יעקב אלבוים | פתיחות והסתגרות: היצירה הרוחנית־הספרותית בפולין ובארצות אשכנז בשלהי המאה השש־עשרה

יעקב אלבוים | פתיחות והסתגרות: היצירה הרוחנית־הספרותית בפולין ובארצות אשכנז בשלהי המאה השש־עשרה

מאגנס; ירושלים תש"ן

 

ספרו של אלבוים חשוב ומצוטט הרבה בחקר ההיסטוריה של התקופה. אל יטעה אתכם שמו של הספר, כאילו הוא עוסק בפתיחות או בהסתגרות של העולם היהודי כלפי העולם הנוכרי שמחוצה לו, שכן עיקר עיסוקו בפתיחות ובהסתגרות כלפי תרבויות ותפוצות יהודיות אחרות, למשל עולם הקבלה או הפילוסופיה.

הטיעון המרכזי בספר הוא אולי זה שעד למאה ה־16 היהדות האשכנזית הייתה פתוחה לקליטת מסורות רוחניות וזרמי מחשבה לא מקומיים, למשל מאיטליה, מהמזרח ומארץ ישראל, וכך גם מעולם המדע. פתיחות זו הופנתה גם כלפי הקבלה הלוריאנית המתפתחת, אך אולי דווקא בגלל עוצמתה וקדושתה של הקבלה, החל מראשית המאה ה־17, משתנה העולם האשכנזי ומצטמצם ומתכנס לתוך עצמו. שזה מעניין, כי הפתיחות הכילה גם גורם שהביא לבסוף לסגירות (גם לכם זה מזכיר את פרדוקס הסובלנות?). העיסוק בפילוסופיה, מדעים, ספרות ועוד פוחת מאוד לטובת עיסוק מסיבי בקבלה ובהלכה, וגם ספרים שנוגעים בהגות אינם פורצים דרך בחידושים מופלגים.

בהמשך למה שכתבתי על חומרי העבודה של החוקר, אלבוים הוא חוקר ספרות ולא היסטוריון, ולכן הספר נכתב מהזווית הספרותית של התקופה, כלומר חומרי המחקר שלו הם ספרים, אותם הוא הרי חוקר, ולא אף אחד מהמקורות האפשריים לחקר היסטוריה שציינתי. גם במפתח המקורות בסוף הספר ניתן לראות שהוא משתמש כמעט רק בספרים נדפסים, ואפילו בכתבי יד מדובר בעיקר בספרים ולא בתעודות ומסמכים שונים, ובוודאי שלא בתרבות חומרית. אין ספק שהעיסוק המצומצם בספרים בלבד עושה את החיים קלים יותר, אבל גם כאשר עוסקים במחקר ביבליוגרפי או ספרותי ניתן וראוי להיעזר בחומרים חיצוניים. מסמכים או מכתבים שונים יכולים לשפוך אור ולתת הקשר נאות להופעתו של ספר או מרכיבים שונים בהדפסתו. [דוגמה יפה, הפולמוס סביב ספר 'בשמים ראש' החשוד כמזויף כבר נלעס במחקר, אבל עותק של הספר שהגיע ל'קדם' התברר כעותק שנתן המחבר לאביו הדגול שעמד לימינו מול מתנגדיו, וההגהות בכתב ידו של האב שנמצאו על הגיליון יכולות בהחלט להשלים ולהטעים את המחקר.]

אולי העובדה שהמחבר הצטמצם לעיסוק בספרים בלבד קירבה את הספר לכיוון של ספר ביבליוגרפי משעמם למדי (ואכן על חלקים גדולים בספר רפרפתי בשטחיות). עם זאת, נושאי המחקר הם ספרי גדולי הדור שתורתם משפיעה עד לימינו, כמו רמ"א, מהרש"ל, מהרש"א, מהר"ל, 'כלי יקר' ועוד, ולפחות מבחינת התקופה ואישיה יש משהו מרתק בקריאה.

לסיכום, הספר של אלבוים לא הולך בגדולות, אין בו כמעט תאוריות שמפליגות משולחן העבודה המצומצם של החוקר (ודומני שלכן לא ניתן למצוא במחקר עימותים משמעותיים עם הממצאים שלו), מה שהופך את הספר ליבש ומשעמם מעט, אך כמובן שמול זה ניצבת מעלת הדיוק ומסירת הפרטים כהווייתם, ובעיקר העיסוק בתקופה ובאנשים מעניינים.