יעקב קלצקין | משבר והכרעה | בעריכת אפרים פודוקסיק

 

יעקב קלצקין | משבר והכרעה | בעריכת אפרים פודוקסיק

בלימה; ירושלים וברלין תשפ"ו

 

"כלום יעלה על הדעת לקרוא צרפתי לבן האומה הצרפתית, שלדתו וחנוכו בארץ אחרת והוא התבולל בה עד כדי עקירת לשון אבותיו וחִלופה בלשון־אם או בלשון־ספר אחרת? ולא־כל־שכן אם קדמו לו כבר דורות של התבוללות מעין זו. יאמרו עליו שהוא מצאצאי העם הצרפתי, אבל צרפתי איננו: אין הוא נזקק ללשון צרפת. וכמה עלבון, שהשם עברי נִטל על־ידי בני־אדם, שאינם יודעים עברית. בשום אומה אינם נוהגים זלזול כל־כך בהגדרה לאומית".

לפני כך וכך שנים התקשיתי בהבנת קטע באחד מספרי הפילוסופיה היהודיים שנכתבו בימי הביניים. איני זוכר היכן חיפשתי – במרשתת או באחד ממאגרי הספרים הדיגיטליים – אך מצאתי את עצמי מעיין בלקסיקון "אוצר המונחים הפילוסופיים" של יעקב קלצקין (1882–1948). הוא לא הגיש לי את המידע בכפית זהב, אבל הציטוטים הרבים שהביא בהקשר למונח שעליו התעכבתי, סייעו לי להבינו מתוך ההקשר. רק לאחר שימושים נוספים בספר, נדהמתי לגלות שהמחבר הוא בנו של הרב אליהו קלצקין, רבה של לובלין שבסוף ימיו עלה לירושלים והיה מעורב בעניינים ציבוריים, זאת למרות שהוא עצמו עזב את חיי הדת. אבל ידעתי רק על "אוצר המונחים" ואילו להגותו לא התוודעתי. כאשר הוצע לי על ידי הוצאת 'בלימה' להגיה חיבור הגותי של יעקב קלצקין, שמחתי מאוד על ההזדמנות להכיר מקרוב גם את הגותו. במהלך ההגהה נתוודעתי ללשונו המיוחדת של קלצקין, חוויה מרתקת בפני עצמה גם מבלי להתעמק בדרכי חשיבתו העמוקות.

שלושת המאמרים המכונסים בספר התפרסמו לפני כמאה שנה, והם מייצגים את עיקרי הגותו של קלצקין. כפי שמתאר המהדיר בפתח הקובץ, לאחר שעזב קלצקין את ביתו ונטש את אורח החיים הדתי, התחבר לתנועה הציונית ולצד פעילותו הרבה בעיתונות ובהוצאה לאור היה הפילוסוף הבולט של התנועה. השפעתו על הציונים בין שתי מלחמות העולם הייתה גדולה ביותר: "הוא יצר בסיס פילוסופי־היסטורי לעיקרי הציונות החילונית הבלתי־מתפשרת שביסודה: שלילת הגלות, יישוב ארץ ישראל ותחיית העברית".

ההקדמה היפה של המהדיר מיטיבה למקם את קלצקין בין הזרמים הרעיוניים ובין האישים המזוהים עמהם בראשית המאה ה־20. קלצקין העריך את היהדות הישנה שאת אביו ראה כמייצגה, ולמרות שנטש את אורח החיים ההלכתי, הוא סלד יותר מאישים שפנו לכיוונים חדשים שנדמו בעיניו כביטויים שונים של אשליה או אפילו זיוף. למשל י"ל גורדון שלא הבין את חשיבות השמירה על קוצו של יוד, אחד העם והציונות הרוחנית, מרטין בובר והרומנטיקה החסידית, הרמן כהן ותנועת הרפורמה ועוד.

הנה קטע יפה המבטא את אחד הרעיונות הללו: "רק קנאות עִוֶרת של דור ההשכלה עשויה היתה שלא להרגיש בחמימות ובפיוט של חיינו הדתיים ולגבב דברים על התאבנות וקפאון. רק בטלנות של אפיקורסות יהירה יצאה לקרוא חמס על קפדנות חוקינו, על אכזריות קוצו של יוד, ולא הבינה, שכך טיבה של כל מערכת־חוקים, של כל מדינה מסודרה ומשוכללה, להיות מדקדקת בקלות כבחמורות, וסִמן יפה הוא לכח ממשלתה של זו" (עמ' 88).

יישר כוחו של מכובדי פרופ' אפרים פודוקסיק על עבודתו המרשימה. תודה גם להוצאת 'בלימה' על המאמץ לשמר את הלשון המקורית מבלי לערכה ולהתאימה לשפת ימינו, ועל ההפקה המכובדת והמוקפדת.