ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

  הספרייה: ספר פתוח | בעריכת עידו ברונו יד הנדיב; HIRMER , גרמניה 2025   "עכשיו, כאשר בשיפולי גבעת הכנסת כבר מתנשא למלוא גובהו המשכן החדש של הספרייה הלאומית, והולכת וקרֵבה השעה שבה הספרים יועלו מן המרתפים האפלוליים שבמעמקי האדמה, יורדו מן המדפים באולמות הקריאה, יושבו בחזרה ממקומות פזוריהם במחסנים העלומים שבפרוזדור ירושלים ויובלו כולם אל בית הקבע שלהם – גמרתי אומר לשוב בפעם האחרונה אל הקמפוס בגבעת רם, אל בניין ליידי דיוויס הישן והטוב, כדי ליטול ברכת פרידה מן המקום שהיה בעיני מאז ומתמיד 'החוף האחרון של הרוח'. לאחר אלפי שנים שבהם נעו ספרים וכתבי‏־יד יהודיים במאוזן, ממקום למקום על פני העולם, מטבריה לארם‏־צובא, ומארם־צובא ללונדון, ומלונדון לירושלים, ממצרים לסינגפור ומסינגפור לניו‏־יורק ומניו־יורק לירושלים, סוף־סוף הם נעים במאונך, עולים הם מן המרתפים לאולמות הקריאה, ומאולמות הקריאה מושבים הם למקום מבטחים מתחת לפני האדמה" (חיים באר, עמ' 123–125). סיפורו של חיים באר הוא רק אחד מני סיפורים, מאמרים ויצירות רבים הכלולים בספר "הספרייה", המלווים בתמונות מרהיב...

  שלמה טיקוצ'ינסקי | חובה מנחמת: תנועת המוסר והשואה בהגות ובמעשה יד ושם; ירושלים תשפ"ה   על הגות יהודית בעקבות השואה נכתבו ספרים וחיבורים רבים, וכך גם על תנועת המוסר הליטאית, ואולם על החיבור בין השניים לא נכתב כמעט דבר. את החלל הזה ממלא כעת ספרו של הרב ד"ר שלמה טיקוצ'ינסקי, חוקר ותיק ומעמיק של עולם הישיבות הליטאי. לכליו האקדמיים של טיקוצ'ינסקי מצטרפת היכרות אינטימית מבפנים, כמי שגדל בישיבות המוסר והכיר מקרוב אישים שהנחילו לדור הצעיר את החינוך המוסרי ("מוסֶרניקים", כפי שכונו), ואף התחנך בעצמו בצל מערכת הערכים והמושגים של התנועה. ההיכרות הזו מוסיפה לספר לוויית חן של נימה אישית ורגשית, אך כזו שאינה מקלקלת את המבט החיצוני המקיף. תנועת המוסר הליטאית, שנוסדה על ידי ר' ישראל סלנטר וטופחה על ידי תלמידיו וממשיכיהם, "משגיחים" ומורים רוחניים, הייתה תנועה חינוכית ורעיונית שהושפעה במידה רבה מתפיסות מודרניות בנות הזמן, וביקשה לעצב טיפוס חדש של תלמיד־חכם, מחונך ובעל שליטה ומודעות עצמית. השואה החריבה את ישיבות המוסר על רבותיהן ותלמידיהן, והציבה את ...

  שמא יהודה פרידמן | לישנא דרבנן: מחקרים בעברית ובארמית של הספרות התלמודית | עריכה: אלנתן חן מוסד ביאליק; ירושלים תשפ"ו   פרופ' שמא יהודה פרידמן נמנה עם הגדולים שבחוקרי התלמוד בימינו, ובין מחקריו הרבים בולט עיסוקו הרחב בלשון חז"ל. במשך השנים פרסם ספרים מספר, ומעל מאה מאמרים העוסקים בספרות חז"ל ובלשונה. ספרו החדש הוא אסופה של שלושים ושלושה ממאמריו, שראו אור בשנים תשל"א–תשפ"ב. המאמרים עברו הגהה יסודית, האחדת כתיב והפניות, קריאות מעודכנות של עדי הנוסח, תוספת נתונים ותצלומים של עדי נוסח חדשים מכתבי יד וקטעי גניזה, עדכון הפניות למחקרים חדשים ועוד. שניים מהמאמרים התפרסמו באנגלית וכעת תורגמו לראשונה לעברית. על המלאכה ניצח ידידי העורך אלנתן חן. חלק מן המאמרים בספר היו מוכרים לי, ושמחתי לפגוש בהם שוב וליהנות מהפנים החדשות שניתנו להם. קשה לבחור דוגמאות מתוך העושר העצום (670 עמ'!), ובכל זאת בחרתי כמה מהן. בסדר ברית המילה נאמר בתוספתא שהעומדים במעמד הברית אומרים: "כשם שהכניסתו לברית כן תכניסו לתורה ולחופה ולמעשים טובים". נדמה שאין מי שלא שמע את הש...

  עֵלי יסיף | אגדת צפת: חיים ופנטסיה בעיר המקובלים אוניברסיטת חיפה וידיעות ספרים; 2011   בספרו המעניין של יסיף נתקלתי ממש במקרה, ולרגע לא הצטערתי על זה. לדברי המחבר, התופעה המופלאה שנקראת צפת נחקרה על מגוון היבטיה: קבלה, הלכה, מוסר ופיוט, אך תחום האגדות שהתפתחו בצפת לא נחקר כראוי. האגדה, לדבריו, מתפתחת במשך תקופה ממושכת, מועברת מדור לדור בעל פה ובכתב, והיא משמשת ביטוי לתחושותיה או לעמדותיה של החברה שיצרה אותה וסיפרה אותה במשך דורות. בשבעת פרקי הספר עוסק יסיף בכמה תמות מובחנות שמופיעות בסיפורי האגדות של צפת, למשל אגדת האנשים שהתגלגלו בשוורים שגילה האר"י, ונענשו בעוון הקפת הראש. לאגדה זו מקורות השראה קדומים, כמו ספרות החסידים מבית מדרשו של ר' יהודה החסיד או אמונות מסוימות הקשורות לפרים שרווחו לא רק בחברה היהודית. אך דרכי עיבודה של האגדה במופעיה השונים בספרות האגדות והשבחים מלמדות הרבה על החברה ועל אנשיה. אדגים זאת בפרט אחד בסיפור.   בסיפור של ר' יהודה החסיד, המסופר מפי בנו, עשיר אחד באשכנז מגלח זקנו במספריים, והחסיד מוחה ומתרה בו כי לאחר מותו יפגעו בו שדים הדומים ...

  נתן שיפריס | שי"ר חדש: שלמה יהודה רפפורט: רבנות, השכלה, לאומיות שזר; ירושלים תשפ"ב   "אחינו בני ישראל! ידוע כי מזה זמן החלו להתפשט בינינו נימוסים והשכלה כמו גם לימוד של השפה הגרמנית. האשמים העיקריים בדבר זה הם שני צעירים המוכרים כאן, שלמה רפפורט והרש נטקס. הם מלמדים בפומבי את התנ"ך עם תרגום גרמני יחד עם הפירוש של הפילוסוף משה מנדלסון וגם ממליצים לכל ידידיהם ומכריהם להתמסר לחכמות ולשפות. לכן, מתוך ציות לתורה הקדושה ולתלמידי חכמים יראים, הוכרז על החרם הגדול על הנזכרים לעיל יחד עם מוקיריהם ותומכיהם". את כרוז החרם הזה פגשו המתפללים על קיר בית הכנסת המרכזי בלמברג, היא לבוב, בחודש מאי 1816. ספק אם הופתעו לקרוא את כתב החרם, לאור המערכה הקשה שניהלו רבנים וחסידים בעיר נגד צעירים שהואשמו בעוון החמור של השכלה והפצתה. אב"ד העיר ר' יעקב אורנשטיין בעל ספר "ישועות יעקב" היה אף הוא מראשי המתנגדים והנלחמים במשכילים הצעירים, ועל כן השלטונות ראו בו אחראי לחרם, למרות שלא נמצאו ראיות לאשמתו. לאור זאת ציוו עליו למסור דרשה בגרמנית שבה יכריז כי לחרם אין תו...

  אליהו עסיס | תורה כפשוטה – חומש שמות מגיד; ירושלים תשפ"ו   לקראת התחלת הקריאה של חומש שמות התבשרנו על הוצאתו של פירוש חדש. כשנתיים לאחר שהוציא את פירושו לחומש במדבר, הכרך הראשון שראה אור, מוציא כעת הרב פרופ' אליהו עסיס את הכרך על חומש שמות. חלקו הראשון של הכרך מכיל את נוסח המקרא של חומש שמות בשלמותו, כשבתחתית כל עמוד פירושי מילים. המקרא נדפס באותיות קורן, כמתבקש מהעובדה שהוצאת מגיד היא הוצאת הבת של קורן, והעימוד משולב אלמנטים גרפיים בצבע ירקרק מרהיב ומאיר עיניים. חלקו השני והעיקרי של הספר הוא הביאור הארוך, שבו מציע המחבר קריאה שיטתית וקולחת של המקרא מתוך שימת לב למבנה הספרותי ולמגמות שמובילות את רצף הסיפורים. המחבר קשוב לפרשנות המסורתית מתוך ענווה גדולה, אך בהערות השוליים הוא מעשיר את היריעה גם במקורות מחקריים רבים. הערות ההרחבה מופיעות בתחתית העמוד, אך מרבית ההערות, המכילות הפניות והרחבות, מופיעות בסוף הספר. לשם הדוגמה בחרתי בנושא שעסקתי בו בעבר מתוך פרשת השבוע. הסיפור על משה במלון בדרך ממדין למצרים מפתיע וקשה להבנה, כפי שפותח המחבר. הפסוק מתאר כי ה' ביקש להמיתו...

  יוסף יהלום | שירת חייו של ר' יהודה הלוי מאגנס; ירושלים תשס"ח   "וקבלתי מזקן א'[חד] שבהגיעו [ר' יהודה הלוי] אל שערי ירושלים, קרע את בגדיו והלך בקרסוליו על הארץ, לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, והיה אומר הקינה שהוא חבר האומרת 'ציון הלא תשאלי' וכו', וישמעאל א'[חד] לבש קנאה עליו מרוב דבקותו והלך עליו בסוסו וירמסהו וימיתהו". הסיפור של גדליה אבן יחיא בספרו 'שלשלת הקבלה' הוא אחד מפרטי הביוגרפיה הספורים שמוכרים למרבית הציבור. במיוחד נהוג לספרו בהקשר של הפיוט 'ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך' שנכנס לסדר הקינות לתשעה באב של בני אשכנז וגם גרר אחריו פיוטים רבים שנכתבו בתבניתו. אלא שמאז ראשית חוכמת ישראל פקפקו ההיסטוריונים בסיפור הזה, בראש ובראשונה מפני שארץ ישראל הייתה באותו זמן תחת שלטון הנצרות ולא תחת שלטון האסלאם. בממלכה הצלבנית דאז, תהה שד"ל, גם אם הזדמן לשם ישמעאלי אחד, "איך יזיד להמית אדם בסוסו בשערי העיר, והעיר הייתה אז תחת יד שונאי הישמעאלים?" יתרה מזאת, מגוף השיר מוכח כי לפחות בעת כתיבתו ...

  דוד הַרבַּנד | פגישה בעברית: מכירים מחדש את השפה שלנו אפרת תשפ"ו   לא כולם יודעים, אבל שימוש במילה 'כן' במובן של yes הוא תוצר של ימי הביניים. במקרא משמש 'כן' אך ורק במשמעות של 'כך'. כאשר רצו לענות 'כן' על שאלה, לרוב פשוט חזרו על הפועל שבשאלה. למשל, כשיעקב אבינו מגיע לחרן ומברר אצל הרועים, "הידעתם את לבן בן נחור?" הם עונים: "ידענו". רק בימי הביניים יגיע יהודה אבן תיבון ובתרגום שלו לספר הכוזרי יציע את המילה 'כן' כתשובה חיובית של הכוזרי לשאלה של החבר. למעשה, גם השימושים שעשיתי בפתיחת הפסקה הקודמת במילים 'כולם' או 'של', הנראים לנו כה טבעיים, אינם מוכרים במקרא. המילה 'כולם' פירושה 'כל הם', כשם שהמילה 'רובם' פירושה 'רוב הם', והיא נסמכת למשפט שעסק בקבוצת אנשים. איך נוצר התהליך שבסופו משמשת המילה 'כולם' גם במקום שבו צריך לומר 'הכול'? מחבר ספרנו מציע כי דוברי העברית חשים שלא בנוח לומר את המילה 'הכול' על בני אדם או על יצורים חיים בכלל, וכך יוחדו שתי ...

  הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא | בעריכת ל' לוין וע' מזר יד בן צבי ומרכז דינור; ירושלים תשס"א   באסופה הנאה הזאת נתקלתי אך לאחרונה. למרות שמדובר בספר ישן, מצאתי בו עניין רב. סיפורו של הספר נעוץ במאמר שפרסם פרופ' זאב הרצוג ב'הארץ' ועורר סערה. כבר התאוננו כותבים רבים על כותרות שעורכי עיתונים דוחפים למאמרים שלהם. ובכן אחת מתת־כותרותיו של המאמר הייתה "תקופת המקרא לא הייתה". התגובות הרבות הביאו לקיום מספר כנסים בנושא זה, ואחד מהם כלל מספר הרצאות חשובות, שלבסוף זכו להיכלל באסופת מאמרים זאת. הכותבים הציגו קשת רחבה של דעות בשאלת האותנטיות של המקרא. בין הכותבים זאב הרצוג עצמו שהגיב לסערה, יואל בן נון, אבי הורביץ, אדם זרטל, שרה יפת, מרדכי כוגן, עמיחי מזר, אברהם מלמט, נדב נאמן, ישראל פינקלשטיין ועוד. קשת הכותבים אפשרה גיוון מרתק שדן בנושא מזוויות שונות ומעמדות תאולוגיות ורעיוניות שונות. קשה לבחור מתוך שפע המאמרים המרתקים, ובכל זאת בחרתי כמה דוגמאות. זאב הרצוג, שכאמור ביקש להתייחס לסערה שחולל, הצביע במאמרו על כמה נקודות. ראשית הציע, על יסוד קביעתו של תומס קון ע...