יעקב שביט ומרדכי ערן | מלחמת הלוחות: ההגנה על המקרא במאה התשע־עשרה ופולמוס בבל והתנ"ך

יעקב שביט ומרדכי ערן | מלחמת הלוחות: ההגנה על המקרא במאה התשע־עשרה ופולמוס בבל והתנ"ך

עם עובד; ת"א תשס"ד

 

ספרם הנהדר של שביט וערן העניק לי הזדמנות ראשונה לקרוא על ביקורת המקרא ממקום ניטרלי (לפחות במודע; אין באמת ניטרליות). קראתי בעבר כמה חיבורים שמתמודדים עם השאלות שעלו במחקר, כאשר מטרתם כמובן להשיב עליהן, במהלך לימודיי קראתי גם ספרים ומאמרים שבבסיסם הנחות של ביקורת המקרא, אך נדמה לי שכעת לראשונה קראתי ספר מקיף שמיוחד לנושא זה. 

הספר שלפנינו מציג (לפי קריאתי) שני מוקדים של ביקורת המקרא שהעסיקו את העולם במאה ה־19: הראשון, ביקורת המקרא הגבוהה של ולהאוזן וסייעתו, שעסקה בניתוח המקורות שמהם הורכב המקרא. הכותבים מאריכים בהצגת הרקע, בעליית קרנו של התנ"ך במאה זו בעולם היהודי המשכילי ובציבור הרחב בכלל. המוקד השני – עם התגליות הארכאולוגיות במסופוטמיה, היה נראה כי קדמותו של התנ"ך מוכחת כעת יותר מתמיד. אבל האנטישמים האלה לא נרגעו... כעת נפתחה חזית מהצד השני. פרידריך דליטש, אשורולוג גרמני, מסר שלוש הרצאות סביב "בבל והמקרא" (Babel und Bibel, כך גם שם ספרו) בהן טען שדווקא הממצאים הארכאולוגיים מבבל מלמדים על חוסר המקוריות של המקרא ועל מקורותיו באגדות בבליות קדומות. 

הספר עמוס מאוד, רובו המוחלט בנוי מנתונים, כלומר הצגת הדעות שנאמרו לצד התגובות וההדים שעוררו. המחברים מרחיבים לא פחות בהצגת התגובות היהודיות לדליטש, הן מצד אורתודוקסים הן מצד רפורמים, וגם דנים בשאלה האם היה דליטש אנטישמי והאם זה בכלל רלוונטי לדיון בדבריו. הספר הוא היסטורי, כלומר הוא דן בעולם הדעות של המאה ה־19 וקצת של ראשית המאה ה־20. נדמה ששאלות היסוד לא עברו מהפך מאז, אבל נוספו ממצאים וגם פותחו כמה שיטות אמוניות במטרה להתמודד עם שאלות אלו. איני מומחה לתחום זה, קראתי יותר מפעם אחת את ספרו של אמנון בזק, עד היום הזה, ועוד מאמרים רבים של חכמים שמנסים למצוא מענה אמוני לאתגרים אלו, וכעת זכיתי לקרוא זווית נוספת. ספר מרתק בעיניי, צמוד לנתונים, ומומלץ בהחלט.