יונתן גרוסמן | רות: גשרים וגבולות

 

יונתן גרוסמן | רות: גשרים וגבולות

מגיד; ירושלים תשפ"ו

 

הקריאה במגילת רות מרגשת ומרחיבה את הלב. יש בה סיפור על נאמנות, התמסרות, דבקות בערכים וגם הנגדה בין אנשים שעוזבים את הרוח בשביל החומר לבין אנשים שעוזבים את החומר בשביל הרוח. פרופ' יונתן גרוסמן, כדרכו, ניתח את המגילה ניתוח ספרותי מעמיק, והציג בפנינו חיבור מרשים.

במבוא למגילה שואל גרוסמן את השאלה הגדולה – מהי מגמתה של המגילה? פרשנים וחוקרים השיבו על שאלה זו תשובות רבות, בהן: ייחוס דוד המלך, הוראת לקח חינוכי – מידת החסד, עידוד השמירה על חוק הייבום והגאולה, יחס לנישואין עם נשים נוכריות או הכשרתה של רות חרף מוצאה המואבי. אך נושאים אלו אינם שולטים בכל חלקי המגילה מבחינה עניינית ורעיונית. משום כך מציע גרוסמן כי הקו המרכזי ששוזר את המגילה הוא רעיון החמלה על החלש, החל מרות שמוצגת כ'חומלת' אידאלית שמוותרת על טובתה למען זולתה, ומנגד מייצגת בעצמה את ההזדקקות לחסד ולסעד. "הסיפור מציג את החמלה ואת החסד של רות כלפי חמותה ואת חמלת בועז על רות, ודבר זה ניצב כתשתית למלכות דוד: למלכות יש מקום כל עוד המלך לא רואה מול עיניו את טובת עצמו אלא את טובת נתיניו" (עמ' 18).

את המגמה הזאת משלב גרוסמן גם עם טענתה של יעל ציגלר לפיה יש לראות את סיפור רות כגשר שניצב בין ספר שופטים לספר שמואל ולתקופת המלוכה – הספר נפתח בהזכרת תקופת השופטים בפירוש, מכיל בהמשכו רמזים לשוניים לספר שמואל ולתקופת השופטים, ומסתיים בשרטוט תולדותיו של דוד המלך. מגמת המגילה היא הטפה לחמלה אנושית פרטית, שבכוחה לבנות גשר שיעביר את עם ישראל מהאנרכיה של סיום תקופת השופטים אל תקופת המלוכה.

דיון זה מתחבר גם לדיון בתאולוגיה של המגילה. המחבר מראה כי בשונה מתפיסת "הסיבתיות הכפולה" הרגילה במקרא, כלומר סיבה ארצית וסיבה שמימית שכל אחת מהן מניעה את העלילה מתוך שיקוליה, מגילת רות משקפת "סיבתיות משולבת" שבה ה' מזַמֵן מפגשים שבהם האדם נדרש לפעולה; לולא יפעל על פי אמות מידה של חסד, לא יגיע הסיפור לסופו הטוב, וקיימת הערכה גדולה למעשי האדם כמקדמים את המציאות, לא פחות ממעשי ה'. יתרה מזאת, לאורך המגילה הגיבורים נתקלים בנהלים משפטיים ונורמות חברתיות, שמצופה מהם לנהל דיאלוג עמהם או לפעול בניגוד אליהם, על פי אמות מידה של חמלה על הזולת – על החיים ועל המתים.

על דיונים אלו מוסיף המחבר דיונים נכבדים במבנה המגילה, ביחס אל החוק והמשפט, במסגרת הזמן והמרחב וכמובן מציג עיונים מדוקדקים בכל פסוק במגילה, ללא התעלמות מאף עניין תוכני, מבני ולשוני. לא מזמן סקרתי את ספרו של גרוסמן שיצא לאור לקראת פסח, "יציאת מצרים: חירות וברית", והעליתי על נס את דרכו הייחודית בכל ספריו. אסתפק אפוא בדברים שכתבתי שם ואברך את המחבר שיזכה להוציא תחת ידיו עוד חיבורים רבים ונכבדים.