הספרייה: ספר פתוח | בעריכת עידו ברונו
הספרייה:
ספר פתוח | בעריכת עידו ברונו
יד
הנדיב; HIRMER,
גרמניה 2025
"עכשיו,
כאשר בשיפולי גבעת הכנסת כבר מתנשא למלוא גובהו המשכן החדש של הספרייה הלאומית,
והולכת וקרֵבה השעה שבה הספרים יועלו מן המרתפים האפלוליים שבמעמקי האדמה, יורדו
מן המדפים באולמות הקריאה, יושבו בחזרה ממקומות פזוריהם במחסנים העלומים שבפרוזדור
ירושלים ויובלו כולם אל בית הקבע שלהם – גמרתי אומר לשוב בפעם האחרונה אל הקמפוס
בגבעת רם, אל בניין ליידי דיוויס הישן והטוב, כדי ליטול ברכת פרידה מן המקום שהיה
בעיני מאז ומתמיד 'החוף האחרון של הרוח'. לאחר אלפי שנים שבהם נעו ספרים וכתבי־יד
יהודיים במאוזן, ממקום למקום על פני העולם, מטבריה לארם־צובא, ומארם־צובא
ללונדון, ומלונדון לירושלים, ממצרים לסינגפור ומסינגפור לניו־יורק ומניו־יורק
לירושלים, סוף־סוף הם נעים במאונך, עולים הם מן המרתפים לאולמות הקריאה, ומאולמות
הקריאה מושבים הם למקום מבטחים מתחת לפני האדמה" (חיים באר, עמ' 123–125).
סיפורו
של חיים באר הוא רק אחד מני סיפורים, מאמרים ויצירות רבים הכלולים בספר
"הספרייה", המלווים בתמונות מרהיבות של הספרייה הלאומית בשלבי בנייתה
השונים. בראש הספר 'פתח דבר' של האנה רוטשילד, קרובת משפחתו של הברון אדמונד
דה־רוטשילד, העומדת כיום בראש יד הנדיב, שהייתה שותפה להקמת הבניין החדש של
הספרייה הלאומית וגם יזמה את הכנת הספר. היא מספרת על החלום לחידוש הספרייה
הלאומית שבו נטלו חלק בני משפחתה, על הקצאת האתר בין הכנסת למוזיאון ישראל, על
התחרות הבינלאומית של אדריכלים, ועל זכייתו של משרדם השווייצרי של ז'אק הרצוג
ופייר דה־מרון שהציעו לספרייה מבנה בדמות היכל הספר במהופך.
הספר
מכיל שלושה שערים. השער הראשון מוקדש לבניין הפיזי של הספרייה ותהליך התפתחותו
מרעיון לבניין. דֶיאן סוג'יץ' סקר ספריות היסטוריות שנבנו כעגולות, הראשונה בהן
נבנתה בתקופת הבארוק, ואת הדחיפה המשמעותית שהעניק המוזיאון הבריטי במבנה אולם
הקריאה העגול שלו; עידו ברונו, עורך הספר, מלווה במאמרו את שני האדריכלים
השווייצריים – ז'אק הרצוג ופייר דה־מרון – בסיורם בעיר העתיקה של ירושלים. בסיור
הם לוכדים במבטם החד תצורות שונות ומגוונות, ומגייסים אותן לטובת התוכנית לבניית
הספרייה החדשה. כך למשל, בין סדרה של פתחים מסוככים, המחדירים אוויר ואור אל רחוב
השוק למטה, משך את תשומת לבם סוכך פח מגולוון בצורת חצי קשת אסימטרית. צורתו של
הסוכך הזה, לצד סמטאות מחופות, אשנבי תקרה, קשתות אסימטריות ואריגים צבעוניים, מצאו
את דרכם אל מבנה הספרייה. הנכנסים לספרייה מרח' רופין, בוודאי יבחינו בצורתה
הייחודית של תקרת המדרגות היורדות אל בית הכנסת, בין הקפיטריה למדרגות הראשיות;
זוהי צורתה של אותו סוכך פח שראו האדריכלים. בביקורם בכותל המערבי שמו לב לפינות
מעוגלות באזורי המפגש בין נדבכי האבן, תוצר שחיקה של אלפיים שנה, וממד העומק של
החלל שנוצר בפינות האבנים השפיע על עיצובם של קירות הספרייה. הפתחים בקירות
החיצוניים מזכירים במידת מה את כתב היתדות הקדום. חלל הספרייה ה"קודח"
אל מעבה האדמה בנוי, לדברי האדריכלים, בדמות "באר של אור" או "באר
של ידע". ככל שיורדים למטה, חשיבותם של האוצרות עולה. הקומות העליונות של
אולם הקריאה מכילים ספרים כלליים, ואילו בקומה התחתונה מוצגים ספרי יהדות ומדעי
היהדות. באולם שמתחת אולם הקריאה, שאליו ניתן להציץ מלמעלה, או להגיע בעזרת
המדרגות הלולייניות, מול המחסן הגדול עם הרובוטים, עומד אולם הספרים הנדירים.
המאמר מתייחס גם למיקום הספרייה בין מבני ציבור ותרבות, לתאורה החדשנית המשולבת תאורה
טבעית, לבנייה הירוקה, וגם למחסן הנסתר שמכיל 2,500 טונות של אבני גיר המשולבות
במערכת מפוחי אוויר ונועד לקרר ולחסוך אנרגיה רבה למערכת המיזוג.
השער
השני מוקדש לסיפורים ויצירות של סופרים שמשתפים אותנו במבטם האישי על התפקיד
שממלאים ספרים וספריות בחייהם. חיים באר בסיפור עסיסי, שקטע ממנו הובא לעיל, על
מפגש עם רֶבּ צוֹדֶק גלרנטר בספרייה הלאומית במשכנה הקודם. במהלך הוויכוח המשעשע
מטיח באר בגלרנטר: "כיצד לדעתך היו מגיבים ארזי הלבנון שחתמו על הכרוז 'גחלי
אש', האוסר ללכת ל'בית עקד הספרים הביבלאטיק הלזה', אם היו רואים אותך כאן, תחת
קורת גג אחת, עם קראים מסיתים, מיסיונרים ופושעי ישראל המלגלגים וכופרים בדברי
חכמים?" (עמ' 121); בפרק נוסף מציעים אבריאל בר־לבב ויהודה גזבר עיון ספרותי
בצוואת יהודה אבן־תיבון, המתרגם הגדול בן המאה ה־12, לבנו שמואל, המשקפת הווי של
ספרייה יהודית פרטית בימי הביניים. בצוואתו הוא מתפאר בספרייה העשירה שבנה עבור
בנו, החוסכת את המבוכה הקיימת בשאלת ספרים מאנשים אחרים, ואף מביע אכזבה מאי הוקרת
הבן בערכה של הספרייה שהותיר לו. בהמשך הצוואה מופיע אחד המשפטים האהובים עלי,
משפט שכבר ראיתי חקוק בתווי־ספר (ex-librīs): "בני! שים ספריך חבריך, וארגזיך
ותיבותיך פרדסיך וגינותיך"; בסיפור 'הנידחת הגלקטית' חביבה פדיה שולחת את
רזיא, נפילה מעולמות אחרים, לאתר את כתביו הגנובים של מקובל ישיש שהם הקוד
למציאות. משם נפרש עולם בדיוני של עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, מלאכים
ורוחות, וגם דף אבוד מ'האילן הקדוש' שמצא את דרכו אל כתב־יד של הזוהר ששמור בספרייה
הלאומית. הסיפור רווי אירוניה עצמית על חוקרים וסוחרי ספרים וכתבי־יד.
על
סיפורים אלו ועוד נוספו סיפורים של ש"י עגנון ושל מאיר שלו שכבר התפרסמו בעבר
וגם פרק "עצות לבאי הספרייה" מאת מרטין בובר שתורגם לעברית עבור הספר.
בין העצות: "אם היית בספרייה עשר פעמים כדי לעיין בספרי יעץ, לך פעם אחת כדי
לקרוא באמת ספר. בחר לך ספר שאינך "צריך", כלומר, כזה שלא היית פותח
לעולם כדי למצוא בו פרטים מועילים לעבודתך... אם היית בספרייה עשר פעמים כדי
להתבונן בספרים, לך פעם אחת כדי להתבונן בבני אדם..." (עמ' 127).
השער
השלישי מציע הצצה לעתיד הספריות, ונכללים בו כמה מאמרים שחלקם חזון וחלקם בדיון.
סיימון שאמה הידוע בכתיבתו ההיסטורית המיוחדת משתף בתפיסתו את מוסד הספרייה; רחל
יוקליס משרטטת את חזון החירות שאותו צריכות הספריות להבטיח, רעיון שבמשך ההיסטוריה
היה מופרך, כאשר רק קומץ מלומדים הורשו לגשת לספרים. שאלת החירות מעלה שאלות גם על
גבולות מוסד הספרייה ביחס לאירועי תרבות שמתקיימים או שצריכים להתקיים בין כתליו –
עניין שלא פעם גורר ויכוחי רשת סוערים; קומיקס משעשע של רותו מודן מצייר עולם
עתידי שבו כבר אין ספרים פיזיים ורכישת ספר מזכה את הרוכש בגרסה אישית המותאמת
עבורו; ויש גם סיפורים של אתגר קרת וסופרים נוספים.
הקריאה
בספר היא לא פחות מחוויה תרבותית עמוקה. בנימה אישית אוסיף, שלמרות היותי עובד
הספרייה הלאומית, בעזרת הספר הכרתי מחדש את הספרייה על רבדיה השונים, התרבותיים,
ההיסטוריים והאדריכליים. ואי אפשר בלי התייחסות לעיצוב היפהפה של הספר – הפורמט
האלבומי המהודר, הדפים הכפולים שמשרתים כמה מן הסיפורים בספר ונפתחים כלפי חוץ,
הסימנייה המצורפת שמשלבת אלמנטים ממבנה הספרייה וטבועה זהב, התצלומים האיכותיים של
שלבי הבנייה המוקדמים של הספרייה וגם האיורים האומנותיים. אני ממליץ בחום, אבל
תזכרו שהקריאה בספר לא פוטרת אתכם מביקור בספרייה...
תגובות
הוסף רשומת תגובה