שמואל אחיטוב | הכתב והמכתב: אסופת כתובות מארץ־ישראל ומִממלכות עבר הירדן מימי בית־ראשון

שמואל אחיטוב | הכתב והמכתב: אסופת כתובות מארץ־ישראל ומִממלכות עבר הירדן מימי בית־ראשון

מוסד ביאליק (ספריית האנציקלופדיה המקראית); מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת: ירושלים תשע"ב 

 

בשבת הקודמת, פרשת נשא, ראיתי חידוש נחמד של יצחק מייטליס בספרו פרשת דרכים, הנוגע ללוחיות ברכת כהנים שנמצאו בכתף הינום (הוא מפרש לפי זה את הפסוק "ושמו את שמי על בני ישראל" כפשוטו, כלומר קמע, ואולי עוד אכתוב על ספרו). רציתי לעיין טוב יותר בטקסט ולשם כך פתחתי ספר שכמעט ונשכח ממני. מתוך העיון שקעתי בו ועברתי על חלקים גדולים שבו, מה שמצדיק סקירה וגם המלצה על הספר. מדובר בספרו של אחיטוב, הכתב והמכתב. 

הספר מכיל את הכתובות מזמן בית ראשון שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות באזורי הירדן, משני עבריו, כלומר: יהודה, ישראל, פלשת, אדום, עמון ומואב, כשמם הקדום של המקומות הללו. כל הכתובות בעברית ובלשונות קרובות לה, מהן שנחקקו באבן, מהן שנכתבו על אבנים, חרסים, טיח, כלי חרס ופפירוס. לכל טקסט הקדמה עם סיפור הטקסט ומקורו. לאחר מכן מופיעה תמונה של הכתובת, לצידה תעתיק מדויק של הכתובת בעברית, ובנוסף תעתיק מנוקד עם הצעת השלמה למקומות החסרים, בצירוף רשימה ארוכה של הערות וביאורים. בסוף כל טקסט רשימה ביבליוגרפית מקיפה למחקרים שדנו בטקסט הזה.

לא אמנה דוגמאות רבות. דוגמה שאני מאוד אוהב היא הכתובת שנמצאה בכמה צורות: "ליהו'ה ולאשרתה" בכתובת על גיר במערת קבורה מן המאה השמינית לפה"ס (עמ' 217), או "ליהו'ה שמרן ולאשרתה" שנמצאה על אגן אבן בכנתילת עג'רוד משנת 800 לפנה"ס בקירוב (עמ' 253). מדובר בברכה להוי"ה שמקומו הוא שומרון, וכפי שקראו אלים אחרים על שם מקומם, למשל 'בעל חצור', אך הצירוף 'ולאשרתה' העסיק רבות את החוקרים – האם מדובר בשם עצם של האשרה, או אשרתו של ה' וזהו כינוי לשם פרטי. למרות שבמקרא אין תופעה לשונית כזו, אך בתעודות אוגרית ואכדית ישנן תופעות כאלו. התופעה האלילית הזאת מסבירה לנו יפה את האיסורים החוזרים על אשרה, ובייחוד על נטיעת אשרה אצל מזבח ה'. גם המאמינים בה' צירפו לפולחן את האשרה, ואף ייחסו את האשרה כביכול לה' (אני מבליע כאן חומר רב, והמעוניין ימצא ברשת חומר רב).

פרק מעניין בפני עצמו הוא הפרק על 'ספר בלעם בר בעור' (עמ' 405–427), מהכתובות המעניינות ביותר שנמצאו אי פעם. מדובר בכתובת בדיו שחורה ואדומה שנמצאה על טיח של קיר בעבר המזרחי של בקעת הירדן, והיא מתוארכת למאה השמינית לפנה"ס. הכתובת פותחת במלים: "זה ספר בלעם בַּרבְּעֹר אִש חֹזֵה אֱלֹהִן הֻא. ויאתו אֵלָוה אֱלֹהִן בלילה ויחז מחזה...". בכתובת מסופר על נבואותיו ועל קללותיו, ויש בה דמיון לא מועט לפרשת בלק. הגמרא מספרת לנו כי "משה כתב ספרו ופרשת בלעם" (ב"ב יד ע"ב). היו שטענו כי מדובר בספר שמתאר את קללות בלעם, ומה שהתגלה בעבר הירדן הוא שריד מספר זה, ומכאן גם מספר מקבילות בין פרשת בלק לכתובת בלעם (כך למשל מייטליס שם; בעיניי באופן פשטני מדיי).

בשורה תחתונה, לא מדובר בהכרח בספר לקריאה רציפה, למרות שגם זו אפשרות לא רעה. זהו אוצר בלום ושימושי שחשוב שיהיה בבית לעת הצורך, ובייחוד לשוחרי ארכיאולוגיה והיסטוריה של תקופת המקרא.