ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

  רבי אלעזר מוורמייזא: דרשה לפסח | מהדורה ומבוא מאת שמחה עמנואל מקיצי נרדמים (הפצה: מאגנס); מהדורה שנייה עם תיקונים והוספות: ירושלים תשפ"ו   לפני עשרים שנה הוציא לאור פרופ' שמחה עמנואל את דרשת רבי אלעזר מוורמייזא בעל ה"רוקח" במהדורה עשירה בהערות ובתוספת מבוא נרחב. מלבד התרומה שבעצם פרסום החיבור לארון הספרים היהודי, ההערות של עמנואל והמבוא הנרחב שכתב מהווים תרומה גדולה לחקר הספרות הרבנית באשכנז של ימי הביניים. עד למהדורה זו ראו אור בדפוס רק חיבורים בודדים מתורתם ההלכתית של חכמי אשכנז, כגון ספר הרוקח וספר ראב"ן, ומבחינה זו הגשת דרשת הרוקח תורמת תרומה משמעותית ומאפשרת לנו הצצה למוסד הדרשה של חכמי אשכנז, אשר כמעט ולא נותר ממנו זכר בכתובים. הדרשה חושפת כמה ידיעות חדשות על ר' אלעזר מוורמייזא, על רבו ר' יהודה החסיד ועל מנהגי אשכנז בהלכות הפסח. מלבד זאת מתועדים בה לראשונה כמה מנהגים אשכנזיים ידועים, ובראשם איסור קטניות בפסח שהדרשה מהווה את המקור הקדום ביותר הידוע לו. ראשוני צרפת בדורות מאוחרים יותר נבוכו בטעם האיסור, אך בדרשה שלפנינו ר' אלעזר מתייחס לאיסור...

  הלל הפסח: היא הגדת הפסח כמנהג ארץ ישראל הקדמון | מהדורת יהונתן קרני הלוי הוצאה עצמית ( בוקפוד ); תשפ"ו   ההגדה לפסח כפי שנאמרת בתפוצות ישראל היא בעיקרה הגדה בבלית שהלכה והתעבתה במשך מאות רבות של שנים. במקביל התקיים נוסח שונה בארץ ישראל של תקופת חז"ל, אשר בו החזיקו במשך מאות רבות של שנים, עד למצרים של המאה ה-13. נוסח זה שקע ונעלם וכיום ניתן לשחזרו אך ורק מתוך קטעי הגניזה הקהירית. זה כמה שנים עוסק ידידי יהונתן קרני במלאכת השחזור של הגדת ארץ ישראל. כפי שהוא מסביר במבוא, במשך שנים רבות למדו החוקרים כי חלק מקטעי הגניזה משקפים את נוסח ארץ ישראל, אך לרוב פרסמו כתבי יד בודדים ולא ניסו ליצור מהדורה מקיפה שתשקף את הנוסח המלא. לפני כמה שנים החל קרני בפרסום נוסח המשחזר ככל האפשר את הנוסח המקורי, ומשנה לשנה הוא מוציא מהדורה משוכללת ומעודכנת יותר. השנה לראשונה הוא מפרסם מהדורה ביקורתית ומדעית, המבוססת על מעל ארבעים כתבי יד, ובתוספת מבוא והרחבות רבות. בחורף האחרון הושק אתר הגניזה מבית דיקטה – " Dicta Genizah Search ", המבוסס על הפרויקט המרהיב MiDRASH . המחבר עשה שימוש מי...

  הרב חיים נבון | בְּדָמַיִךְ חֲיִי - הגדה של פסח ידיעות ספרים; 2026   הסיפור ביציאת מצרים אינו העברת אינפורמציה, כותב הרב חיים נבון. זהו לימוד שכולל התנסות והזדהות, לימוד שמביא לחוויה. "שימו לב גם לביטוי 'לספר ביציאת מצרים'. לא 'לספר על יציאת מצרים', אלא 'לספר ב'. יציאת מצרים אינה מתוארת כאן רק כנושא הסיפור, כאובייקט חיצוני שאנו מצביעים עליו מבחוץ, אלא כמעין מרחב שאנו מתמקמים בתוכו. אנחנו צוללים לתוך יציאת מצרים, ומשם אנחנו מספרים. אנחנו יכולים לספר עוד ועוד, כי אנחנו עצמנו חלק מן הסיפור" (עמ' 16). זו הסיבה ש"אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, כולנו יודעים את התורה – מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים". אכן, את המצווה במובן הזה, מקיים הרב נבון בהידור בהגדה החדשה שלו. הוא מיטיב להפיק לקחים ערכיים וחינוכיים מכל קטע בהגדה, והכול מתוך אמונה עזה בכוחם של השורשים והמסורת המפוארת שלנו. בסוף ההגדה נוסף מאמר על משמעותה של חירות יהודית. המושג "חופש" מנוסח על דרך השלילה, כותב נבון, קשה לראות בחופש רק את השאיפה שאף אחד לא ימנע ממני ל...

  יונתן גרוסמן | יציאת מצרים: חירות וברית תבונות וידיעות ספרים; 2026   האם הפסח הוא קורבן או סעודה משפחתית? הציווי לדורות שבספר דברים הוא בוודאי קורבן, ובעקבות כך גם בהלכת חז"ל, אך האם הציווי הראשון של הפסח במצריים מתאר קורבן? על פניו, טוען פרופ' יונתן גרוסמן, התשובה שלילית, שהרי בציווי פסח מצרים לא מוקרב מאומה לגבוה, הבשר נאכל בבתים, ואפילו הדם משמש רק לסימון הבתים ולא למזבח. אלא שלאורך הציווי יש כמה אלמנטים הקושרים את הפסח לעולם הקורבנות: דיני השה המפורטים והמדוקדקים, דיני ה'נותר', צירוף הפעלים 'ולקחו' מן הדם 'ונתנו' (שמות יב, ז) הדומים לצירוף הפעלים הללו בדיני קורבן חטאת וזיקות לשוניות דומות נוספות. עוד קודם לכן תוהה גרוסמן, מה בעצם מטרתו של טקס הפסח? מהפסוקים עולה הצורך לסמן בדם הפסח את הבתים כדי להבדילם מבתי המצרים במכת בכורות, אך כבר היו כמה מכות שבהן נזכר שה' הבדיל את היהודים מבתי המצרים גם ללא כל סימן! ואם הדם הוא עיקר מטרת הפסח, מה מקום לכל הדרישות הכרוכות בשה? כדי להשיב על השאלות מציע גרוסמן תירוץ מבריק ומפולפל: "דומה שיש להפוך את הקע...

עַל מוּת לַבֵּן: שירת ר' ישועה החבר בירבי נתן מעזה לזכר בנו יאשיהו | מבוא וביאורים: שולמית אליצור האיגוד העולמי למדעי היהדות; ירושלים תשפ"ו   העיר עזה לפני אלף שנה . י"ט באדר־ב' , ד' אלפים תשפ"ו. ילד בן שש בשם יאשיהו, בנו יחידו של מנהיג הקהילה היהודית בעיר , ר בי ישועה בן רבי נתן, חלה ונפטר באופן פתאומי. האב השכול התקשה להתאושש ובפיוטים שנהג להעתיק, לצד מלאכתו בדיינות ובהנהגה, הוסיף בקולופונים תפילה לנחמה על פטירת בנו. אבל את ההנצחה העיקרית של בנו ביטא האב ביצירה פייטנית מקיפה ומפוארת שאותה עיצב בתבנית ה' קדושתא '. ביצירה זו מביע האב את צערו העמוק בעקבות היום שבו חשך עליו עולמו, וניחתה עליו מכה שאין לה רפואה . הוא מתאר את זעקות השבר שהשמיע נוכח הבשורה הקשה ואת בכיו שאיננו נפסק , ואף מביע משאלה להיקבר ליד בנו בבוא יומו כדי להתאחד עימו. בדברי ההספד על הבן הוא מפליג בשבחיו: "יַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר אֵצֶל מְלַמְּדֵהוּ / לִקְרוֹת כָּל הַיּוֹם לֹא תִּקְצַר רוּחֵהוּ / הָיָה תָמִיד בַּתּוֹרָה הֶגְיוֹנֵיהוּ / אַפִילּוּ שָׁעָה אַחַת לֹא תָמו...