אליהו עסיס | תורה כפשוטה – חומש שמות

 

אליהו עסיס | תורה כפשוטה – חומש שמות

מגיד; ירושלים תשפ"ו

 

לקראת התחלת הקריאה של חומש שמות התבשרנו על הוצאתו של פירוש חדש. כשנתיים לאחר שהוציא את פירושו לחומש במדבר, הכרך הראשון שראה אור, מוציא כעת הרב פרופ' אליהו עסיס את הכרך על חומש שמות. חלקו הראשון של הכרך מכיל את נוסח המקרא של חומש שמות בשלמותו, כשבתחתית כל עמוד פירושי מילים. המקרא נדפס באותיות קורן, כמתבקש מהעובדה שהוצאת מגיד הינה הוצאת הבת של קורן, והעימוד משולב אלמנטים גרפיים בצבע ירקרק מרהיב ומאיר עיניים. חלקו השני והעיקרי של הספר הוא הביאור הארוך, שבו מציע המחבר קריאה שיטתית וקולחת של המקרא מתוך שימת לב למבנה הספרותי ולמגמות שמובילות את רצף הסיפורים. המחבר קשוב לפרשנות המסורתית מתוך ענווה גדולה, אך בהערות השוליים הוא מעשיר את היריעה גם במקורות מחקריים רבים. הערות ההרחבה מופיעות בתחתית העמוד, אך מרבית ההערות, המכילות הפניות והרחבות, מופיעות בסוף הספר.

לשם הדוגמה בחרתי בנושא שעסקתי בו בעבר מתוך פרשת השבוע הקרוב. הסיפור על משה במלון בדרך ממדין למצרים מפתיע וקשה להבנה, כפי שפותח המחבר. הפסוק מתאר כי ה' ביקש להמיתו, אך לא פורש מדוע. הדעה המקובלת היא כי היה זה עונש על שלא מל את בנו, וכך מסתבר לאור הפסוק הבא המתאר כיצד ציפורה לוקחת צור ומלה את בנה. ציפורה לוקחת את דם המילה או את העורלה – "ותגע לרגליו", לרגלי התינוק או לרגלי משה, ואז מוסיפה "חתן דמים אתה לי". בשלב זה ניצל משה וציפורה אומרת "חתן דמים למולות", היינו שהדם הוא דם המילה, שבו ניצל משה.

בהערה מבהיר המחבר כי ההסבר לפיו ה' ביקש להמית את משה הוא כדברי אונקלוס, רשב"ם וראב"ע. אך רבינו חננאל פירש שה' ביקש להמית את בנו אליעזר שלא נימול. לצד דעות אלו הוא מציין את דעתו של שד"ל שהכוונה לבנו הבכור של משה, גרשום. הוא מוסיף להפנות למאמרו של יהושע בלאו ('חתן דמים', תרביץ, כו, תשי"ז), המסביר כי הריגת בנו בכורו של משה קשורה להריגת בנו בכורו של פרעה, והסיבה שהמשחית בא להורגו היא משום שה' כעס על משה שלא הסכים לקבל את השליחות. הקושי בהסבר זה הוא במיקום הסיפור לאחר שמשה קיבל כבר את השליחות ויצא לדרכו למצרים.

משמעות הסיפור אינה ברורה, ואולי הוא בא להדגיש את מוגבלותו של משה ואת כפיפותו לאלוהים. למרות שמונה לתפקיד רם בידי ה', גם הוא מצוי בסכנה אם לא ישמור את רצונו. לכן גם ממוקם הסיפור בתחילת מימוש תפקידו בשליחותו של ה'. אך המחבר מבקש להציע הסבר נוסף, והוא מוצא קווי דמיון בין הסיפור האישי של משה לבין הסיפור של העם כולו: משה היה בתיבה וניצל, וכך ניצלו ישראל בים סוף; אלוהים נגלה אל משה בהר חורב מתוך אש הסנה, והוא עתיד להתגלות לעם באותו מקום באש של מעמד הר סיני; משה גילה רגישות גבוהה אל מול צרת עמו, אך אחר שנכווה ונאלץ לברוח למדין הוא התקרר לגמרי. העם קיבל את בשורת הגאולה ממשה כאשר הגיע אליהם לראשונה, אך לאחר שפרעה הקשה את מצב העם, הם לא היו מוכנים יותר לשמוע על גאולה; משה מבקש מיתרו לשוב למצרים, ואז מבקש בשם העם מפרעה לעזוב את מצרים; בטרם עוזבים בני ישראל את מצרים הם נדרשים לקיים ברית מילה ולהזות את הדם על המזוזות, וכך גם משה בדרכו ממדין ניצל ממוות בזכות דם המילה ומתאפשר לו להמשיך בדרכו למצרים. הדמיון בין הקורות את משה לקורות העם בא אולי להכין אותו לקראת הבאות, בין היתר גם להתמודדות עם הייאוש שאחז בעם. החוויה שלו נועדה במידה מסוימת להפוך אותו לחלק מהעם; למרות שלא היה עבד כמותם, הוא היה גולה ונרדף, ועתה הוא יכול להזדהות עם צרת העם ולהושיעו. הנה כי כן, פתח המחבר בביאור הפרשני המקומי בעקבות דברי המפרשים, וסיים בדיון מעמיק במשמעות הפרשה ובהקשר הרחב של הפרשיות הסמוכות.

ספרו של הרב פרופ' עסיס עשוי להסב קורת רוח לכל לומדי המקרא בעיון. לצד 'התורה המפוארה' יש לשבח את 'הכלי המפואר' הנועד להעניק את מרב הנוחות בעיון בספר: העימוד הנאה, הסימונים על חודי הדפים למציאה מהירה של פרשיות השבוע ואפילו צמד הסימניות המתאים לשימוש בחומש ובביאור לסירוגין. יישר כוחו של המחבר ומי ייתן שנזכה לראות בהשלמת כל הסדרה במהרה.