עותק מסורג - על התופעה ועל קיומה באוסף פרינץ
 |
| רמב"ן על התורה - עותק מסורג, עם הערותיו של רא"ל פרינץ |
עותק
מסורג
בשורות
הבאות אספר על תופעה ביבליוגרפית מעניינת - 'עותק מסורג' (interleaved copy). אנחנו
יודעים שיש ספרים שנדפסו מראש באופן מסורג, כלומר לסירוגין, דף אחד מכיל טקסט מקור
ודף שני תרגום או פירוש, וכך במשך כל הספר. במקרה זה הספר נדפס כך מעיקרו בדפוס,
ויש שיכנו זאת 'מהדורה מסורגת'. אבל 'עותק מסורג' הוא ספר רגיל שבעליו שלחו לכורך כדי
שיתחב בין כל שני דפים דף ריק לשם כתיבת הערות והוספות. התופעה הזאת עתיקת יומין וביבליוגרפים
מכירים עותקים כאלו בני כמה מאות שנים.
ר'
אליעזר ליפמן פרינץ היה בין יתר פעליו ביבליוגרף ואספן ספרים. בין ספריו נמצאו כמה
עותקים מסורגים. לפי המסופר בספר "פרנס לדורות" (ירושלים תשנ"ט, עמ'
22), פרינץ העסיק כורך פרטי ודאג לכריכה ראויה לספריו. אולי כורך זה אחראי גם
לעותקים המסורגים. ב"פרנס לדורות" גם נדפסו הגהותיו הרבות על ש"ס
דפוס ברלין, פירוש העמק דבר וספר יוסף אומץ, אך באשר להגהות הרבות בספרים המסורגים
הסתפקו הכותבים באזכור שלהם. בשורות הבאות אספר על שני ספרים כאלו שהגיעו לידי
במסגרת קליטת האוסף של פרינץ בספרייה הלאומית:
הראשון
שבהם הוא ספרו של הביבליוגרף יצחק אייזיק בן יעקב – "אוצר הספרים" (וילנה,
דפוס ראם, תר"מ 1880) – ביבליוגרפיה מקיפה של כל הספרים העבריים שנדפסו
מראשית הדפוס ועד שנת 1863. זהו אחד הספרים החשובים ביותר בענף הביבליוגרפיה העברי
ואין ביבליוגרף שלא עושה בו שימוש עד עצם היום הזה. אלא שיש בעיה קטנה ופשוטה. מה
עם כל הספרים שנדפסו לאחר שנת 1863? ובכן, כיום יש לנו ספרים נוספים ובעיקר מאגר
ממוחשב של מפעל הביבליוגרפיה העברי, אבל ביבליוגרפים אחדים נהגו להשתמש בספר של בן
יעקב ולהוסיף עליו בכתב ידם כותרים נוספים.
ובכן
פרינץ הזמין לעצמו עותק מסורג. אלא שספרו של בן יעקב הוא עב כרס, והיות שעותק מסורג
מכפיל את היקף דפי הספר, פוצל הספר לשלושה כרכים. פרינץ ניצל היטב את הדפים הריקים
ועיטר אותם במאות רבות של הוספות. מבדיקה חלקית עולה כי רוב הספרים שהוסיף הם
משנות התר"כ–התר"ל, ומעט מאוד משנות התר"מ המוקדמות. איני יודע
מדוע התייאש מן המלאכה מאז אמצע שנות התר"מ ועד לפטירתו בשנת תרע"ו.
נוסף על כך, הוא גם תיקן והוסיף פרטים רבים על ספרים שבן יעקב כבר כתב עליהם. כדרכו
כתיבתו מדויקת ונאה וניתן לשאוב מידע חשוב מהעותק שלו.
בספרייה
הלאומית קיימים עוד שני עותקים מסורגים של אוצר הספרים. בעקבות עובי הספר, כאמור,
אחד מהם עבה ביותר. השני, לעומת זאת, פוצל לשני כרכים. בעותק שבכרך אחד הוספות
רבות ומגוונות, המגיעות עד לראשית שנות התר"ע. בעותק שבשני כרכים אין הוספות
רבות בכתב יד, אך ההוספות שישנן נרחבות ומכילות מידע ביבליוגרפי נדיב. בכמה מקומות
עורך הכותב של עותק זה השוואה ל"גנזי יוסף בירושלים", או
"ג"י", כלומר ספרייתו של יוסף חזנוביץ ששימשה בסיס לספרייה הלאומית
שלנו. בעותק זה הדפים הריקים שנתחבו הם דפי מחברת משובצת, הדומים מאוד לדפים שנתחבו
בעותק של פרינץ, ואולי שניהם נכרכו על ידי אותו כורך. קיומם של עותקים מסורגים
נוספים מעידים כי היה זה נוהג נפוץ.
 |
| "אוצר הספרים" - עותק מסורג, עם הערותיו של רא"ל פרינץ |
*
ספר מסורג נוסף שהיה אצל פרינץ
הוא ספר רמב"ן על התורה. דף השער של הספר חסר, והודבק בו צילום של שער מהדורת
ורשה תרמ"א (השוויתי את העמודים בפנים והעימוד נראה דומה למעט כמה שינויים,
ואולי מדובר בווריאנט של מהדורה זו). בדפים שנתחבו בין דפי הספר, כתב פרינץ מאות
או אלפי מראי מקומות והגהות. בדומה לצורת הדף בשתי עמודות, כתב פרינץ את הגהותיו
בשתי עמודות המקבילות לדף הספר, כלומר באותו מקום בדף שדורש הגהה אבל בעמוד הריק שמקביל
לו. הגהות בודדות חורגות מגדר הגהה ויש בהן עניין מיוחד. אסתפק בשתי דוגמאות מאותו
עמוד, אשר זכו גם להדהוד בכתביו האחרים של פרינץ:
1.
בבראשית ב, ה נאמר: "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח... ואדם
אין לעבוד את האדמה". הסתירה בפסוק ידועה, שהרי לעיל נאמר שביום שלישי נבראו
הצמחים, ואילו כאן משמע שכל עוד לא היה אדם לעבוד את האדמה לא צמחו. הרמב"ן (עמ'
8) מביא את דברי חז"ל הידועים בנושא, אך מביע דעתו כי לפי הפשט ביום שלישי
צמחו הצמחים בקומתם ובצביונם, והפסוק כאן מדבר על מכאן ולהבא, שעתה אינם צומחים
שוב עד שיעלה אד וישקה את האדמה ויבוא האדם שיעבוד את השדה. הוא מוכיח זאת מלשון
הכתוב "וכל שיח השדה", ולא "שיח האדמה". לדבריו, מקום נעבד
נקרא 'שדה' ולא 'אדמה', ומכאן שכבר הייתה שדה מעובדת, והמדובר הוא רק על מכאן
ולהבא. הוא מביא ראיה משני פסוקים: "אשר תזרע את השדה"; "לא נעבור
בשדה ובכרם" (במדבר כ, יז).
פרינץ
שואל שאלה כפולה על הפסוק הראשון שהרמב"ן מביא: ראשית, אין כזה פסוק! שנית,
יש פסוק שניתן להוכיח ממנו הפוך – "אשר תזרע את האדמה" (ישעיה ל, כג),
כלומר השדה הזרוע נקרא אדמה ולא שדה. הוא מבקש ליישב את דברי הרמב"ן כך:
"ונ"ל אשר המחבר הק'[דוש] מביא ראי'[ה] מפסוק הזה, שכל זמן שלא נעבד
קרוי אדמה ואחר שנעבד נקרא שדה, כ"שכתוב [כמו שכתוב] במדבר כ"א י"ז
לא נעבור בשדה ובכרם". כלומר הרמב"ן מכוון לפסוק "אשר תזרע את
האדמה", וכוונתו שאחרי שתיזרע האדמה היא תיקרא שדה, והפסוק מדבר על זמן
הזריעה, כלומר לפני פעולת העיבוד.
בין
המכתבים הרבים שהחליף פרינץ עם הרב חנוך עהרענטרוי ממינכן
(תרי"ד-תרפ"ז), עלה גם דיון בדברי הרמב"ן הללו. הלה הציע להגיה
בדברי הרמב"ן: "אשר תזרע בשדה" (שמות כג, טז). זאת למרות שבדפוסים
אחרים הוא לא מצא כך. למעשה רח"ד שעוועל במהדורתו כתב כהצעה זו, אך מבדיקתי
בשני עדי נוסח נחשבים – כתב יד פריס, הספרייה הלאומית 221, ודפוס ראשון, רומה ר"ל-ר"מ
בקירוב – עולה כי הנוסח המקורי היה: "אשר תזרע את השדה", כך שיש מקום גם
להשערתו של פרינץ ולא בהכרח יש לתקן את הנוסח.
2. באותו
עמוד ישנה הגהה נוספת על נוסח המדרש שמביא הרמב"ן על אודות הנחש: "שלושה
אמרו אמת ואבדו מן העולם, ואלו הן: נחש ומרגלים ודואג האדומי הבארותי". פרינץ
מגיה: "ע' בס' מעשה תורה וב' כל בו: מרגלים ודואג ובני רמון הבאירותי.
וצ"ל אשר גרסת הרמב"ן הי' נחש במקום דואג" – על זה הוא מוסיף:
"וע' מכתב הרב ר' חנוך עהרענטרייא". הקושיה הגדולה כאן היא בעצם מיהו "דואג
האדומי הבארותי". הדיון בנושא זה נמצא בספר "פרנס לדורו" (מכתבים
נט–ס, עא, קעט). תחילה פנה פרינץ, בשנת תרס"ו, לר' שלמה בובר בעל המדרשים.
בובר כתב לו כי הגרסה הנכונה היא, על פי מדרש מעשה תורה וכל בו: "מרגלים
ודואג ובני רמון הבארותי", וכך צריך להגיה בדברי הרמב"ן (מכתב עא). בשנת
תרס"ז נפטר בובר. באותה שנה שלח פרינץ לרב עהרנטרוי את מה שכתב לו בובר, והוסיף:
"קבלתי השמועה אשר לא טובה, אשר שבק האיש הנעלה הזה חיים לכל ישראל".
פרינץ לא שקט בדברי בובר, שהרי כל מה שהביא הרמב"ן את המדרש הוא משום אזכור
הנחש בין אותם שלושה – הנחש אמר אמת ואבד מן העולם, אם כן בוודאי אין לתקן ולמחוק
את ה'נחש' בדברי הרמב"ן. משום כך הציע פרינץ שלפני הרמב"ן עמדה גרסה
המחליפה את 'דואג' ב'נחש', כאשר יסודה בגלגול מעניין ביותר: במקור היה כתוב
"הנחש והמרגלים והאדומי", והיות ש'האדומי' מכוון לישו הנוצרי, נמחקה
מילה זו מפני הצנזור. בשלב הבא העתיקו בטעות 'דואג האדומי' והבארותי או בני רמון
הבארותי והכול טעות (מכתב נט).
הרב
עהרנטרוי ביקש להציע הצעה אחרת, ולפיה הרמב"ן לא התכוון שבנוסח שלפניו נכתב
"נחש", אלא כוונתו להשוות את הנחש לאותם שלושה שנאמרו במדרש – מרגלים,
דואג והבארותים – שכמותם אף הוא אמר אמת אך נאבד מן העולם (מכתב ס). פרינץ לא הרפה
מהנושא, ושבע שנים מאוחר יותר, בשנת תרע"ד, פנה למר דוד ששון בבקשה שיברר לו
את הנוסח המדויק בכל אותם ספרים שמזכירים את המדרש הזה, בעזרת כתבי היד שבאוצר
הידוע של משפחת ששון (מכתב קעט). אציין שבדקתי בשני עדי הנוסח הנ"ל – כ"י
פריס 221 ודפוס ראשון – ובשניהם מופיע רק: "שלשה אמרו אמת ואבדו מן העולם – נחש
ומרגלים". החיסרון הבולט של השלישי מסייע מעט להצעה של פרינץ שהשלישי נמחק, אם
כי הצעתו שהדבר קרה מחמת הצנזורה היא הצעה יצירתית למדי.
תוספת: לימים נתקלתי באוסף פרינץ בחומש "תורת אלהים" (וילנה, דפוס האלמנה והאחים ראם, תרל"ד), ושם כתב פרינץ נוסח דומה להגהותיו כפי שהוצגו לעיל. החומש הזה מכיל כמה פירושים, בהם רש"י, אבן עזרא וספורנו, אך פרינץ מעיר בשיטתיות רק על פירוש הרמב"ן. חומש זה נדפס לפני ספר הרמב"ן הנ"ל, וגם קודם לו במספור הקטלוגי של אוסף פרינץ. אפשר שעם התרבות ההערות הזמין פרינץ גם ספר רמב"ן מסורג כדי שיהיה בו מקום לכל ההערות, אך ללא בדיקה מדוקדקת, לא נדע מה קדם למה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה