ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

רחל מנקין | בנות סוררות: מרד הנערות בגליציה ההבסבורגית | מאנגלית: יפתח בריל מאגנס; ירושלים תשפ"ד   וואו איזה ספר. כלום לא חסר בו. מתח – יש, בלשים ומרדפים – יש, מרד נעורים – יש, קונפליקט דתי ואמוני – יש, דרמה משפטית – יש, רומנטיקה – יש, דבר לא חסר. הספר מספר על תופעה קשה שהפציעה בגדול בגליציה של שלהי המאה ה־19 וראשית ה־20. למעלה מ־300 בנות ממשפחות אורתודוקסיות מקרקוב וסביבותיה ברחו מביתן החמים, לעתים הן רק ביקשו חופש שיאפשר להן לרכוש השכלה גבוהה, אך במאות מקרים הן מצאו את מקומן במנזר בקרקוב שבו הן המירו את דתן לקתוליות. כמובן, המשפחות החסידיות לא קיבלו זאת בשלוות נפש, ולפחות חלקן פתחו במאבק קשה וממושך במטרה להחזירן לבתיהן. הפרק הראשון בספר סוקר באריכות את תולדותיו של חוק חינוך חובה בגליציה ההבסבורגית, וכיצד התמודדו עם החוק משפחות אורתודוקסיות משכבות שונות בחברה. נקודת התורפה של החברה האורתודוקסית הייתה חינוך הבנות. ההורים עשו מאמצים מרובים כדי להגן על הבנים מהחוק לחינוך חובה, אך ביחס לבנות הם היו אדישים למדי. הסיבות לכך נידונות בספר (וראו עוד להלן). מתוך ואקום ומחסור במוסדו...

שלום בוגוסלבסקי | הסיפור הבלתי־סביר והלא־מספיק־זכור על עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית הוצאת זרש; תשפ"ד   כן, אני מניח שהשם קצת ארוך לכם, אבל תמיד תזכרו ששם הספר הארוך ביותר, כפי שנרשם בגינס, הוא ספרו של החוקר והסופר הנפאלי Srijan Timilsina המכיל 1809 מילה. לא פלא שהשם הבולט של הספר, לצד האיור היפהפה שעל כריכתו, קראו לי לקחת את הספר לידי. אני אמנם כותב לרוב על ספרי מחקר היסטוריים, אבל כחובב היסטוריה גם ספר פופולרי עושה לי את זה, בוודאי כשהוא עבר תחת שבט אקדמי מכובד. גם לכתיבה פופולרית יש כמה רמות וסגנונות. אפשר לעשות זאת בצורה עניינית ומעט יבשושית כפי שעשה פול ג'ונסון בספרו 'היסטוריה של היהודים', ואפשר להביא את החומר בצורה עסיסית ונוטפת הומור יהודי כדרך שעשה סיימון שאמה בספריו 'הסיפור של היהודים'. ההבדל ביניהם משתקף, בין היתר, בבחירת הזווית של הסיפור. ההיסטוריוגרפיה הוותיקה נהגה לספר את הסיפורים הגדולים, על מלחמות ועל מלכים, על פוליטיקה וכלכלה, שהשפעתם הייתה ברורה וכמו היוותה את פני המציאות. גישות היסטוריוגרפיות מודרניות יותר, כמו ההיסטוריה התרבו...

אריאל זינדר | קומי רוני: קריאות בפיוטי סליחה ותחנונים מאת משוררי בבל וספרד המוסלמית בימי הביניים מאגנס; ירושלים תשפ"ד   חקר הפיוט מתחלק, בין השאר ובחלוקה גסה, לצורות ולתכנים. הצורות הן הטכניקות הספרותיות שבהן עושים הפייטנים שימוש, כגון חריזה, משקל, שרשור ועוד; ישנן אינספור צורות, שכמובן משויכות לתקופות, אזורים, סוגות פיוט ועוד. התכנים הם כמשמעם, תוכני הפיוטים והמסרים שהם מביעים ובהם תפיסות תיאולוגיות, נרטיבים היסטוריים, התייחסות לסיפורים מקראיים ועוד; במישור זה העיסוק המחקרי הוא בפענוח המשמעות, זיהוי המקורות הליטורגיים או המדרשיים של הפיוט ואופן השימוש בהם, הרקע ההיסטורי או הביוגרפי של הכותב ועוד. אף שהתוכן הוא לכאורה המהות וה"נשמה" של הפיוט, המחקר ברובו – לפחות באסכולה הירושלמית שניתן לראות את עזרא פליישר כמייסדה – עוסק בצורות. פליישר סבר שנושא הצורות ניתן למחקר מדעי "אמיתי", שכן בתחום זה אפשר להציג טיעונים ולקבוע עובדות. תלמידתו שולמית אליצור, גדולת חוקרי הפיוט בדורנו, הולכת בדרכו ומקדישה את עיקר מחקריה לצורות. אין הכוונה שחוקרים אלו אינם מייחסים חשיבות או מק...

רחל רוז'נסקי | אהובה ודחויה: סיפורה של היידיש במדינת ישראל | מאנגלית: דוד בן־נחום מאגנס; ירושלים תשפ"ד   בשנה שעברה איבדתי את סבתי האהובה, שנפטרה בשיבה טובה לאחר מספר שנות דמנציה. ככל שהתקרב יום מותה, היא איבדה את היכולת לתקשר ולנהל שיחות. אבל גם בשנה האחרונה והקשה ביותר, כשהזיכרון נמחק והמציאות אבדה, נותר חוט שקשר אותה למציאות – היידיש, שפת הילדות שלה. עם היידיש המקרטעת שבפי הייתי האחרון מבין הנכדים שעוד הצליח לנהל איתה שיחה בסיסית. קראתי לפניה פתגמים והלצות מתוך ספרי יידיש, וזיהיתי ניצוץ בקצה עיניה. היידיש טעונה בעיניי געגוע עמוק וקשר לעולם שהיה ואבד. לא פלא שכאשר שמעתי על הספר החדש, טרחתי להשיג לי עותק. בספרה החדש מבקשת רחל רוז'נסקי לספר את סיפורה של היידיש במדינת ישראל, החל משנותיה הראשונות, ועד לשלהי המאה הקודמת. לשם כך בוחנת המחברת את המתחים ששררו בשנות המדינה הראשונות בין סופרי יידיש ופעילים בזירה זו לבין ראשי המדינה, שהיו ברובם יוצאי מזרח אירופה, ונדרשו לאזן בין חיבתם ליידיש לבין שאיפתם לקדם את העברית. הספר עובר בין שלל מוקדי תרבות מרתקים, ביניהם עיתונות היידיש – ...

מדרש עשרת הדיברות: טקסט, מקורות ופירוש | ענת שפירא מוסד ביאליק; ירושלים תשס"ה   "מעשה בשלשה אנשים שבאו מן הסחורה וקדש עליהם שבת... אמרו השנים מוטב שנחלל את השבת ואל נפסיד ממונינו. אמר השלישי לא אזוז מכאן ולא אחלל את השבת... וערך שולחנו והדליק את נרו וקדש השבת. וכשאכל בא דוב אחד שלא היה כמוהו ועמד נגדו. כשראה החסיד הדוב אצלו נתן לו מפתו ומבשרו ואכל, ומעולם לא עלה פחד בלבו... למחר שהוא שבת ראה את הדוב שהוא שוכב אצלו. נתן עיניו למרום ונתן שבח והודיה למקום שלא הזיקו (את) הדוב... לערב התפלל תפלת ערבית ועשה הבדלה והלך לדרכו, והלך הדוב עמו כל אותו הלילה... כשבא לביתו חזר הדוב לדרכו. ועתה בא וראה כמה שכרן של צדיקים עושי מצות ושומרי שבת..." מוכר לכם הסיפור הזה או מצלצל משהו? מניח שאתם מכירים וריאציה של הסיפור עם אריה. אכן, הסיפור היהודי הזה מסופר כבר למעלה מאלף שנה באופנים שונים, על אריה, דוב וגם על זאב. סיפורים וקובצי סיפורים שימשו מרכיב מרכזי בתרבות בימי הביניים, וכבר הרחיבו בכך חוקרים רבים, ביניהם ידועים יוסף דן בספרו הסיפור העברי בימי הביניים ועלי יסיף במספר ספרים. מדרש עשרת ...

עוזיאל פוקס | תלמודם של גאונים: יחסם של גאוני בבל לנוסח התלמוד הבבלי המכללה האקדמית הרצוג והאיגוד העולמי למדעי היהדות; ירושלים תשע"ז   ספרו של פוקס עוסק לכאורה בנושא ספציפי ונקודתי – נוסח התלמוד הבבלי בעיניהם של גאוני בבל, אבל למעשה מדובר בנושא רחב ויסודי ביותר, וכפי שאסביר. בכל עיסוק פילולוגי בתלמוד אנו מבחינים בין שני שלבים בטקסט: שלב העריכה – השלב שבו נערך ונחתם התלמוד כחיבור מגובש עוד לפני עלייתו על הכתב; שלב המסירה – המסלול שבו עשה הטקסט את דרכו מאז חתימתו, דרך מגוון תופעות טקסטואליות המאפיינות את הורקתו מכלי לכלי, בקטעי גניזה, בכתבי־יד ובדפוסים הרבים, ועד שהוא מגיע אלינו. גם אם ישנם פערים גדולים מאוד בין החוקרים בשאלת זמן חתימת התלמוד כטקסט חתום וסגור, אין חולק ששלב זה אינו באיזשהו קו ממשי בזמן מסוים בין אחרוני האמוראים לראשוני הגאונים (או הסבוראים), אלא הוא תהליך שנמשך עמוק לתוך תקופת הגאונים. תקופת הגאונים היא אפוא תקופה מכריעה לגבי נוסח התלמוד, גם באשר לשלב העריכה, ובכלל לגבי עצם מקומו וסמכותו של התלמוד. אין צריך לומר שגם אחרי שהתגבש התלמוד כטקסט חתום יחסית, בשלב שניתן לד...

טובה כהן | קול משלהן: כותבות עבריות מחוץ למסורת התרבותית ובתוכה כרמל; ירושלים תשפ"א   ספרה של טובה כהן בוחן את יצירתן של מספר כותבות ומשוררות משכילות במאות ה־19 וה־20, מתוך מודעות למתח שבין הרצון להיות חלק מהמסורת הספרותית העברית ובין הרצון לגשר על אי התאמתה של מסורת זו לביטויים הנשיים השונים. פרקי הספר מבוססים על מאמרים שונים שפרסמה המחברת במשך שנים רבות, ובהערות שבראש הפרקים מופיעות הפניות למאמרים המקוריים. לעתים גרם הדבר, כפי שמבהירה המחברת, לכפילויות בין הפרקים, בעיקר בחלקי הרקע והמעטפת, אך לצד זאת הדבר מאפשר קריאה של פרקים בודדים והתייחסות אליהם כמאמרים נפרדים. הספר גדוש בנושאים ועשיר בניתוחים מרתקים, אך לא ארחיב בדוגמאות, ואסתפק במספר עניינים. רק אדגיש שאיני מומחה לספרות ולשירה, ולכן למרות שנהניתי מהספר, אני משאיר למומחים ממני לשפוט את איכות הניתוחים הספרותיים. אפתח דווקא בעניין מפרקי המבוא של הספר – גישתה המורכבת של כהן באשר למקומן של הנשים בחברה הכותבת. מחד היא חולקת על רחל אליאור שבספרה 'סבתא לא ידעה קרוא וכתוב' (עמ' 510 [צ"ל: 501]) ביטלה לחלוטין את מקומן...