ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

  דוד סבתו | יבנה וחכמיה: מסע אל ראשית ההלכה התנאית מאגנס; ירושלים תשפ"ה   באלפי שנות הגלות היה בית המדרש עבור היהודים מקום מפלט ומרפא. "מַחֲבֵא רוּחַ אֵיתָן, מִקְלַט עַם עוֹלָמִים", כפי שכינה אותו ביאליק בשירו 'על סף בית המדרש'. 'מחבא' זה נוצר לראשונה לאחר כישלון המרד הגדול וחורבן ירושלים. החכמים שראו את החורבן החלו במאמצי שיקום של העם היהודי נטול המקדש, וכך חל המהפך ממדינת מקדש לעם הספר. בבית המדרש ביבנה נזרעה היהדות בצורתה החדשה; יהדות של בית המדרש, של ספרים ושל הלכה. חכמי יבנה, רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו, עיצבו את הנחות היסוד ההלכתיות שמלוות את השיח ההלכתי עד עצם היום הזה. כדרכן של מסורות חז"ליות, אף מסורות יבנה עברו התפתחות במשך הדורות, עד שלעיתים הסתירו המסורות המאוחרות את קווי הייחוד של משנת חכמי יבנה. בספרו החדש מבקש דוד סבתו לחשוף את שורשי ההלכה התנאית הנעוצים בתורת חכמי יבנה הראשונים. כמה מוקדים מעניינים בספר. ראשית, חשיפת המקורות הקדומים שהנחו את חכמי יבנה, הן להמשכיות הן לחידוש. למרות המקובל כי החכמים המשיכו את מסורת הפרושים מימי ...

  חן מרקס | הצד האפל של היופי והכיעור התחנה (סדרת הקיפוד והשועל); ישראל 2025 אחד מרגעי הילדות שצפים בי מפעם לפעם הוא הרגע הבא. היינו קבוצת ילדים בדרכנו הביתה לאחר יום לימודים ארוך. בתחנת האוטובוס ישבה אישה מבוגרת בעלת מראה חריג – שיער מתולתל ומדובלל, שפם דק, משקפיים בולטים עם זגוגיות מגדילות. היא שיגרה משפטים לכל עבר, וכמובן משכה תשומת לב רבה. כשהבחינה שאנו מביטים לעברה, צעקה בקול תקיף: "תסכלו בתענית דף כ! כן כן, תענית דף כ – ותבינו". על הקריאה הזו חזרה שוב ושוב לעבר צופים נוספים. הגעתי הביתה ופתחתי בסקרנות את מסכת תענית. מצאתי שם סיפור שכבר הכרתי, אך לראשונה הזדמן לי לקרוא אותו במקורו. הסיפור הזה מבטא לכאורה רגע של שפל אצל אחד מחכמי המשנה, וקשה לקרוא אותו בלי לחוש צביטה עמוק בלב. למרות שיש להניח שמרבית הקוראים מכירים את הסיפור, אני רואה לנכון לצטטו כדי לנתחו: "מעשה שבא רבי אלעזר בן ר' שמעון ממגדל גדור מבית רבו והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: 'שלום עליך רבי...

  בועז הוס | כזוהר הרקיע: פרקים בהתקבלות הזוהר ובהבניית ערכו הסמלי מכון בן־צבי ומוסד ביאליק; ירושלים תשס"ח   ספר הזוהר נתפס במסורת היהודית כ'ספר' – ספר אחיד ושלם. מזה עשרות שנים חוקרים מתארים את היצירה הזאת בשם 'ספרות הזוהר', מתוך הבנה שמדובר בקורפוס של חיבורים שונים שחוברו בידי אנשים שונים בזמנים שונים, בעיקר בשלהי המאה ה־13 ובראשית המאה ה־14. ספרות זו גובשה בצעדים איטיים, ורק בתקופת הדפוס היא עוצבה לכדי חיבור שלם ומגובש. מראשיתו יצר הזוהר סערה, מחד עמדו חכמים שקיבלו אותו כטקסט מקודש ואף עתיק, ומנגד היו שתיארוהו כטקסט שלילי ואפילו מזויף. בועז הוס בספרו מבקש לתאר תהליכים משמעותיים ונקודות דרך בהתגבשות הספר ובעיקר בתהליך התקבלותו בציבור כמקור סמכות, תוך מתן תשומת לב לביקורת עליו והפולמוסים שעורר. המוקד הראשון שבו עוסק הספר הוא השאלה שהעסיקה הן חוקרים הן מקובלים – מדוע נבחר רשב"י דווקא לגיבורו של ספר הזוהר. בעוד הניסוח של ר' חיים ויטאל הוא מדוע לרשב"י ניתנה הרשות לחבר את הזוהר, בלשונם של החוקרים השאלה היא מדוע כותבי הזוהר בחרו בדמותו של רשב...

  יצחק בשביס־זינגר | מסעות בשביס בארץ ישראל | מיידיש: בני מר בלימה; ירושלים וברלין תשפ"ב "אילו היה זה קיבוץ דתי הייתה האישה מן הסתם מדליקה נרות והבעל הולך לבית הכנסת לקבלת שבת. אך כאן השמש מדליקה את נרות השבת. היא מטילה על ההרים סביב אודם נפלא, זוהר של נרות שבת שמימיים. ההרים לובשים גוון ורוד. המעבר מיום ללילה מתחולל במהירות. זה עתה נגהה השמש באש ארגמן, והנה החשיך והופיעו הכוכבים. מעל להרים עלה חרמש הירח. ליל שבת. יש לי הרגשה משונה – כאן אי אפשר לחלל את השבת. היא כאן, קדושה בפני עצמה. כאן השבת מרגישה בבית, וכמה בחורים ובחורות שמאמינים באתיאיזם אינם יכולים לגרש אותה." בשלהי שנת 1955 הגיע יצחק בשביס־זינגר, סופר היידיש הנודע, לסיור ראשון במדינת ישראל הצעירה. הוא טייל בארץ לאורכה ולרוחבה, ופגש מגוון רחב של אנשים וקהילות, החל מקיבוצים של 'השומר הצעיר' ועד לשכונות חרדיות דוגמת 'מאה שערים'. בראייתו המפוכחת ובכישרונו הספרותי הוא שרטט את המפה המגוונת בישראל בציוריות רבה. האנשים בישראל נראו בעיניו שונים מאוד מהאנשים שבעיר מגוריו: "אינני יודע מדוע, אבל בישראל מ...

  ספר היובל ליוחנן ברויאר (מחקרים בלשון כא–כב) | בעריכת ש' פסברג וע' י' בוניס החוג ללשון העברית והמכון למדעי היהדות ע"ש מנדל; ירושלים תשפ"ה   פרופסור יוחנן ברויאר הוא חוקר משכמו ומעלה ומרצה בחסד בחוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית כבר עשרות שנים. במקביל הוא משמש חבר פעיל וחשוב באקדמיה ללשון העברית. לרגל פרישתו מן ההוראה באוניברסיטה העברית, התקבצו יחד שלושה וחמישה מעמיתיו ותלמידיו כדי להביע בפניו את הערכתם ותודתם על התורה שלמדו מפיו ועל תרומתו הכבירה לחקר העברית ולחקר לשון חז"ל. באופן אישי מצאתי עניין רב במאמרים העשירים והמגוונים, ובמיוחד שמחתי לפגוש כמה כותבים שזכיתי בעבר ללמוד תורה מפיהם. כדרכי אסקור כמה מהם, לפי סדר הנושאים (סדר המאמרים בספר הוא לפי א"ב). כמה הצעות לשוניות שופכות אור על מילים במקורות. יואל אליצור בחן את המילה 'איגרא' בארמית, המוכרת לנו מהפתגם הידוע 'מאיגרא רמא לבירא עמיקתא' ומדיונים רבים במקורות חז"ל. בעוד בארמית משמעה הוא 'גג', בשומרית ובאכדית משמעה הוא 'קיר'. רק בניבי הארמית המאוחרים היא ...

  יעל חָבֵר | מה שחייבים לשכוח: יידיש ביישוב החדש יד בן צבי; ירושלים חש"ד (תשס"ה?)   מחקרים רבים הוקדשו למלחמת השפות ולהשלטת העברית במרחב הציבורי ביישוב המתחדש בארץ ישראל בעשורים הראשונים של המאה הקודמת, כמה מהם יוחדו בעיקר לדחיקתה של שפת היידיש. ממגוון מקורות עולה נרטיב לפיו היידיש נעלמה במהירות מהמרחב והחלוצים השילו כביכול את עורם הגלותי והיו לאנשים "חדשים". ברם יעל חבר מבקשת לפקפק על נרטיב זה ולהראות כי היידיש המשיכה עוד לנכוח במרחב הציבורי, הן בפי מנהיגים ואנשים מן השורה הן בספרות ובשירה המודרנית. בשלבים הראשונים של התפתחות העברית המודרנית הייתה היידיש בעלת מסורת ספרותית מבוססת למדי ובעלת יכולת הבעה עשירה יותר משל העברית. היא מיזגה בתוכה רכיבים מארבע קבוצות לשוניות שונות – עברית, גרמנית, שפות סלאביות ו'לעז' שמקורו בלטינית – ובכך הייתה מעין 'שפת היתוך' כהגדרתו של מקס ויינרייך. היידיש, לדבריה, לא הייתה מחויבת למטען האידאולוגי הכבד שנכרך בעברית ביישוב החדש, וכך הייתה שמרנית פחות וחופשית יותר מאחותה העברית. במסגרת הנרטיב השולט נעשה גם ניכוס ש...