ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

יעקב שביט ומרדכי ערן | מלחמת הלוחות: ההגנה על המקרא במאה התשע־עשרה ופולמוס בבל והתנ"ך עם עובד; ת"א תשס"ד   ספרם הנהדר של שביט וערן העניק לי הזדמנות ראשונה לקרוא על ביקורת המקרא ממקום ניטרלי (לפחות במודע; אין באמת ניטרליות). קראתי בעבר כמה חיבורים שמתמודדים עם השאלות שעלו במחקר, כאשר מטרתם כמובן להשיב עליהן, במהלך לימודיי קראתי גם ספרים ומאמרים שבבסיסם הנחות של ביקורת המקרא, אך נדמה לי שכעת לראשונה קראתי ספר מקיף שמיוחד לנושא זה.  הספר שלפנינו מציג (לפי קריאתי) שני מוקדים של ביקורת המקרא שהעסיקו את העולם במאה ה־19: הראשון, ביקורת המקרא הגבוהה של ולהאוזן וסייעתו, שעסקה בניתוח המקורות שמהם הורכב המקרא. הכותבים מאריכים בהצגת הרקע, בעליית קרנו של התנ"ך במאה זו בעולם היהודי המשכילי ובציבור הרחב בכלל. המוקד השני – עם התגליות הארכאולוגיות במסופוטמיה, היה נראה כי קדמותו של התנ"ך מוכחת כעת יותר מתמיד. אבל האנטישמים האלה לא נרגעו... כעת נפתחה חזית מהצד השני. פרידריך דליטש, אשורולוג גרמני, מסר שלוש הרצאות סביב "בבל והמקרא" (Babel und Bibel, כך גם שם ספרו) בהן טען...

שמחה גולדין | הייחוד והיחד: חידת הישרדותן של הקבוצות היהודיות בימי הביניים הקיבוץ המאוחד; תל־אביב 1997   השבת סיימתי לקרוא את ספרו של גולדין - הייחוד והיחד. קודם כל תיקון טעות בשמו של הספר. הספר אינו עוסק ב"הקבוצות היהודיות" אלא ב"קבוצות יהודיות" מסוימות, אלו שחיו בין הנוצרים בצפון צרפת וגרמניה של המאות ה-12–13, וכפי שהוא מגדיר בפתיחת המבוא. עתה לגוף העניין. טרחתי להשיג את הספר אחרי שנתקלתי בהפניות אליו כמה וכמה פעמים, וציפיתי שהוא יעסוק בדיוק בתחומים שמעניינים אותי. אז ככה, זה מורכב. הספר עוסק אמנם בהיסטוריה של החברה היהודית ומארגן יפה מאוד את העובדות, בנושאי החיברות, הפיקוח והכפייה, הסטייה והיחס לסוטים, מוסד בית הכנסת ועוד, אך הוא מבקש למסגר את הכול במסגרת סוציולוגית. כחובב היסטוריה אני משוגע על החלק הראשון, אבל יש לי בור השכלתי ואולי ריחוק מסוים מהחלק השני. בסקירה על ספרם של צבי זוהר ואבי שגיא, 'מעגלי זהות יהודית בספרות ההלכתית' – גם שם ניגשים הכותבים לסוציולוגיה ומסבכים את העסק – הסברתי את תחושתי: "אני מניח שאילו הייתי סוציולוג הייתי ממש נהנה וזורם ...

  מאיר בר־אילן | אסטרולוגיה ומדעים אחרים בין יהודי ארץ־ישראל: תקופות ההלניסטית־רומית והביזאנטית מוסד ביאליק; ירושלים תשע"א   ספרו של מאיר בר־אילן (להלן: מ"ב) הוא ספר ייחודי מאוד, שמטפל בנושא שכמעט לא מוכר במדעי היהדות. לצד זאת, הוא גם ספר, סליחה על הניסוח הנמוך, מופרע ומצחיק ומענג, מה שהקשה עליי לעזוב אותו עד לסיום קריאתו. קצת היססתי מאיפה להתחיל. מחד, הנושא עצמו חשוב ומרתק מאוד, ומאידך, הסחות הדעת שבספר מושכות הרבה יותר. הספר גדוש הערות שוליים ארוכות, "אחת למעלה ושבע למטה" כפי שהוא מכנה זאת בהקדמה, וכל הערת שוליים היא סיפור בפני עצמו, לעתים עניין חשוב שהמחבר רואה לנכון להרחיב בו ולעתים סתם הערה אגבית המקרבת ומסבירה את הנושא לקורא העממי. איני יודע אם אצליח לזקק את הביקורת על הטענות לגופן, שכן קשה שלא להיתפס למוזר ולקוריוז. ובכן הספר כשמו עוסק באסטרולוגיה. ראשית הוא מגדיר מהי אסטרולוגיה, ובעיקר כיצד פועל הרופא־אסטרולוג בפעולות רפואיות המתואמות עם גרמי השמיים והמזלות. מ"ב טוען טענה מאוד מעניינת אודות מצב המחקר. לדבריו, בגלל ההבנה בזמננו כי מדובר בשטויות, החוקרים...

י' בן־נאה, ח' פלאי ומ' אידל | ר' יוסף קארו: היסטוריה, הלכה, קבלה שזר; ירושלים תשפ"א   מדובר בספר בעל קונספט ייחודי ומוצלח. הוא למעשה מורכב משלושה חלקים־תחומים שנכתבו בידי שלושה מומחים, איש לפי תחומו. החלק הראשון, ההיסטורי, נכתב בידי ירון בן־נאה; החלק השני, ההלכה והפסיקה, נכתב בידי חגי פלאי; החלק השלישי, דמותו הקבלית של ר' יוסף קארו (להלן: מרן), נכתב בידי משה אידל. הסדר הזה כנראה אינו מקרה, ולמרות שאידל הוא ותיק החוקרים וגם חתום על ה'פתח דבר' שבראש הספר, החלק שלו מופיע אחרון, ולא מטעמי ענווה. לאחר הפתיחה ההגיונית ברקע ההיסטורי, בא החלק המרכזי והעיקרי – דמותו של מרן כפוסק הלכתי משפיע בעוצמה כמעט יחידה במינה. רק לאחר מכן בא החלק האחרון, המספר את דמות ה'מקובל' של מרן כפי שעולה מספרו הקטן מגיד מישרים. מיד אסביר את ההקשר המחקרי של בחירה מושכלת זו. רק אבהיר שלא אתייחס באופן פרטני לפרקי הספר; אתפס יותר לקונטקסט המחקרי של הספר והיחס בינו לאחרים, ואולי דווקא משום כך תהיה זו סקירה שלמה הגדולה מסך חלקי הספר. לביקורת ספרים אני נמשך כמו פרפר אל האור, ולכן אתמ...