ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

  יעקב קלצקין | משבר והכרעה | בעריכת אפרים פודוקסיק בלימה; ירושלים וברלין תשפ"ו   "כלום יעלה על הדעת לקרוא צרפתי לבן האומה הצרפתית, שלדתו וחנוכו בארץ אחרת והוא התבולל בה עד כדי עקירת לשון אבותיו וחִלופה בלשון־אם או בלשון־ספר אחרת? ולא־כל־שכן אם קדמו לו כבר דורות של התבוללות מעין זו. יאמרו עליו שהוא מצאצאי העם הצרפתי, אבל צרפתי איננו: אין הוא נזקק ללשון צרפת. וכמה עלבון, שהשם עברי נִטל על־ידי בני־אדם, שאינם יודעים עברית. בשום אומה אינם נוהגים זלזול כל־כך בהגדרה לאומית". לפני כך וכך שנים התקשיתי בהבנת קטע באחד מספרי הפילוסופיה היהודיים שנכתבו בימי הביניים. איני זוכר היכן חיפשתי – במרשתת או באחד ממאגרי הספרים הדיגיטליים – אך מצאתי את עצמי מעיין בלקסיקון "אוצר המונחים הפילוסופיים" של יעקב קלצקין (1882–1948). הוא לא הגיש לי את המידע בכפית זהב, אבל הציטוטים הרבים שהביא בהקשר למונח שעליו התעכבתי, סייעו לי להבינו מתוך ההקשר. רק לאחר שימושים נוספים בספר, נדהמתי לגלות שהמחבר הוא בנו של הרב אליהו קלצקין, רבה של לובלין שבסוף ימיו עלה לירושלים והיה מעורב בעניינים צי...

  רוביק רוזנטל | העברית הישראלית: איך אנחנו מדברים ומה זה אומר עלינו כתר; 2026   כבר סיפרתי פעם על הרגע השבועי היפה, שבו אני מקבל את הניוזלטר השבועי 'הזירה הלשונית' של רוביק רוזנטל. מלבד פעילותו הלשונית הבלתי נלאית רוזנטל הוא גם סופר פורה שמתחת עטו ראו אור כבר עשרות ספרים. ספרו החדש מתחקה אחר גלגוליה של העברית המדוברת בישראל, שהיא איננה השפה התקנית והכתובה. על עיצובה של השפה המדוברת משפיעים גורמים היסטוריים, גאוגרפיים, תרבותיים ואנושיים. בספר הוא מספר על עיצורים שאיבדנו, על שורשים שיצרנו, על העולם העשיר של מטבעות הלשון שלנו, על הסלנג, על תחומי הטאבו בשפה, על השפעות המסורת והדתיות ועל עוד מגוון רחב של נושאים. שטף הדוגמאות שמכיל כל פסקה מעורר השתאות ולפעמים מסחרר ממש. קשה להקיף ספר כה עשיר, ואסתפק בכמה עניינים שאהבתי. פרק מעניין מוקדש למטבעות לשון שנאספו לשפה העברית – "מטבעות הלשון הם קרן השפע של התרבות העברית. הם מגיעים מכל פינה בזמן ובמרחב", למשל "אבד עליו הכלח" מהתנ"ך, "בירך על המוגמר" מלשון חכמים. מטבעות לשון נוספים מגיעים אלינו ממגו...

  על כמה ספרים בעניינה של היידיש בארצות הברית ועוד לאחרונה קיבלתי חבילה מעניינת של ספרי היסטוריה, שביניהם היו כמה ספרים שעוסקים ביידיש בארצות הברית. מסיבות של חוסר סבלנות וקשב, קריאתי לא הייתה מכריכה לכריכה אלא קרעים קרעים. מלכתחילה חשבתי שהואיל ואין בידי סקירות עליהם מוטב אשתוק, אך נמלכתי בדעתי שעדיפה הכתיבה הקצרה על פני השתיקה, והרי לכם רשימה קצרה ומתומצתת. בקרוב אספר על שני ספרי יידיש נוספים, שאני מקווה שבעניינם אוכל להרחיב מעט יותר. איר זאָלט דערלעבן משיח'ן.   אברהם נוברשטרן | כאן גר העם היהודי: ספרות יידיש בארה"ב (מאגנס; ירושלים תשע"ה) הספר סוקר סוגות שונות של ספרות היידיש – שירה, פרוזה ודרמה – שהופיעה בארה"ב במחצית הראשונה של המאה העשרים. הוא מקדיש פרקים ותתי־פרקים לסופרים ומשוררים חשובים דוגמת ה' לייוויק, ברוך גלאזמן, יצחק בשביס ואחיו י"י זינגר, משה לייב האלפרן, א' ליילס, אנה מרגולין ועוד רבים וטובים. הספר מבוסס על קריאת טקסטים וניתוחם, הן בהשוואה לקורפוסים ספרותיים אחרים ולספרות יידיש באזורים אחרים הן על רקע אידאולוגיות ותנועות שצמחו בתקו...

  איתן פריאר־דרור | חופה שקטה אפרסמון; ישראל תשפ"ו   מעשה בפרוצה שבאה לבית הכנסת ובידיה תרומה – פרוכת מהודרת. הגבאים הנבוכים לא ידעו כיצד להשיב ודחו אותה למחר. לערב נכנסו אצל הרב ושאלו אותו האם יאה לקבל תרומה שכזאת. הרב השיב בפליאה: "מדוע לא, וכי אין זה כסף שלנו?!" כאשר נחשפתי לראשונה לפרשיית הסחר בנשים בדרום אמריקה נזכרתי בבדיחה העצובה הזאת שאיני יודע מה מקורה. מתברר ששאלה כזאת אכן נשלחה לר' רפאל אנקווה, מגדולי הרבנים במרוקו במאות ה־19 וה־20. בשו"ת "קרני ראם" (סימן רכה) נדפסה תשובה שלו "לקהל פארא בראזיל" – "על מה שבקשתם ממני לחוות דעתי הקלה בענין הפרוכת שעשו נשים זונות לבה"כ... אם מותר לקבל מהם או לא... משום לא תביא אתנן וכו'". הרב העלה כמה צדדי היתר, והוסיף שאם מבקשת הקהילה לאסור הדבר כדי לגדור גדר נגד העריות, תעשה כטוב בעיניה. מהו הרקע ההיסטורי לשאלה זו? ובכן, למן סוף שנות השישים של המאה ה־19 ניצלו סרסורים את ההגירה ההמונית של יהודים ממזרח אירופה לדרום אמריקה, והחלו לסחור בנשים צעירות תמימות לשם זנות. לקראת סוף...

  הספרייה: ספר פתוח | בעריכת עידו ברונו יד הנדיב; HIRMER , גרמניה 2025   "עכשיו, כאשר בשיפולי גבעת הכנסת כבר מתנשא למלוא גובהו המשכן החדש של הספרייה הלאומית, והולכת וקרֵבה השעה שבה הספרים יועלו מן המרתפים האפלוליים שבמעמקי האדמה, יורדו מן המדפים באולמות הקריאה, יושבו בחזרה ממקומות פזוריהם במחסנים העלומים שבפרוזדור ירושלים ויובלו כולם אל בית הקבע שלהם – גמרתי אומר לשוב בפעם האחרונה אל הקמפוס בגבעת רם, אל בניין ליידי דיוויס הישן והטוב, כדי ליטול ברכת פרידה מן המקום שהיה בעיני מאז ומתמיד 'החוף האחרון של הרוח'. לאחר אלפי שנים שבהם נעו ספרים וכתבי‏־יד יהודיים במאוזן, ממקום למקום על פני העולם, מטבריה לארם‏־צובא, ומארם־צובא ללונדון, ומלונדון לירושלים, ממצרים לסינגפור ומסינגפור לניו‏־יורק ומניו־יורק לירושלים, סוף־סוף הם נעים במאונך, עולים הם מן המרתפים לאולמות הקריאה, ומאולמות הקריאה מושבים הם למקום מבטחים מתחת לפני האדמה" (חיים באר, עמ' 123–125). סיפורו של חיים באר הוא רק אחד מני סיפורים, מאמרים ויצירות רבים הכלולים בספר "הספרייה", המלווים בתמונות מרהיב...

  שלמה טיקוצ'ינסקי | חובה מנחמת: תנועת המוסר והשואה בהגות ובמעשה יד ושם; ירושלים תשפ"ה   על הגות יהודית בעקבות השואה נכתבו ספרים וחיבורים רבים, וכך גם על תנועת המוסר הליטאית, ואולם על החיבור בין השניים לא נכתב כמעט דבר. את החלל הזה ממלא כעת ספרו של הרב ד"ר שלמה טיקוצ'ינסקי, חוקר ותיק ומעמיק של עולם הישיבות הליטאי. לכליו האקדמיים של טיקוצ'ינסקי מצטרפת היכרות אינטימית מבפנים, כמי שגדל בישיבות המוסר והכיר מקרוב אישים שהנחילו לדור הצעיר את החינוך המוסרי ("מוסֶרניקים", כפי שכונו), ואף התחנך בעצמו בצל מערכת הערכים והמושגים של התנועה. ההיכרות הזו מוסיפה לספר לוויית חן של נימה אישית ורגשית, אך כזו שאינה מקלקלת את המבט החיצוני המקיף. תנועת המוסר הליטאית, שנוסדה על ידי ר' ישראל סלנטר וטופחה על ידי תלמידיו וממשיכיהם, "משגיחים" ומורים רוחניים, הייתה תנועה חינוכית ורעיונית שהושפעה במידה רבה מתפיסות מודרניות בנות הזמן, וביקשה לעצב טיפוס חדש של תלמיד־חכם, מחונך ובעל שליטה ומודעות עצמית. השואה החריבה את ישיבות המוסר על רבותיהן ותלמידיהן, והציבה את ...

  שמא יהודה פרידמן | לישנא דרבנן: מחקרים בעברית ובארמית של הספרות התלמודית | עריכה: אלנתן חן מוסד ביאליק; ירושלים תשפ"ו   פרופ' שמא יהודה פרידמן נמנה עם הגדולים שבחוקרי התלמוד בימינו, ובין מחקריו הרבים בולט עיסוקו הרחב בלשון חז"ל. במשך השנים פרסם ספרים מספר, ומעל מאה מאמרים העוסקים בספרות חז"ל ובלשונה. ספרו החדש הוא אסופה של שלושים ושלושה ממאמריו, שראו אור בשנים תשל"א–תשפ"ב. המאמרים עברו הגהה יסודית, האחדת כתיב והפניות, קריאות מעודכנות של עדי הנוסח, תוספת נתונים ותצלומים של עדי נוסח חדשים מכתבי יד וקטעי גניזה, עדכון הפניות למחקרים חדשים ועוד. שניים מהמאמרים התפרסמו באנגלית וכעת תורגמו לראשונה לעברית. על המלאכה ניצח ידידי העורך אלנתן חן. חלק מן המאמרים בספר היו מוכרים לי, ושמחתי לפגוש בהם שוב וליהנות מהפנים החדשות שניתנו להם. קשה לבחור דוגמאות מתוך העושר העצום (670 עמ'!), ובכל זאת בחרתי כמה מהן. בסדר ברית המילה נאמר בתוספתא שהעומדים במעמד הברית אומרים: "כשם שהכניסתו לברית כן תכניסו לתורה ולחופה ולמעשים טובים". נדמה שאין מי שלא שמע את הש...

  עֵלי יסיף | אגדת צפת: חיים ופנטסיה בעיר המקובלים אוניברסיטת חיפה וידיעות ספרים; 2011   בספרו המעניין של יסיף נתקלתי ממש במקרה, ולרגע לא הצטערתי על זה. לדברי המחבר, התופעה המופלאה שנקראת צפת נחקרה על מגוון היבטיה: קבלה, הלכה, מוסר ופיוט, אך תחום האגדות שהתפתחו בצפת לא נחקר כראוי. האגדה, לדבריו, מתפתחת במשך תקופה ממושכת, מועברת מדור לדור בעל פה ובכתב, והיא משמשת ביטוי לתחושותיה או לעמדותיה של החברה שיצרה אותה וסיפרה אותה במשך דורות. בשבעת פרקי הספר עוסק יסיף בכמה תמות מובחנות שמופיעות בסיפורי האגדות של צפת, למשל אגדת האנשים שהתגלגלו בשוורים שגילה האר"י, ונענשו בעוון הקפת הראש. לאגדה זו מקורות השראה קדומים, כמו ספרות החסידים מבית מדרשו של ר' יהודה החסיד או אמונות מסוימות הקשורות לפרים שרווחו לא רק בחברה היהודית. אך דרכי עיבודה של האגדה במופעיה השונים בספרות האגדות והשבחים מלמדות הרבה על החברה ועל אנשיה. אדגים זאת בפרט אחד בסיפור.   בסיפור של ר' יהודה החסיד, המסופר מפי בנו, עשיר אחד באשכנז מגלח זקנו במספריים, והחסיד מוחה ומתרה בו כי לאחר מותו יפגעו בו שדים הדומים ...

  נתן שיפריס | שי"ר חדש: שלמה יהודה רפפורט: רבנות, השכלה, לאומיות שזר; ירושלים תשפ"ב   "אחינו בני ישראל! ידוע כי מזה זמן החלו להתפשט בינינו נימוסים והשכלה כמו גם לימוד של השפה הגרמנית. האשמים העיקריים בדבר זה הם שני צעירים המוכרים כאן, שלמה רפפורט והרש נטקס. הם מלמדים בפומבי את התנ"ך עם תרגום גרמני יחד עם הפירוש של הפילוסוף משה מנדלסון וגם ממליצים לכל ידידיהם ומכריהם להתמסר לחכמות ולשפות. לכן, מתוך ציות לתורה הקדושה ולתלמידי חכמים יראים, הוכרז על החרם הגדול על הנזכרים לעיל יחד עם מוקיריהם ותומכיהם". את כרוז החרם הזה פגשו המתפללים על קיר בית הכנסת המרכזי בלמברג, היא לבוב, בחודש מאי 1816. ספק אם הופתעו לקרוא את כתב החרם, לאור המערכה הקשה שניהלו רבנים וחסידים בעיר נגד צעירים שהואשמו בעוון החמור של השכלה והפצתה. אב"ד העיר ר' יעקב אורנשטיין בעל ספר "ישועות יעקב" היה אף הוא מראשי המתנגדים והנלחמים במשכילים הצעירים, ועל כן השלטונות ראו בו אחראי לחרם, למרות שלא נמצאו ראיות לאשמתו. לאור זאת ציוו עליו למסור דרשה בגרמנית שבה יכריז כי לחרם אין תו...