לזכרו של פרופ' אברהם גרוסמן ז"ל
בצער רב ועמוק שמעתי על פטירת מורנו
פרופ' אברהם גרוסמן, מגדולי ההיסטוריונים של עם ישראל, ואולי גדול ההיסטוריונים של
ימי הביניים בדורנו. אולי אכתוב קצת בנימה אישית, אבל אני חש צורך להעביר את
התחושות שלי כלפיו. אני לא חושב שיש עוד היסטוריון שכל כך הרבה קיבלתי ממנו
והושפעתי ממנו כמו גרוסמן. ספריו תופסים אצלי מקום מכובד ודומה שלא חולף שבוע בלי
שאני נדרש לאחד מפרסומיו הרבים. ניסיתי ליצור אתו קשר, כנראה לא התאמצתי מספיק,
ועל כך אני מצר מאוד (מן הסתם ההתראה שקיבלתי מאתר Academia
שהוא עוקב אחריי לא ממש נחשבת קשר...).
אציג שני מוקדים עיקריים שבהם הוא
התבלט. הראשון הוא תולדותיהם של רבותינו הראשונים, בעיקר בשני ספריו 'חכמי אשכנז
הראשונים' ו'חכמי צרפת הראשונים', שבעיניי הם ספרי יסוד מדרגה ראשונה בחקר
ההיסטוריה של עמ"י בימי הביניים. מלבד העיסוק המרכזי ברש"י בספר השני
שנזכר, הוא גם חיבר שלושה ספרים מיוחדים על רש"י: 'רש"י' (בסדרת גדולי
הרוח והיצירה של שזר), 'אמונות ודעות בעולמו של רש"י' ו'רש"י והפולמוס
היהודי־הנוצרי'. המוקד השני הוא מעמד הנשים היהודיות בימי הביניים, בעיקר בספרו
'חסידות ומורדות' ובספרו 'והוא ימשול בך?'. לצד זאת הוא עסק רבות בנושאים חברתיים
של ימי הביניים, הן בתקופת הגאונים וראשות הגולה הן באירופה של תקופת הראשונים.
בספריו ובמאמריו הרבים (בספר ראשונים
ואחרונים שיצא לכבודו רשומים 134 פרסומים!), מעבר לשליטתו הרחבה ותפיסתו החדה בכל
מכמני המקורות היהודיים, ניכרת גם שליטתו והבנתו בסביבה המשפיעה, הלא־יהודית, זו
הנוצרית באירופה וזו המוסלמית בארצות האסלאם. בכתיבה שלו יש חן מיוחד שקשה להסביר,
מה שהופך את הקריאה למהנה ומרתקת. מלבד זאת, יראתו ניכרת מתוך חכמתו, הן יראה כלפי
חכמים וגדולים הן יראת ענווה כלפי חוקרים אחרים, גם כאשר הוא חולק עליהם.
מתוך הקשר זה וכהצבת נר לנשמתו אצטט
כאן פנינה יפהפייה שלו עליה חזר בכמה מספריו על רש"י (עיקרו של הציטוט דלהלן
מתוך חכמי צרפת הראשונים עמ' 161, וקצת מספרו אמונות ודעות בעולמו של רש"י,
עמ' 61–63): תכונות אופיו של רש"י השפיעו על סגנון כתיבתו. כל הקורא את דבריו
חש במהרה בענוותנותו של הכותב, בפשטות דבריו ובבהירותם. אך תכונות אופי אלה באו
לעתים לידי ביטוי גם בתוכנם של הדברים. רש"י ניחן כאמור, בתחושה עזה של אהבת
ישראל. אין זה מקרה אפוא, שמוטיבים אלה באו לידי ביטוי במקורות שהביא רש"י
בראש פירושו לכל אחד מספרי התורה. הוא בחר לפתוח את הפירוש לכל אחד מחמישה חומשי
תורה בציטוט מדברי חז"ל הקשור במישרין לאהבת ישראל ולמעלתו: "בראשית...
משום כח מעשיו הגיד לעמו..."; "ואלה שמות... חזר ומנאם במיתתם להודיע
חבתם שנמשלו לכוכבים..."; "ויקרא אל משה. לכל דברות ולכל אמירות ולכל
צוויים קדמה קריאה לשון חבה... אבל לנביאי אומות העולם..."; "וידבר...
במדבר סיני... מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה..."; "אלה הדברים, לפי
שהן דברי תוכחות... לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל".
גם בסיום התורה ובמקומות נוספים רש"י דוחק עצמו מהפשט לפירושים שיש בהם משום
שבחם ומעלתם של ישראל. עד כאן דבריו ונאים הדברים לכותבם.
תנצב"ה 🕯
קרדיט תמונה: ורנר בראון - האוניברסיטה העברית בירושלים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה