גיליונות רבי אליהו פוסק
גיליונות
רבי אליהו פוסק
רבי
אליהו פוסק (תרי"ט–תרצ"ב), רבן של זלטופול, אלפאליה וזריווקא, היה תלמיד
חכם ועילוי מופלג. בספריו הרבים מתגלים כישרונות בולטים ובקיאות עצומה ברחבי
התלמוד וספרי הפוסקים. ספרו הראשון, שו"ת 'מור ואהלות', היה מוכן לדפוס כבר
כשהיה בן 18 (בפועל נדפס בלמברג בשנת תרמ"ו, 1886), ולאחריו הגיעו עוד ספרים
רבים מפרי עטו. הכרתי את משנתו לראשונה כאשר עסקתי בהלכות מילה, והתוודעתי לספרו
'כורת הברית', שלמיטב ידיעתי הוא בין הספרים המקיפים ביותר, אם לא המקיף והמעמיק
ביותר, שנכתבו על הלכות מילה עד לדורנו. היכולת שלו להביא ראיות דקות מסוגיות
רחוקות בתלמוד ואפילו משתי מילים של רש"י מסוגיה לא קשורה לכאורה, הדהימה
אותי.
במסגרת
קליטת אוסף אליעזר ליפמן פרינץ (הולנד וגרמניה; 1835–1915) לספרייה הלאומית נתקלתי
בעותק של שו"ת 'מר ואהלות' שעל גיליונותיו הערות והגהות רבות. ברגע הראשון
חשבתי שמדובר בהגהות של פרינץ עצמו, כפי שמצוי בספרים רבים שהגיעו מספרייתו. אך
שני נתונים גרמו לי לפקפק בהנחה זו: אופי הכתב היה שונה מעט מסגנון כתיבתו של
פרינץ, ובנוסף היו הערות רבות מכדי לייחסן לפרינץ. בדרך שבעולם, ככל שהספר יסודי
יותר ומשתייך לליבת ארון הספרים היהודי, הוא יילמד יותר וכך גם ייכתבו בשולי דפיו
הערות רבות יותר. משכך נדיר למצוא עותק של ספר אצל אדם בן דורו של המחבר שהעיר
עליו כה רבות. אז התחלתי לבדוק את ההערות.
התברר
לי שבכמה מההערות מזכיר המעיר את ידידו. הנה למשל הערה שמופיעה כבר בתחילת הספר:
"וידי"נ [=וידיד נפשי] הרב ר' שלמה פריידעס העירנו שהרגישו בזה בבית
הלל..." (ג ע"א). כלומר, המחבר בספר התפלא על כך שהפוסקים לא שמו לב
לקושייה מסוימת, והמעיר בגיליון כותב שידידו העיר לו שכמה מחברים כן העירו על כך.
את שמו של ר' שלמה פריידס אב"ד לאדי הוא מצטט גם בהערות נוספות בשולי הדפים
(ז ע"א; י ע"א; יז ע"ב; כד ע"א; ס ע"א; עא ע"א; עח
ע"ב; צג ע"ב). התעורר בליבי חשד שכותב ההערות הוא מחבר הספר בעצמו ר'
אליהו פוסק. על כך שפוסק היה בידידות עם הרב פריידס ניתן ללמוד מספרו 'כורת הברית'
(נדפס תרנ"ג), שבו מזכיר את "ידי"נ הרב ר' שלמה פריידעס בעל כרם
חמד" (צו ע"א). ראיות חזקות לכך שהמחבר עצמו הוא המעיר מצאתי גם בניסוח
"ושוב ראיתי" שמופיע בכמה וכמה הערות – ניסוח שנראה כתוספת של המחבר
עצמו על דבריו הנדפסים (נ ע"א; סד ע"א; עא ע"א; פז ע"ב). אבל
חיפשתי ראיה חזקה יותר.
המשכתי
לדפדף ולעיין בהערות הרבות. לקראת סוף הספר מצאתי את ראיית הזהב. בין סימני הספר,
מופיע סימן שלם שהעתיק הרב פוסק מחידושי אביו ר' משה צבי. הוא שילב בדבריו הוספות
שאותן הניח בסוגריים מרובעים ובגופן קטן יותר. אלא שהמדפיס שגה והשאיר כמה הערות
בסוגריים ללא הקטנה. לצד אחת מהן הוסיף המעיר בשוליים: "כאן צריך להדפיס
באותיות קטנות להכיר כי שלי הוא" (צב ע"א). כלומר, המחבר בעצמו הוסיף
הבהרה לקורא או למדפיס המהדורה הבאה לפיה יש להקטין את האותיות בסוגריים כדי
שיידעו שהערה זו היא שלו – המחבר – ולא של אביו שבשמו הובא אותו קטע.
למעשה
הייתי יכול לוותר על כל מה שכתבתי עד כה. לאחר שסיימתי לכתוב את הדברים, נזכרתי
שבאחד ממאמרי הזכרתי בשם השו"ת הזה שבמצוות כיסוי הדם אין צורך לכסות את הדם
בעפר גם מלמעלה וגם מלמטה, וכן לעניין כיסוי דם ברית המילה שנאמר לגביו שיש לכסותו
בעפר, די לתתו בעפר בלי לדקדק שיהיה מכוסה גם מלמעלה. הוספתי כי בספרו 'כורת
הברית' הבהיר הרב פוסק שהוא חוזר בו וסובר שלכתחילה יש לכסות את הדם מלמעלה
ומלמטה. אז בדקתי שוב את העותק שלפני ומצאתי (בדף מו ע"ב) הגהה שמסתתרת בצדו
הפנימי של העמוד: "לדינא חזרתי בי ובחול ודאי לכתחילה צריך עפר למטה ולמעלה
כמ"ש בספרי כורת הברית רס"ה ס"ק נ"ז [צ"ל:
נ"ו]". בהערה זו הוברר מעל לכל ספק כי זכינו לקבל לספרייה את העותק שהיה
בידי המחבר ושאותו עיטר בעשרות הגהות והערות חשובות. כעת נראה מי האיש החרוץ שייקח
על עצמו כמשימה את הדפסת ההערות הללו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה