ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

זאב קיציס | המורים הגדולים של החסידות ידיעות ספרים; 2023   עמדנו בסמוך לדוכן אקראי ביריד שבוע הספר, מתפלפלים על טיבם של ספרים שונים במדעי היהדות. חבר משורר ובעל נשמה התפעל מהתעניינותי בקבלה. לאכזבתו הבהרתי לו שאני לא איתו ראש בראש, שכן בעוד הוא מתחבר למיסטי ולרוחני, קבלה וחסידות, אני סיימתי עם הפרק הזה לפני כמה שנים וכיום מתעסק במחקר היבש יותר. כשדיברנו על דימוי של כניסה למסעדה כדי לטעום מהתבשילים, המשכתי את הקו ואמרתי לו שאני כנראה נמשך לחקר תפריטים של מסעדות. אבל מתברר שיש ספרים שעשויים לנתץ את החומה שבין התפריט היבשושי ובין הטעמים והניחוחות. זה למעשה מה שקרה לי עם ספרו החדש של זאב קיציס על המורים הגדולים של החסידות, הספר שהכריכה שלו לא ממש הזמינה אותי במבט הראשון. רצה הגורל וקיבלתי את הספר כדי להציץ בו, וככל שקראתי נוכחתי לדעת כי השיפוט הראשוני היה מוטעה. אני מתקשה להגדיר ולמסגר את הספר. לפי מה שכתוב על גב הכריכה, הספר "הוא מסע הגותי, אישי, רוחני ודתי בין אישי החסידות בראשיתה. יש בו סקירה מקיפה וראשונה מסוגה על שישה-עשר מן המורים הראשונים של החסידות, תוך הישענות על מחקרים רבים ...

שמואל אחיטוב | הכתב והמכתב: אסופת כתובות מארץ־ישראל ומִממלכות עבר הירדן מימי בית־ראשון מוסד ביאליק (ספריית האנציקלופדיה המקראית); מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת: ירושלים תשע"ב    בשבת הקודמת, פרשת נשא, ראיתי חידוש נחמד של יצחק מייטליס בספרו פרשת דרכים, הנוגע ללוחיות ברכת כהנים שנמצאו בכתף הינום (הוא מפרש לפי זה את הפסוק "ושמו את שמי על בני ישראל" כפשוטו, כלומר קמע, ואולי עוד אכתוב על ספרו). רציתי לעיין טוב יותר בטקסט ולשם כך פתחתי ספר שכמעט ונשכח ממני. מתוך העיון שקעתי בו ועברתי על חלקים גדולים שבו, מה שמצדיק סקירה וגם המלצה על הספר. מדובר בספרו של אחיטוב, הכתב והמכתב.  הספר מכיל את הכתובות מזמן בית ראשון שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות באזורי הירדן, משני עבריו, כלומר: יהודה, ישראל, פלשת, אדום, עמון ומואב, כשמם הקדום של המקומות הללו. כל הכתובות בעברית ובלשונות קרובות לה, מהן שנחקקו באבן, מהן שנכתבו על אבנים, חרסים, טיח, כלי חרס ופפירוס. לכל טקסט הקדמה עם סיפור הטקסט ומקורו. לאחר מכן מופיעה תמונה של הכתובת, לצידה תעתיק מדויק של הכתובת בעברית, ובנוסף תעתיק מנוקד עם הצעת השלמה למקו...

אלחנן ניר | רק שנינו הקיבוץ המאוחד; תשע"ז   באחת מספריות הרחוב בעירנו מצאתי לאחרונה את ספרו של אלחנן ניר. כיוון שידעתי בו במחבר שמשורר אמת הוא סברתי כי מן הראוי לתת צ'אנס גם לפרוזה שלו. ואכן לא התחרטתי. קראתי ונשאבתי לעולמו של הגיבור, עד שהתקשיתי להניח מידי את הספר.  כשנשאלתי לאחר הקריאה מה מסופר בספר, התקשיתי לשרטט עלילה הכוללת רצף אירועים עם תחילה וסוף. מדובר בגיבור ראשי אחד – יונתן להבי – שעובר מסע רגשי וזהותי לא פשוט. מה הוא רוצה, הוא רוצה את המקום הנכון לו, זוגיות אוהבת, פרטית ושלווה, ומתוך שאיפה להרחבת המשפחה. אך לא רק שהניסיון שלו ושל אליסה להיות הורים נכשל פעם אחר פעם, הוא כבר תוהה האם הוא מסוגל להיות אבא, יש גם המון רעשי רקע. הורים שקרועים בינם לבין עצמם ובינם לבין מקומם, אמא אקטיבית מדיי ואבא אולי פסיבי מדיי, הראשונה מנסה "לתת" לו יותר מדיי ואילו מהשני הוא לא מקבל מספיק; באוויר מרחפת כל הזמן נשמתו של האח העילוי עידו שנפטר מסרטן; בעורפו נושף האח מיכה, בעל הפרעות נפשיות ומלא אמביציה שגורר אותו פעם אחר פעם להרפתקאות מיותרות, כשבשיאן גם הפגיעה הבלתי נסלחת באשתו...

אפרים חמיאל | "הדרך הממוצעת": ראשית צמיחת הדתיות המודרנית – תגובות למודרנה בהגות של מהר"ץ חיות, רש"ר הירש ושד"ל כרמל; ירושלים תשע"א   רק לעתים רחוקות אני נתקל בספרים שאני חווה אותם משמעותיים עבורי הרבה מעבר להנאה שבלימוד היסטוריה גרידא. כזה הוא ספרו עב־הכרס של חמיאל (642 עמ'). בצעד מרשים, אחרי קריירה עשירה בבנקאות וכשהוא בשנות החמישים לחייו, החל חמיאל בלימודי מחשבת ישראל. הספר שלפנינו הוא כבר עיבוד של עבודת הדוקטור שלו. בדרך כלל אני מצביע על מספר נקודות או אנקדוטות בספר דרכן אני משקף קצת מנושא הספר, אך הפעם, עקב חשיבותו של הספר כולו, על כל פרק ועמוד שבו, אני רואה לנכון לפתוח קודם בסקירה כללית של הספר, גם בעזרת הניסוח שבגב הספר ובהקדמה. בהמשך אעיר כמה נקודות, ואקנח בהערה מקוממת. א. הספר מבקש לפרוש את מכלול הנסיבות שהובילו להיווצרותו של זרם האמצע הדתי־המודרני טרום עליית הציונות. נקודת הזמן ההיסטורית של הספר היא רגע המפגש בין היהדות המסורתית ובין תרבות אירופה המודרנית. מצד אחד עמדו האורתודוקסים שבחרו להסתגר ולנעול מראש כל דיון עם הקידמה והמדע. מן ...

עזריאל שוחט | מוסד "הרבנות מטעם" ברוסיה: פרשה במאבק־התרבות בין חרדים לבין משכילים אוניברסיטת חיפה; חיפה תשל"ו   "קהילה גדולה בליטא בחרה ב'רב מטעם' גמגמן. כשהתייצבו פרנסי הקהילה עם הרב לפני שר־הפלך, נתרתח השר על שבחרו בגמגמן ושאל לסיבת הדבר. על כך קיבל את התשובה: אלמלי היתה הרשות בידינו היינו בוחרים באילם, עכשו שהחוק אוסר עלינו בחירה זו, אנוסים אנו להסתפק ברב כבד פה בלבד." אין כמו בדיחה טובה אבל גם אמיתית כדי לתמצת חלקים נכבדים בספר של שוחט. זהו ספר ישן אמנם, המחבר כבר מזמן איננו, ועדיין מדובר בספר שלא נס לחו וגם אין מעודכנים ממנו בשפה העברית (שאול שטמפפר ב'ציון' סט, בסקירת ספרה של צ'יי ראן פרייז, Jewish Marriage and Divorce in Imperial Russia, מציין כי פרייז עסקה גם בנושא הרבנים מטעם ולרשותה עמדו יותר מקורות ארכיוניים והיא העשירה את תמונת היחסים בין רבנים מטעם לרבנים מסורתיים, אך למיטב ידיעתי אין בעברית מחקר דומה, ובכל אופן לא בהיקף המלא של הספר). הספר מחולק לשלושה פרקים. הפרק הראשון סוקר את מוסד הרבנות מטעם בחמישים שנותיו הראשונות, החל בשנו...

  שלמה טיקוצינסקי | זה זה זה: שירים צבירים וציורים הוצאה מרשות לרשות; ירושלים 2019   אקדים בכך שניגשתי לספרו של טיקוצינסקי מתוך חשד מסוים שנבע מההיכרות עם הפרסונה הצינית והעולצת של המחבר. התקשיתי להאמין לאותנטיות של השירים. אבל ככל שקראתי – נשביתי בקסמו. ההומור ואפילו הציניות כלפי תופעות חברתיות ואקדמיות נוכחים בספר לא מעט, ועדיין גם בלי שהשירה תהיה חשופה ומלאת רגש, היא משקפת אמת פנימית. באים גם הציורים היפהפיים מפרי מכחולו של המחבר ומוסיפים לדמות המשורר נפש אמנותית ורגישה.  המחבר נטוע במספר מוקדים הבאים לידי ביטוי בשורות הספר. הוא החל את דרכו כבחור ישיבה בישיבות חרדיות נחשבות. כאברך נשוי הוא למד מחשבת ישראל והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית, בהמשך שימש כמרצה באוניברסיטה הפתוחה ובמקומות נוספים, הוא פרסם גם ספרים ומאמרים על ישיבות ליטא (משם בעיקר הכרתי אותו), לימים החל להתעניין בתורות המזרח ובהמשך גם כיהן ומכהן כרב בקהילות בגרמניה ובשווייץ. חלק גדול ממוקדים אלו משתקף בספר, אך עיקר כתיבתו על הישיבה ועל החברה החרדית. השיר 'אל הצפור שלום!' הוא למעשה התכתבות שלו עם "רֶב...