מדרש עשרת הדיברות: טקסט, מקורות ופירוש | ענת שפירא

מדרש עשרת הדיברות: טקסט, מקורות ופירוש | ענת שפירא

מוסד ביאליק; ירושלים תשס"ה

 

"מעשה בשלשה אנשים שבאו מן הסחורה וקדש עליהם שבת... אמרו השנים מוטב שנחלל את השבת ואל נפסיד ממונינו. אמר השלישי לא אזוז מכאן ולא אחלל את השבת... וערך שולחנו והדליק את נרו וקדש השבת. וכשאכל בא דוב אחד שלא היה כמוהו ועמד נגדו. כשראה החסיד הדוב אצלו נתן לו מפתו ומבשרו ואכל, ומעולם לא עלה פחד בלבו... למחר שהוא שבת ראה את הדוב שהוא שוכב אצלו. נתן עיניו למרום ונתן שבח והודיה למקום שלא הזיקו (את) הדוב... לערב התפלל תפלת ערבית ועשה הבדלה והלך לדרכו, והלך הדוב עמו כל אותו הלילה... כשבא לביתו חזר הדוב לדרכו. ועתה בא וראה כמה שכרן של צדיקים עושי מצות ושומרי שבת..."

מוכר לכם הסיפור הזה או מצלצל משהו? מניח שאתם מכירים וריאציה של הסיפור עם אריה. אכן, הסיפור היהודי הזה מסופר כבר למעלה מאלף שנה באופנים שונים, על אריה, דוב וגם על זאב. סיפורים וקובצי סיפורים שימשו מרכיב מרכזי בתרבות בימי הביניים, וכבר הרחיבו בכך חוקרים רבים, ביניהם ידועים יוסף דן בספרו הסיפור העברי בימי הביניים ועלי יסיף במספר ספרים.

מדרש עשרת הדיברות הוא חיבור ימיביניימי שדורש את עשרת הדיברות ומצרף לכל דיבר סיפור או מספר סיפורים בסגנון סיפור הדוב שבו פתחתי. מדובר במדרש לא ארוך במיוחד. אבל כמו כל חיבור מדרשי הוא מעלה שאלות חשובות על זהות מחברו, מקום חיבורו וזמנו, מקורות ההשפעה עליו, דרך שימושו במדרשים ובסיפורים עממיים. בדיקת נוסח החיבור בכתבי־יד ובדפוסים מעלה כמובן שלל עניינים פילולוגיים.

הספר שלפנינו הוא פרי עמלה של ענת שפירא, שחקרה את החיבור מכל צדדיו. מדובר בספר לא גדול – כ־250 עמ' שכשליש מהם מכילים את נוסח החיבור לפי כ"י פריס בתוספת השלמת סיפורים שמופיעים בעדי נוסח אחרים. בשאר הספר היא בוחנת את השאלות שהזכרתי. השאלה הראשונה היא על שמו של החיבור ועל עצם הגדרתו כ'מדרש'. מבחינת אופיו הספרותי החיבור הזה שונה לחלוטין מהמדרשים הקלאסיים. האמת היא שבכה"י אין כלל אחידות בכותרת שם החיבור, בחלקם אין כלל כותרת, בחלקם הוא נקרא 'מעשים' או 'מעשיות' ורק בחלקם הוא נקרא 'מדרש' או 'דרש'. הסיפור המעניין הוא, כפי שגילתה שפירא, שישנה בכה"י התאמה בין מבנה החיבור לשמו, כך כה"י שקראו לו 'מדרש' פותחים בדרשה ארוכה שבראשה 'פתיחתא', ואילו כה"י שנתנו לו שם סיפורי פותחים בסיפור. כלומר המעתיקים העניקו לחיבור את שמו של החיבור לפי הרושם הראשוני שהוא הותיר עליהם (עמ' 101). אבל ה'פתיחתא' הזו גופה מעלה את השאלה עד כמה היא חלק אורגני מן המדרש, והאם היא לא מרכיב חיצוני ש"הודבק" בתחילת המדרש לצורך מסוים (למשל כדי לשוות לו צביון מסורתי ולהעניק לו לגיטימציה). לשאלה זו כבר אין תשובה ודאית (עמ' 154).

לסיכום, אם אתם מתעניינים במחקר, תמצאו בעבודתה של שפירא מחקר מופתי ומעניין. אבל גם אם אתם סתם הורים עייפים שמחפשים בנרות חומר לשולחן השבת, יש מצב שתמצאו ב"מדרש" הזה סיפורים מעניינים שטרם הספיקו לעבור עיבוד "חינוכי" כפי הראוי לאנשים מתוקנים ונעלים שכמונו. כמובן שגם המועצה לשלום הילד לא אישרה את הספר, אז תבדקו היטב מה מתאים לכם…