עַל מוּת לַבֵּן: שירת ר' ישועה החבר בירבי נתן מעזה לזכר בנו יאשיהו | מבוא וביאורים: שולמית אליצור
עַל
מוּת לַבֵּן: שירת ר' ישועה החבר בירבי נתן מעזה לזכר בנו יאשיהו | מבוא וביאורים:
שולמית אליצור
האיגוד
העולמי למדעי היהדות; ירושלים תשפ"ו
הערב
אנו מציינים בדיוק אלף שנה (!) לפטירתו של הילד יאשיהו, בנו יחידו של ר' ישועה בן
ר' נתן, מנהיג הקהילה היהודית בעיר עזה, שחלה ונפטר באופן פתאומי ביום י"ט
באדר ב' ד' אלפים תשפ"ו. האב השכול הנציח את זכר בנו ביצירה פייטנית מקיפה
ומפוארת שעיצב בתבנית ה'קדושתא'. בקדושתא זו הפליג האב במעלותיו הרבות של הבן, בשיחות
העמוקות והפילוסופיות שקיימו יחדיו, ואף הוסיף פרקי התמודדות עם שכול מתוך עיון
בהתמודדויות של הורים שכולים לאורך ההיסטוריה היהודית והכול מתוך תקווה ואמונה בתחיית
המתים.
הסיפור המדהים הזה לא נגמר בעזה של ימי הביניים. חלפו כתשע מאות שנים עד שחוקרים נברו בגניזה הקהירית והעלו בידיהם קטע אחר קטע מהפיוט של ר' ישועה. בשנת תרצ"ז היה זה מנחם זולאי שמצא ארבעה דפים מן הפיוט, בשנת תשל"ג מצא עזרא פליישר שני דפים נוספים, בשנת תשס"ו גילתה שולמית אליצור דף נוסף, ואז גילה לה פליישר, ששכב על ערש דווי, כי מצא דף נוסף מאותו קונטרס. וכך במסע של עשרות שנים הלכו ונתגלו רוב דפי ה'קדושתא'.
את הקטע שמצאה אליצור, היא פרסמה בזמנו בספר 'אוסף הגניזה הקהירית בז'נבה' (ראו בסקירת הספר), ולימים חשבה להוציא לאור את ה'קדושתא' בשלמותה כחיבור עצמאי. בשמחת תורה תשפ"ד פרצה מלחמת "חרבות ברזל" מתוך חבל עזה – מקום מושבו של ר' ישועה. לאב השכול מעזה הצטרפו אלפי הורים שכולים, אלמנות ויתומים. אליצור פגשה מקרוב את מעגל השכול, כאשר בן דודה, ד"ר איתן נאמן, נפל בשעה שבא להגיש עזרה רפואית לפצועים בשדרות. בפרסום החיבור הזה ראתה אליצור מעין סגירת מעגל.
העיון בפיוט מעלה שאלות מעניינות, דוגמת שאלת עיצוב הפיוט – הנושא אופי אישי – בתבנית הקדושתא, הנושאת אופי מסגרתי נוקשה שנועד לאמירה בציבור. שאלה נוספת היא שאלת שילוב המילים בארמית בתוך הפיוט. שאלות אלו ועוד נידונות בהרחבה במבוא העשיר של הספר.
ספרה של אליצור חושף שרשרת של כאב אנושי שחוצה דורות. האב השכול מלפני אלף שנה לא ידע כנראה כי דבריו יישמרו ויתגלו לאחר קרוב לאלף שנה בין אוצרות הגניזה; בוודאי לא חשב כי הם יתחברו למאורעות הטרגיים שפרצו מתוך מקום מושבו. הספר הזה מיטיב להעביר אלינו את החוויה האנושית העל־זמנית, את האבל האנושי שאין לו מרפא, אך גם את האפשרות לזעוק ולשאול ואת האפשרות המסורתית למצוא נחמה באמונה בתחיית המתים.
סקירה נרחבת על הספר תתפרסם במוסף 'שבת' בסוף השבוע הקרוב
תגובות
הוסף רשומת תגובה