ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

אברהם גרוסמן | אמונות ודעות בעולמו של רש"י תבונות; אלון שבות תשס"ח   השבת הקדשתי זמן נכבד לקריאת ספרו של פרופ' אברהם גרוסמן שהסתלק מאיתנו השבוע. ספר זה הוא ניסיון מורכב במיוחד לחלץ מתוך דיבוריו הקצרים של רש"י מערכת שלמה של אמונות ודעות, בהן עם ישראל וגורלו ההיסטורי, מידות והליכות, חברה ומשפחה. הקושי העיקרי במלאכה נעוץ בעובדה שרש"י הוא בעיקרו פרשן צמוד־טקסטים ולא כותב עצמאית שמביא את רעיונותיו בפירוש. הדרך לדלות מתוך מילים בודדות עמדה אישית, עוברת בניתוח מפולפל ובשאלות כמו "למה רש"י פירש X ולא Y?" אפתח במשהו על המתודה הכללית והוויכוח עם נחמה ליבוביץ, ובהמשך אציג כמה דוגמאות. בבסיס המפעל של גרוסמן עומדת ההנחה שרש"י הכניס יסודות הגותיים או חינוכיים מלבד הפרשנות הפשטנית ה"טהורה". בעקבות דברים שכתבתי לזכרו נאמר לי שנחמה ליבוביץ הייתה חלוקה לחלוטין על הנחה זו. ואכן פשפשתי בביוגרפיה על נחמה שכתבה חיותה דויטש (בכישרון רב, אחת הביוגרפיות המוצלחות והמרתקות שקראתי), ומצאתי שהיא מספרת כי אחד מתלמידיה הראשונים של נחמה היה פרופ' יונה פרנקל, א...

נחום אברהם | אנשי שוליים בתקופת המקרא: ריקים ופוחזים, מצורעים, הומוסקסואלים, זונות וקדשות מוסד ביאליק (ספריית האנציקלופדיה המקראית); ירושלים תשע"א   לאחרונה קראתי את ספרו של נחום אברהם, ושוב פגשתי בספר שיושב על המקום הסוציולוגי וגם עושה שימוש בתאוריות סוציולוגיות. הספר הזה החזיר אותי כמה שנים אחורה כשקראתי את ספרו של אפרים שהם־שטיינר, חריגים בעל כורחם: משוגעים ומצורעים בחברה היהודית באירופה בימי הביניים (ירושלים תשס"ח). אני לא ממש זוכר את התוכן, אבל אני זוכר את התחושה המעורבת שלי בקריאתו – מחד המקורות הראשוניים היו מעניינים אך מאידך הכתיבה הייתה קצת משעממת. כעת הרהרתי שאולי פחות שמתי לב לניתוח הסוציולוגי ויותר תפס אותי התיאור העובדתי שהיה חדש לי במקרה שלו. בספר של אברהם, לעומת זאת, החומר המקראי ידוע לי היטב (אולי לא ההשוואות מספרות המזרח הקדום), מה שהקשה עליי לעמוד בהצלחה במבחן שאני עושה לעצמי מדי פעם אחרי קריאת ספר – האם קלטתי מידע חדש שלא היה לי בקופסה לפני קריאת הספר? אבל אולי דווקא זה מה שחייב אותי לעיין היטב במשמעותו של ניתוח סוציולוגי המבוסס על ניתוח מעמיק של המינוח המק...

יעקב כ"ץ | בונים חופשים ויהודים: קשריהם האמיתיים והמדומים מוסד ביאליק; ירושלים תשכ"ח   בשבוע שעבר נפלו בחלקי כמה ספרים מספרייתו של א"א אורבך ז"ל. ביניהם תפס אותי במיוחד ספרו של יעקב כ"ץ על יחסי בונים חופשים ויהודים. זהו עותק שהתקבל ישירות מאת כ"ץ, וצורף אליו כרטיס ביקור שלו עם ברכת "מועדים לשמחה" בכתב־ידו. כיף גדול.  מסדר הבונים החופשים ניקר לי תמיד בקצה המוח כמשהו מסתורי ומרתק, אם כי אני מודה שזה לא העסיק אותי מספיק כדי לחפש ולחקור מה למען השם הם רוצים. חשבתי שספרו של כ"ץ, למרות עיסוקו בחיבור בין הבונים ליהודים, יספר לי קצת גם על הבונים עצמם, מה בדיוק קורה שם. הבנו שמדובר במעין תנועת מוסר א־דתית שרוצה חופש, אחווה ושוויון. לרוב הם נמנעו משיוך אינהרנטי לדת כלשהי, ואף התאמצו להראות שהמסדר שייך לכל אדם שמקבל על עצמו את כללי הקבוצה, ללא הבדל דת וגזע (מין כן, אין נשים). אבל מה בדיוק קורה שם בחדר, באספות, בטקסים, באירועים, מה התנועות הנפשיות של חבר בתנועה, איך יהודי חש שם ועוד הרבה שאלות מטרידות. אלו לצערי לא קיבלו מענה מספק. קראתי את כל הספר בציפ...

מכילתא: כתב עת לתורה ולחכמה | בעריכת מ' טייטלבאום ומ"ד צ'צ'יק גליון ה - שבט תשפ"ד   את הקובץ החדש של מכילתא קיבלתי בהתרגשות רבה. מאז יציאתו לדרך בשנת תש"פ אני עוקב בעניין רב אחרי ההתקדמות שלו. קבוצת ידידים חכמים, חלקם אקדמאים, זיהו צורך בכתב־עת שיחבר בין עולם מחקר מדעי היהדות ובין עולמו של בית המדרש, כנראה, בין היתר, על רקע גסיסתו של כתב־העת חצי גבורים ששחל"ח שנה קודם לכן. כתב־העת אמנם לא שפיט, אך המאמרים עוברים ביקורת צולבת וגם עריכה משובחת, יעידו על כך מגוון רחב של כותבים מפורסמים כמו גם קהל לא קטן של שוחרי תורה וחכמה. הדגשתי שמדובר בידידים, ודומה שדי בכך לצורך הגילוי הנאות כהקדמה לסקירה דלהלן. אבחר להתמקד במספר מאמרים נושאי בשורה, לדעתי, ולאחר מכן אסקור קצרות את שאר המאמרים. לפני עשור הציע פרופ' חיים סולובייצ'יק תאוריה מחקרית מעניינת, לפיה לצד ישיבות סורא ופומבדיתא פעלה בבבל ישיבה שלישית שבניה היגרו לאשכנז, ואלו היוו את ראשית היישוב הרבני באשכנז. בטענה זו הוא פתר כמה שאלות שמעסיקות את המחקר שנים רבות. הצעתו זכתה לביקורת רבה, בעיקר מצד ירחמיאל ...

משה גיל | והרומאי אז בארץ: אחד עשר פרקים בהיסטוריה של ארץ ישראל הקיבוץ המאוחד; תל־אביב תשס"ט   ספרו של גיל מיועד למיטיבי לכת. לאחרונה ניסיתי להשקיע בקריאתו והבנתי שהוא מתאים ואף מומלץ רק למי שלומד היטב את אחת הסוגיות התלמודיות שעוסקות בדיני קרקעות וקנייניהן. אולי לכן הוא מונח אצלי כמה שנים טובות ללא שימוש. הייחודיות של הספר היא עיסוקו "בהיסטוריה האגררית [-חקלאית] של ארץ ישראל", מתוך עומק הסוגיות בספרות חז"ל, ובעיקר בדיון והשוואה מעמיקים למגוון תעודות וקבצי חוקים של השלטון הרומי בארץ ישראל בשלהי הבית השני ובימי המשנה.  מתוך כך הוא מאיר באור של ממש כמה עניינים חז"ליים מרכזיים, כמו מעמד הבעלות על הקרקעות, המסים, האשראי, הריבית, ויורד לשורשם האטימולוגי של מונחים כמו סיקריקין, מסיקין, הפטיש בירושלים, אריסים, חזקה ועוד. למשל במונח סיקריקין הוא מציג כחמש אפשרויות אטימולוגיות מרומית או יוונית שהוצעו במחקר, דן בהן לעומק, ולבסוף מציע שמדובר בביטוי יווני שמשמעו "מווּתרת", כלומר קרקע שוויתרו עליה (עמ' 96). בעניין הפטיש שהיה מכה בירושלים עד ימי יוחנן כהן גדול,...

אור השם מספרד: חייו, פועלו והגותו של ר' חסדאי קרשקש | בעריכת א' אייזנמן וז' הרווי שזר; ירושלים תש"ף   את השבת ביליתי במחיצת הספר אור השם מספרד. אסופת מאמרים מעולים, מקצועיים ומרתקים. לאחר מאמר מבוא של זאב הרווי, מחולק הספר לארבעה שערים: השער הראשון עוסק בהיבטים היסטוריים, תחילה במאמר של אסונסיון בלסקו מרטינס, חוקרת באוניברסיטת סרגוסה, שהעמידה תמונה ביוגרפית מרתקת כמעט רק על סמך מסמכים ארכיוניים (היא מבהירה שאינה יודעת עברית, ולכן ויתרה על שימוש במקורות רבים!). זאב הרוי מציע מהדורה לאגרת ר"ח ליהודי אביניון על פרעות קנ"א (עם השערה יפה איך נוצרה טעות בגיל בנו של ר"ח שנהרג בברצלונה על קידוש ה'), ולבסוף רם בן־שלום במאמר 'כיצד זוכרים מנהיג? הרב דון חסדאי קרשקש בעיני בני זמנו ובעיני דור הגירוש'.  השער השני עוסק בהלכה ופולמוס, עם מאמרים על טכניקות פילוסופיות בכתביו ההלכתיים, על סמכות המסורת הדתית בעניינים מדעיים, הוויכוח היהודי־נוצרי ועוד. השער השלישי עוסק בהגות, ובו מאמרים על יחסו של ר"ח לאבן סינא, השפעתו (המפתיעה) של אבנר מבורגוס על גישתו של ר...

אלי ויזל | הלילה ועוד שני סיפורים: השחר, היום ידיעות ספרים; 2005   זה יהיה קצת קשה ונוגע בנקודות רגישות, וסליחה מראש. את ספרו של אלי ויזל מצאתי בספריית רחוב בשבוע שעבר. באופן נדיר קראתי את הספר בתוך שבוע, הוא נגע בעמקי נפשי והעלה או הציף בי תהיות רבות. קודם על המסגרת. עיקרו של הספר הוא 'הלילה', ה-סיפור של ויזל, מהנפוצים והמוכרים ביותר בנושא השואה, שגם נחשב חלק מתוכניות הלימודים במדינות רבות ולא פלא שתורגם לעשרות שפות. כבר אגיע אליו. חלק זה הוא בתרגומו הישן של חיים גורי, ואילו שני הסיפורים הנוספים תורגמו בידי ישעיהו בן־פורת (שלטעמי הביא תוצאה גבוהה יותר מבחינה ספרותית). הסיפור השני הוא 'השחר', סיפור דמיוני, שבו ויזל מספר על עצמו כלוחם מחתרות בשנה שלפני קום המדינה, הנוטל חלק בפרשת הסרג'נטים. הוא נבחר להיות התליין של החייל הבריטי בתגובה על תליית לוחמי האצ"ל בידי הבריטים. לאורך כל הלילה הוא מתחבט עם עצמו ועם כל ההיסטוריה שלו האם ואיך הוא מסוגל להרוג אדם. לקראת גזר הדין, מעט לפני עלות השחר, נצבות לצדו נשמות המתים שלו: "דלת התא נפתחה בלי רעש והמתים מילאו אותה בש...

רוחמה וייס | אוכלים לדעת: תפקידן התרבותי של הסעודות בספרות חז"ל הקיבוץ המאוחד; תל־אביב תש"ע   היססתי אם לפרסם את הסקירה הבאה, כי ככל שאני מבקר יותר ספרים שחוטאים בסוציולוגיה אני מתחיל לחשוש שמא ממני הוא ריק. מאידך, קיבלתי פידבקים חיוביים גם מחכמים ממני. אז אסתפק בהבהרה זו, ואולי יבוא מישהו שסוף סוף יעמיד אותי בפינה.  אתם בטח מכירים את הבדיחה המפורסמת (שוב אצל דרויאנוב) על המלך שביקש להחכים את בנו הטיפש באמצעות שליחתו לאוניברסיטה מפורסמת מעבר לים. בשובו לאחר שנים רבות, המלך מקבלו בסעודה מפוארת ושמחה עם כל השרים והנכבדים ממדינות מלכותו. הוא נרגש לספר כי למד את שבע החכמות, אך במיוחד מצטיין הוא בחכמת המדידה, לכן הוא מציע שמישהו מהמסובים יניח דבר מה בידו ויקפוץ אותה, ולפי מדידה מבחוץ הוא ינחש מה בתוכה. עשה כך אחד המסובים, ובן המלך נענה: "חכמתי מגידה לי, שיש לך בידך דבר עגול וחור לו באמצע." התפלא הלה על חכמתו הגדולה וביקש ממנו: "שמא תאמר לנו גם מה הוא אותו דבר עגול שבידי ואשר חור לו באמצע?" השיב בן המלך: "לפי החכמה שלמדתי מרבותי, לא נתגלה לי יותר ממה שאמרתי...