יהודה חפשי | צבי נרקיס: טיפוגרפיה ועיצוב
יהודה
חפשי | צבי נרקיס: טיפוגרפיה ועיצוב
אסיה;
2025
תשמעו
סיפור. דג סקרן שט לו בים זך, אך לפתע פגש חבורה נחמדה שצצה כך. זוהי פַּנְגְרָמָה, משפט המכיל את כל אותיות האל"ף־בי"ת, ומשמש דוגמה לגופנים
בעברית. אם הכרתם
אותו, בוודאי תמצאו עניין רב בספר שלפנינו. מאז
שאני זוכר את עצמי התעניינתי ושיחקתי עם גופנים, תחילה עם אלו המובְנים בתוכנת
ההפעלה של המחשב, ובהמשך גם רכשתי גופנים בתשלום לצורכי עימוד והפקה. אומנם כיום
איני עוסק כמעט בתחום, אך האהבה לתחום לא חלפה, והקריאה בספר הייתה עבורי לעונג
רב.
קשה
להסביר לאדם מן השורה כמה משמעותי מקומו של הגופן בכל חומר מודפס. כמו בגוף האדם
או בכל מערכת מורכבת, יש דברים שאיננו מודעים לקיומם עד שהם מפסיקים לפעול. ספר
שנעשה באופן חובבני ללא עימוד מקצועי, עשוי להציק גם לקורא הדיוט עד כדי שהוא
יעזוב את הספר, גם בלי להבין מדוע. מעצב או מעמד מקצועיים יידעו להסביר באופן
מקצועי היכן טמון הכשל הפונטי.
נדמה כי אין דובר עברית במדינת ישראל שלא נחשף
לגופנים שעיצב צבי נרקיס (קיסנר). הוא נולד ברומניה
בשנת 1921, וכבר בילדותו הצטיין בכתיבה עברית רהוטה ויפה. בתקופת השואה הגיע עם
הוריו לישראל, הצטרף כתלמיד לבית הספר בצלאל, ופיתח שם את כישוריו
ואהבתו לקליגרפיה. זמן קצר עבד כשוליה אצל איתמר דוד, לימים מעצב הגופן הידוע "דוד", ורכש אצלו ידע בעיצוב האות. בהמשך
עבד במחלקה הגרפית של קק"ל, ואז
פתח סטודיו והחל במפעל חייו: עיצוב גופנים, סמלים מסחריים וגם שטרות כסף, כרזות לאומיות וסמלי מדינה. עבודתו
ליוותה את חייה של מדינת ישראל עד מותו בשנת 2010, והוא התפרסם בעיקר בזכות הגופנים המפורסמים שעיצב, בהם כמה הנושאים את שמו "נרקיס", או "נרקיסים".
מחבר
הספר שלפנינו הוא יהודה חפשי, מעצב גרפי ומרצה בבצלאל. במשך כשנה וחצי הוא נפגש עם נרקיס
אחת לשבוע, שמע מפיו על קורות
חייו ועל הידע העצום שצבר במשך השנים, וגם צילם פריטים רבים
מארכיונו העשיר. כיאה
לדמותו של נרקיס, ביקש חפשי להפיק ספר ברמה עיצובית
גבוהה שתשלב את גופניו
ויצירתו. הספר שלפנינו הוא תוצר מרהיב במיוחד,
פרי עבודה עצומה של מיטב המעצבים והמפיקים. לאורך הספר פרוסים מאות מוצגים
וסקיצות מארכיונו של נרקיס.
חמישה
שערים מרכיבים את הספר. השער הראשון מוקדש לכמה מהגופנים המרכזיים של נרקיס
ולעקרונות העיצוב שלו. בראשו מובא אינדקס מונחים לטובת קוראים שאינם מהתחום,
למשל "גופן
טקסט", "טיפוס אות", "סריף", "סנס סריף",
"אות הומניסטית", "קונטרסט"
ועוד. השער השני מוקדש להתפתחותה
של אות הדפוס המשנית, והוא נכתב בידי שני אבני.
האות המשנית נועדה להתלוות
לאות הראשית, והיא מעוצבת בהטיה או במגוון החרגות מהאות
הראשית, שהיא לרוב
מרובעת ורשמית יותר, ומשמשת את שטף הקריאה. השער השלישי מוקדש לדפוסי התנ"ך
שעבורם עיצב נרקיס טיפוסי אות – תנ"ך חורב ותנ"ך כתר ירושלים; השער
הרביעי מוקדש לפעילותו של נרקיס במרחב הממלכתי, כמו בעיצוב בולים, מטבעות זיכרון,
שטרות ועוד, והוא נכתב בידי בתיה דונר; השער החמישי והמסכם מכיל את הביוגרפיה של
נרקיס ואת הסיפור שמאחורי הספר. קשה כמובן להקיף את עושר המידע שבספר; נסתפק אפוא בהצצה לכמה פריטים.
השיבה לראשית הדפוס
כבר
הנרי פרידלנדר, מעצב הגופן "הדסה", עמד על ערכם
של כתבי היד ההיסטוריים לחקר תולדותיה של האות העברית. נרקיס הלך בעקבותיו וביקש
להתמחות בפלאוגרפיה – תחום חקר הכתב והתפתחותו, המשמש גם לתארוך כתבי יד עתיקים.
לשם כך הוא פנה למכון לפלאוגרפיה עברית בספרייה הלאומית, ובמשך תקופה הקדיש יום
בשבוע למחקר וללימוד במכון. נרקיס השקיע בצילום כתבי יד מאוסף הספרייה, ולאורך
פעילותו שאב השראה והכוונה ממאגר הדוגמאות שצבר. החלוקה לטיפוסי כתב
שונים, בהתאם
למדינות המוצא, יצרה גם עיצוב מותאם לספרים
השונים שעברו תחת
ידיו. כך למשל, את כריכת "המספיק
לעובדי השם"
מאת ר' אברהם בן הרמב"ם, עיצב נרקיס בהשראת
הטיפוס המזרחי הרהוט מן המאה ה־11.
לאורך השנים
חלה הידרדרות בטיבה
של אות הדפוס העברית. בראשית תקופת הדפוס ביצעו
המדפיסים האיטלקים המרה מוצלחת של כתבי היד העבריים לאות דפוס. דפוס
שונצינו למשל, אף שפעל באיטליה שבה רווח הכתב האשכנזי, אימץ את הכתב הספרדי, משום שהקריאוּת
שלו הייתה טובה יותר.
ואולם במאות הבאות נכנסו לזירה בתי דפוס לא
מקצועיים וחרטים שלא הכירו את השפה העברית, וצורת האות החלה להתנוון. כדי לשאוב השראה ולהגיש לקוראיהם
תוצר ראוי, פנו מעצבי האות העברית המודרנית לכתבי היד המהודרים מימי הביניים, ולדפוסי הערש של ראשית הדפוס.
היעד
הראשון בחשיבותו כאשר
מעצבים גופן הוא מדד הקריאוּת. נוחות הקריאה מבוססת על
כמה גורמים ובהם הגיוון הצורני בין
האותיות. מבחינה זו נקודת הפתיחה של האיות העברי גרועה מזו של האל"ף־בי"ת הלטיני, שיש
בו גיוון רב באותיות גדולות וקטנות, מעל גובה הבסיס או מתחתיו,
על בסיס עיגול או מרובע, ועוד. בגופני דפוס ישנים, כמו וילנה ודרוגולין,
קיים קושי בבידול בין אותיות דומות כמו ב־כ־נ, ה־ח וכדומה. יוצרי הגופנים החדשים, ובראשם
רפאל פרנק, מעצב הגופן פרנק־ריהל, נקטו כמה פתרונות לבעיה זו ואחרות. נרקיס הציע
פתרונות משלו לחידוד
ההבדלים בין האותיות, בהם צמצום קל של רוחב קו הבסיס באותיות
בעלות גג ובסיס, או הרחבה קלה של סיומת רגל האות. שינויים נוספים נגעו להיפוך
יחסי של הקונטרסט, כאשר הוא העניק הדגשה יתרה לקווים המאונכים באות, מהלך שעד זמנו לא עלה על
הדעת.
צומת
הדרכים שבו עמד נרקיס, בין ישן לחדש, התבטא בכמה סוגיות מעניינות. אחת הדרכים להדגיש טקסט היא
הטיה קלה שלו. מנהג ההטיה הושאל לעברית מן הלטינית,
ובאופן טבעי התבקש שההטיה תהיה לימין,
כנהוג באותיות לטיניות. ואולם מעצבים שונים טענו כי אף שבכתיבת־יד ההטיה
נעשית לימין באופן טבעי, במהלך הקריאה נוצרת תחושה שהאות נוטה
לאחור, נגד כיוון הקריאה, וההטיה עשויה להכביד על שטף הקריאה. נרקיס הסכים לטענה הזו ואף תמך אותה בכתבי יד עבריים עתיקים שבהם ניכרת הטיה קלה
שמאלה, וכן באותיות עברית החקוקות באבן מן העת העתיקה, כמו מצבת עוזיה מלך יהודה ופסיפס
בית הכנסת בנערן. בפועל גישתו לא התקבלה, אולי בשל טענתם של אחרים
כי ההטיה לימין מאפשרת לשלב בשורה אחת מילים עבריות ולועזיות. תוכנות מחשב נקטו אף הן הטיה מובנית
לימין, וכך השתרשה ההטיה לימין גם בעברית.
אות לספר הטלפונים
הצעירים שבינינו אינם זוכרים עוד את ספרי
הטלפונים עבי הכרס שנמצאו בעבר בכל בית, והתייתרו בעידן האינטרנט. בפרק מיוחד, המוקדש לעיצוב אותיות זעירות, מתוארת השתלשלות העניינים המרתקת של
הפקת ספרי הטלפונים שהפיק משרד הדואר (לימים משרד התקשורת). בראשית הדרך הוציא
המשרד ספר אחת לשנתיים עבור שלושת אזורי החיוג שהיו בארץ. עם גידול האוכלוסייה
ועלייה במספר המנויים הודפסו מדריכים נפרדים לכל אזור. מלאכת הכנתם הייתה מורכבת
ואיטית, המידע הוקלד וסודר בשיטות מיושנות שהיו הרות־טעות. למרבה האירוניה, הזמן
הרב שחלף בין סגירת רשימת המנויים להדפסת המדריך הביא להדפסת מדריכים שאינם
מעודכנים כראוי ולרשימת המתנה ארוכה למדריך הבא, עניין שהכעיס את הציבור. ב־1969
פנה משרד הדואר לכמה מעצבים והזמין
הצעות לעיצוב אות זעירה שתתאים לספר הטלפונים. במשך כמה
שנים בחן נרקיס אפשרויות שונות להחלפת הגופן הדסה, שלא התאים למידה זעירה של אות, והגיע למסקנה כי יש צורך לייצר אות מיוחדת לשם
כך. תחילה נתקלה הצעתו בביטול. במכתב ששלח לו מנהל שירותי הטלפון
במשרד התקשורת, נומקה הדחייה כך: "לא מזמן חיתנתי את בתי. בבית הדפוס הראו לי הזמנות
שהודפסו במגוון סוגי אותיות ואמרו לי – בחר איזו אות שאתה רוצה ואנחנו נדפיס...
מדוע עלי לשלם עבור אות מיוחדת לספר טלפונים?"
אך נרקיס לא אמר נואש, וצירף להצעתו
תחקיר שהעלה כי היא עשויה לחסוך למדינה כ־3.5 מיליון לירות.
רק בשנות התשעים, כאשר במסגרת תהליך הפרטה וייעול עברה הפקת ספרי הטלפונים לחברת דפי זהב, נבחר הגופן נרקיס־לינוטייפ
לספרי הטלפונים, ונרקיס התבקש לסייע
בהקטנת גודל האות. בכל השנים הבאות, עד
להפסקת הדפסתם, הודפסו המדריכים בגופן נרקיס־תם. המחבר רואה בהתעקשותו של נרקיס
עדות לשאיפתו לתקן "תופעות טיפוגרפיות קלוקלות", ולשפר את חוויית
היום־יום באמצעות עיצוב
מקצועי.
נוכחותו
של נרקיס בלטה גם בסוגיות ציבוריות הקשורות לתחום הכתב. לקראת סוף שנות השבעים הובילה קבוצת
אנשי רוח בשם קל"ע – קרן הלשון העברית – מיזם חלוצי למציאת פתרונות לטקסטים
העבריים נטולי הניקוד,
דבר המקשה על הגייתם. בין ההצעות שעלו היו שינוי שיטת הכתיב
המלא, הוספת תווים שונים לפני עיצורים ולפני אימות קריאה, ועוד. נרקיס התבקש לעצב מערכת סימנים
חדשה שתתווסף על אותיות הא"ב, ושמטרתה תהיה הבחנה בין עיצורים ותנועות ובין אותיות בעלות הגייה
שונה. הוא מצידו הציע גם להוסיף אותיות לטיניות שישתלבו עם האותיות העברית (בדף
הדוגמה ניתן לראות למשל את הצירוף "השבת
אבדה" באופן זה: הaשaבֿaת אaבֿeדa).
המחבר מציין כי "בארכיונו לא נמצא תיעוד לאחריתו של המיזם, אך אין ספק
שאישיותו החוקרת תרמה רבות לדיונים בקל"ע" (עמ' 207). בפועל חש נרקיס
שיש לתת את הדעת גם לאחריות ההיסטורית והתרבותית ולא רק להיבט החזותי. בנוסף עלה
חשש ששומרי דת ומסורת יתנגדו נחרצות לשיטה החדשה, ובשלב זה הודיע נרקיס על פרישתו
מקל"ע (השלמתי לעצמי את התמונה ההיסטורית של קל"ע, מתוך ספרו של נתן
אפרתי – 'העברית בראי המדינה: מעמדה הציבורי של העברית מאז ייסוד המדינה', ירושלים
תש"ע, פרק רביעי; למרבה הצער שמו של נרקיס לא נזכר שם).
תנ"ך ישראלי
השער
השלישי בספר מוקדש לגולת יצירתו של נרקיס – ספרי התנ"ך "חורב" ו"כתר ירושלים". לדברי המחבר, "עיצוב אות ייעודית לספר תנ"ך מודרני הייתה
[!] מאז ומעולם משאת נפשו של נרקיס, בהבינו שזו תהיה חוליה נוספת ברצף עשייתם של
מעתיקים ומדפיסים שלאורך מאות שנים הוציאו תחת ידם את נכסי התרבות החשובים לתרבות
היהודית" (עמ' 215). לאחר מבוא היסטורי מאלף על תולדות הדפסת התנ"ך במשך
הדורות, מתוארים המיזמים להדפסת התנ"ך במאה העשרים. תחילה חומש שונצינו
שהודפס בשנת 1933 בברלין, על יסוד האות האשכנזית של הגדת פראג. הניסיון לא עלה יפה,
והחומש ספג ביקורות לא קלות. הפרויקט הבא היה תנ"ך קורן שנדפס בירושלים בשנת 1963,
על יסוד הכתב המזרחי של כתר ארם צובא.
בשנת
1986 פנה לנרקיס מו"ל הוצאת חורב, מיכאל זאב, והציע לו לעצב ספר תנ"ך חדש עם גופן ייעודי. נרקיס, שכבר היה מעצב־אות
בעל שם, נרתם למשימה
בהתלהבות ועבד לצד הרב מרדכי
ברויאר, שהופקד על
דקדוק המסורה. לחומש זה נבחר טיפוס הכתב האשכנזי מכמה
סיבות, ובהן השאיפה להקנות לספר מראה הדור בזכות המורכבות
הקישוטית של האות האשכנזית, וכן הצורך בבידול מתנ"ך קורן שעוצב על בסיס
הטיפוס המזרחי. העבודה על הספר ועטיפתו
נמשכה למעלה מעשור, כאשר שוב ושוב צצו שאלות ובעיות.
ההתפתחות הטכנולוגית המואצת בעשור זה הביאה לכך שתוכנת הסדר מימי ראשית העבודה
התגלתה כמיושנת לקראת סיומה, ושוב חל עיכוב בשל התחדשות העבודה. תהליך עיצוב
העטיפה ארך אף הוא זמן רב וכדרכו של נרקיס הושקעה בה עבודה עד לקוצו של יו"ד.
תנ"ך חורב התייחד לא רק באיכותו הטיפוגרפית ובמראהו המהודר, אלא גם בדיוק
ההלכתי תחת הנחייתו של הרב ברויאר. למרות זאת הוא לא זכה לתהודה ציבורית רחבה
ולהוקרה שהיה ראוי לה. אחת הסיבות לכך הייתה שהשקתו חסתה בצילו
של תנ"ך כתר ירושלים, שהפקתו הייתה אז בשלבים מתקדמים וזכתה להד ציבורי נרחב.
תנ"ך
כתר ירושלים היה המיזם הנוסף שבו השקיע נרקיס ממיטב זמנו, והוא החל
בשנות השמונים. מגמתו הייתה החייאת כתר ארם צובא, הן מבחינת נוסח המסורה והן בצורת
האות שלו. נחום בן־צבי, מו"ל ומבעלי דפוס בן־צבי, יזם את הדפסת התנ"ך
ולשם כך העמיד צוות מומחים ממגוון תחומים, ביניהם פרופ' מנחם בן־ששון, פרופ' יוסף
עופר, והרב מרדכי ברויאר שהתמחה בנוסח המסורה ובכתר ארם־צובא. דניאל וייסמן נקרא
לשם מציאת פתרונות ממוחשבים, וצבי נרקיס הוזמן לעצב את האות ואת הספר. עיצוב
האותיות והסימנים הנלווים ארך כשנתיים. ככל שהתקדם נרקיס עם העבודה, הבין כמה
מורכבת המלאכה הזאת. בשנות ה־90 חלו כמה תקלות בתוכנת העימוד והעבודה הופסקה למשך
כמה שנים. בדיוק באותן שנים פיתח דניאל וייסמן את תוכנת העימוד "תג". האפשרויות החדשות
שהיא הציעה הביאו את נרקיס להחלטה כי כדאי לסדר
מחדש את התנ"ך
באמצעותה. הצוות עבד לצד הרב ברויאר אשר נדרש להכריע
בשאלות נוספות, למשל באופן עיצוב הפרשות הפתוחות והסתומות. רק בשנת 2000, עם סיום
המלאכה, ניגש נרקיס לעיצוב העטיפה, והפיק מתחת ידיו יצירה מאלפת שזכתה לשבחים. התנ"ך ראה אור בכמה
מהדורות, בהן מהדורה ביבליופילית ממוספרת לאספנים, מהדורות מסחריות, ואף
מהדורה מפוארת בת מאה עותקים, שהראשון שבה הוגש לאפיפיור יוחנן פאולוס השני בעת
ביקורו בישראל באותה שנה.
נקודה
שנזכרה בקצרה היא שאלת עיצוב ספרי אמ"ת (איוב, משלי ותהילים) המוגדרים כשירה.
הרב ברויאר ביקש לעצב את הספרים הללו במתכונת שירת התנ"ך המופיעה בשני טורים
המיושרים אחד לימין ואחד לשמאל. אלא שעיצוב התנ"ך כולו בשלושה טורים ובפורמט
עמוד רחב, הקשתה על מציאת פתרון, שכן במתכונת שלושה טורים השורות היו קצרות מדי,
ואילו עיצוב בשורה אחת היה יוצר רווח גדול מדיי בין שתי צלעיות הפסוקים. מן הראוי
לציין שניתן להשלים נקודה זו גם מזווית הראיה של הרב ברויאר בעצמו, המספר במאמר
מיוחד על שלוש מהדורות המקרא שעברו תחת ידו – דעת מקרא, חורב וכתר ירושלים – ועל
ההתמודדות המיוחדת שצצה בצורת העימוד של ספרי אמ"ת. במאמרו הוא מפרט יותר את
הפתרון הגאוני והמושלם שהציעו בן־צבי ויוסף עופר, ועיקרו הוא שהוחלט לצמצם את רוחב
הטור בספרי אמ"ת לכדי 75% מרוחב העמוד בשאר התנ"ך, ולעצב את הטקסט כשני
טורים המיושרים לימין ולשמאל. לדבריו, מהדורה זו מתייחדת בכך לא רק על פני שאר
הדפוסים, אלא גם על כל כתבי היד העתיקים (ראו: מ' ברויאר, 'שלוש מהדורות מקרא',
לשוננו, סד, עמ' 33–50).
לסיכום,
ספר זה הוא נכס תרבותי ממדרגה ראשונה, המשקף את השפעתו העצומה של צבי נרקיס
על הטיפוגרפיה הישראלית ועל
עיצוב סמלי שלטון ונכסי מורשת. העיצוב המרהיב של
הספר מעניק לנרקיס את ההכרה הראויה לו, אף שחלק מן הקוראים עשויים
למצוא את סגנון העימוד הנועז – כגון המיקום הגמיש של הערות השוליים או מספרי
העמודים – מאתגר מעט להתמצאות.
הצגתי
כאן חלק
מהנושאים שבספר, אך מעצבים וטיפוגרפים יתעניינו כמובן בתיאור המעמיק של תהליכי עיצוב הגופנים. חובבי היסטוריה לאומית ימצאו עניין בפרקים
המתארים את תהליכי העיצוב של שטרות, מטבעות ומדליות בעשורים הראשונים של המדינה,
שלא התעכבתי עליהם כאן מקוצר היריעה. מכל מקום, בפעם הבאה
שאבחר להשתמש בגופן נרקיס, אזכור כמה עמל ויזע הושקעו בכל תג וקוץ שנראים לנו מובנים מאליהם.
הסקירה התפרסמה בנוסח שונה ומקוצר במוסף 'שבת' של מקור ראשון, ט"ו בכסלו תשפ"ו, 05.12.2025
תגובות
הוסף רשומת תגובה