דוד סבתו | יבנה וחכמיה: מסע אל ראשית ההלכה התנאית
דוד
סבתו | יבנה וחכמיה: מסע אל ראשית ההלכה התנאית
מאגנס;
ירושלים תשפ"ה
באלפי
שנות הגלות היה בית המדרש עבור היהודים מקום מפלט ומרפא. "מַחֲבֵא רוּחַ
אֵיתָן, מִקְלַט עַם עוֹלָמִים", כפי שכינה אותו ביאליק בשירו 'על סף בית
המדרש'. 'מחבא' זה נוצר לראשונה לאחר כישלון המרד הגדול וחורבן ירושלים. החכמים
שראו את החורבן החלו במאמצי שיקום של העם היהודי נטול המקדש, וכך חל המהפך ממדינת
מקדש לעם הספר. בבית המדרש ביבנה נזרעה היהדות בצורתה החדשה; יהדות של בית המדרש,
של ספרים ושל הלכה. חכמי יבנה, רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו, עיצבו את הנחות היסוד
ההלכתיות שמלוות את השיח ההלכתי עד עצם היום הזה. כדרכן של מסורות חז"ליות,
אף מסורות יבנה עברו התפתחות במשך הדורות, עד שלעיתים הסתירו המסורות המאוחרות את
קווי הייחוד של משנת חכמי יבנה.
בספרו
החדש מבקש דוד סבתו לחשוף את שורשי ההלכה התנאית הנעוצים בתורת חכמי יבנה
הראשונים. כמה מוקדים מעניינים בספר. ראשית, חשיפת המקורות הקדומים שהנחו את חכמי
יבנה, הן להמשכיות הן לחידוש. למרות המקובל כי החכמים המשיכו את מסורת הפרושים
מימי בית שני, מתברר לעיתים כי יש מן החכמים המגלים זיקות לקבוצות אחרות. מלבד
זאת, העיון בשיטתם חושף שיטתיות מרתקת של החכמים השונים, הבאה לידי ביטוי בסוגיות
שונות, גם כאלו שלמראית עין אין קשר ביניהן.
המבוא
משרטט את הרקע ההיסטורי של תקופת יבנה ודרכי העיצוב של ההלכה התנאית. דיון חשוב מקדיש המחבר לשאלת האפשרות לחלץ עובדות היסטוריות וביוגרפיות ממקורות
חז"ל כפי שהגיעו לידינו. המחבר מתמודד עם גישות מחקריות שונות, בייחוד עם
גישתו הקיצונית של יעקב ניוזנר ותלמידיו, ומציע דרך אמצע הלוקחת בחשבון את
אזהרותיהם של חוקרים מסוגו של ניוזנר ובוחנת לעומק כל מסורת וכל ייחוס מימרה
לחכמים מסוימים.
פרקי
הספר מנתחים את דמויות התנאים לדורותיהם. כך למשל הפרק הראשון עוסק בראשית התקופה –
במעבר מפרושים לתנאים. החכם המרכזי ששמו נקשר לייסוד יבנה הוא כמובן ר' יוחנן בן
זכאי. ריב"ז מתווך בין העולמות וגם פורץ לדרך חדשה. בין היתר הוא מתמודד עם
הכתות, עם תפיסות כוהניות, אך גם את המסורות הפרושיות הוא מעצב ומתאים לעולם החדש.
בין הצעדים שנקט כהתמודדות עם החורבן בולטת סדרת התקנות שלו, ביניהן התקנה לתקוע
בשופר בראש השנה שחל בשבת, לא רק במקדש, אלא בכל מקום שיש בו בית דין וכמותה תקנות
נוספות ברוח זו.
בדור
הבא של תקופת יבנה מתבלטים שני חכמים משמעותיים מאוד – ר' יהושע בן חנניה ור'
אליעזר בן הורקנוס. הפרק השני מוקדש לר' יהושע, לפולמוסיו האנטי־טהרניים עם
הפרושים ועם חכמים אחרים, לתפיסותיו הפילוסופיות ולתודעתו ההיסטורית. הפרק השלישי
מוקדש לר' אליעזר, לעימותיו עם מסורת ההלכה ביבנה, ליחסיו הקרובים להלכה הקדומה והכיתתית
כמו גם לבית שמאי, ולבסוף לגלגולי משנתו בספרות התנאית. הפרק הרביעי משלב את שני
החכמים יחד ודן במחלוקות השונות שנטלו בהן חלק. על הפרק החמישי ארחיב בסמוך.
הפרקים האחרונים מוקדשים לרבן גמליאל דיבנה, חכם מרכזי שהיה חלק מבית המדרש ונשא
ונתן עם חכמי דורו בהלכה, ועם זאת הוא היה נשיא וצאצא למשפחת הנשיאות של הלל ורבן
גמליאל הזקן. השילוב בין שני המוקדים הביא לפסיקה בעלת מאפיינים ייחודיים. הפרק
האחרון מוקדש לרבן גמליאל וליחסיו עם חכמי יבנה, בזיקה לשיקום סדר היום היהודי
לאחר החורבן, למשל תקנת התפילות, העימות על קידוש החודש ועוד.
את
העיון של המחבר ביסודות ההלכה ביבנה ושורשיה הרעיוניים אדגים בוויכוח מעניין, שגם
מלמד שחילוקי דעות ביסודות תאולוגיים ואפילו בנטיות נפש אינם תהליכים חד פעמיים
אלא מתבטאים בכל דור ודור. הפרק החמישי בספר פותח דיון מעניין על 'חסידים
ומתנגדים' בראשית תקופת יבנה, והוא משרטט תמונה רחבה של שתי מגמות יסוד העולה
ממגוון מחלוקות אגדיות והלכתיות, בנושאים שונים מאוד לכאורה. תופעת החסידים ראשיתה
כבר בימי בית שני ובייחוד בתקופה החשמונאית. החסידים החזיקו בתפיסת עולם דתית בעלת
קווי ייחוד ואף מסורות הלכתיות שונות מאלה של חז"ל. הם נודעו בקרבה בלתי
אמצעית לאלוהות, בתפילתם ובמעשי הניסים שלהם, הדגישו את חשיבותו של המעשה לעומת
הלימוד, החמירו ביחסים של בין אדם לחברו ודגלו בעניות ובפרישות. לאור הדמיון של
ישו לחסידים יש מי שקשר את ראשיתה של הנצרות לתנועת החסידות.
במידה
מסוימת אלמנטים אלו הופיעו גם בתקופת התנאים, למרות שקשה להצביע על רציפות בין
החסידים בתקופות השונות. בכמה דרשות אגדיות קדומות עולה הפער בין החסידים
לרציונליים המתנגדים לחסידות. בעוד דמויות כמו ר' אליעזר ור' אלעזר המודעי תמכו
בעמדות חסידיות, ר' יהושע התנגד להן באופן שיטתי. למשל בדרשה על ציווי המן במדבר
נחלקו בפירוש הכתוב 'דבר יום ביומו': "ר' יהושע אומר: כדי שילקט אדם מהיום
ולמחר כעין מערב שבת לשבת. ר' אלעזר המודעי אומר: כדי שלא ילקט אדם מהיום למחר
כעין מערב שבת לשבת, שנאמר 'דבר יום ביומו', מי שברא היום ברא פרנסתו"
(מכילתא דר"י, ויסע ב). בעוד פירושו של ר' אלעזר המודעי מבוסס על קריאה
פשוטה, דברי ר' יהושע מוציאים את הכתוב מפשוטו. ניסוחו של ר' אלעזר מזכיר את דברי
ישו בדרשה על ההר, המגנה את 'קטני האמונה' הדואגים ליום המחר. ר' יהושע לעומת זאת
נדחק בפרשנותו, כנראה כדי לדחות את העמדה האידאולוגית הזאת. מחלוקת נוספת משקפת
הבדל כזה. במשמעות המסע הממושך של בני ישראל במדבר, טען ר' אליעזר כי מטרתו הייתה
לייגעם, לצורפם ולנסותם. ר' יהושע לעומתו טען כי המטרה הייתה לתת להם את התורה,
להאכילם את המן ולעשות להם ניסים. במחלוקת זו ובעוד מחלוקות רבות ר' אליעזר ור'
אלעזר המודעי מעלים על נס את חיי האמונה והביטחון המוחלטים, ואת העינוי והניסיון
התמידיים הנדרשים כדי להגיע אליהם. ר' יהושע שולל תיאור זה ומציב במקומו תיאור מסע
שנועד לתיקון העם באמצעות החסד האלוהי ולימוד התורה. מגמתו של ר' יהושע נגד
החסידות ניכרת במקומות רבים נוספים, כמו ההלכה שחידש להתפלל תפילה קצרה במקום
סכנה, בניגוד למשמעות הפשוטה של משנת חסידים, או אמירתו נגד 'אישה פרושה מכת
פרושים' הנחשבת לדעתו בין מכלי עולם ועוד. הפרק ארוך ומסועף והוא מכיל ניתוח מרשים
של מגוון מקורות בכלים פרשניים ופילולוגיים.
סופו
של דבר, בתקופת יבנה, התקופה המעצבת של הספרות התנאית, אנו מוצאים מחלוקות ומתחים
ברורים בין אידאולוגיות מובחנות. מול העמדות החסידיות, המיוצגות בעיקר בידי ר'
אליעזר ור' אלעזר המודעי, ניצבת עמדתו הרציונליסטית של ר' יהושע. לעיתים התקבלה
עמדתו, לעיתים נדחתה, ובמקרים מסוימים נוצרה סינתזה. המתח בין שתי העמדות הוסיף
להדהד במהלך הדורות, ונראה כי ביסודו הוא מלווה את העם היהודי עד ימינו אנו.
אסכם
בכך שקיימים כמה סוגי מחקרים. יש שהחוקר מחטט בנקודה קטנה, הופך בה ומשנה אותה
לחלוטין. ויש שהחוקר מבקש להביט ממעל על פרטים רבים, כדי לאגדם ולמצוא בהם נתיב
סדור. ספרו של סבתו בעיקרו נועד לעשות סדר בחומרים הפרשניים והמחקריים שנכתבו בכל
מה שקשור לחכמי יבנה ולמשנתם, ועם זאת החידוש שבו מתמצה בהבנה טובה יותר של
המקורות, לכידתם לכדי תמונה רחבה וזיהוי מגמות העומק במגוון נושאים הלכתיים. מכאן
ואילך, יהיה ספר זה בסיס ויסוד לכל מי שירצה למצוא את מה שנכתב אי פעם על נושאי
היסוד של ההלכה התנאית. למטרה זו משמש גם המפתח הארוך בסוף הספר, שלשם הגילוי
הנאות אספר כי זכיתי לעורכו. הספר נערך היטב ולשונו הנעימה ראויה לשבח.
תגובות
הוסף רשומת תגובה