חננאל מאק | "אלא משל היה": איוב בספרות הבית השני ובעיני חז"ל

חננאל מאק | "אלא משל היה": איוב בספרות הבית השני ובעיני חז"ל

בר־אילן; רמת־גן תשס"ה

 

הספר של מאק, "אלא משל היה", שוכב אצלי כבר הרבה זמן. יש בי רתיעה מסוימת מעיסוק ספרותי או פילוסופי במקרא, או לפחות זה נמצא אצלי בסוף הרשימה. אבל לאחרונה נדרשתי לעיסוק מסוים בספר איוב והרהרתי שמא אמצא משהו בספרו של מאק. להפתעתי קראתי את הספר בשקיקה כמעט בנשימה אחת. התברר לי שיש בספר הזה עיסוק טקסטואלי צמוד, הן במקורות מקבילים (ספרות בית שני, תרגומים, ספר דברי איוב ועוד) הן בסקירה רחבה של ספרות חז"ל, והרבה פחות מכך בשאלות התאולוגיות והפילוסופיות של הספר. זה מעניין, כי בפתיחה הוא בעצם טוען שגם חז"ל לא הרבו לעסוק בשאלות היסוד שהספר מעלה, אלא בעיקר בשאלת זמנו ובפרטים הטכניים הנלווים לו.

הספר נפתח במבוא מרתק שחולק מקום מכובד לעצמו. הוא סוקר את מקומו ומקורו של ספר איוב במסורת חז"ל, ובהמשך הוא בודק את מופעיו של איוב בהלכה ובמנהג, בתפילה ובפיוט. למשל העיבוד של פסוקי אליהוא "אם חטאת מה תפעל לו... אם צדקת מה תתן לו" לתפילת נעילה, או השימוש בפסוק "ה' נתן וה' לקח" בהלוויות ומעמדי אבל. בהמשך הוא סוקר חיבורים קדומים השייכים לספר איוב, כגון קובצי אגדה שונים, ספר דברי איוב, ספרות בית שני וכתבי אבות הכנסייה. הוא מקדיש מקום לדימוי השטן במקרא, מסוג של תואר לבני אדם שטניים בנביאים ראשונים ועד לישות רוחנית מסוימת בנביאים אחרונים (מה שיכול לסייע גם בתיארוך ספר איוב), ומאלו להתעצמות דמותו בספרות בית שני ובדברי חז"ל.

הפרקים הבאים מסודרים יפה לפי הנושאים הבאים: איוב, זהותו ומשפחתו; זמנו, מקומו ומוצאו של איוב; רֵעֵי איוב; גדולות של איוב ונפילתו; דמותו הרוחנית של איוב בעיני חז"ל. הנושא האחרון שנזכר פותח סוגיה מעניינת בדבר היחס הקוטבי של חז"ל לאיוב. בין ביקורת נוקבת מצדם של אמוראי בבל ובמיוחד רבא (ופרט זה מלווה בדיון פילולוגי לגבי מקור המימרות ברבא, רבה, רב ואפילו רבי אבא), לבין אהדה מצדם של אמוראי ארץ ישראל ובראשם רבי יוחנן שמרבה לעסוק באיוב מתוך אהדה. לזה האחרון מקדיש מאק פרק מיוחד, בו הוא בוחן גם את הרקע האישי והמיוסר של רבי יוחנן. הוא מנסה לנתח את השינוי בין הגישות, ולטעמי בזהירות רבה ומבורכת ובקיצור הראוי להשערות. הפרק השמיני עוסק בתרגום הארמי לאיוב, והפרק התשיעי והאחרון מלקט למעלה ממאתיים דרשות נבחרות של חז"ל לפסוקי איוב.

לסיכום, ספר מעולה הכתוב במקצב נעים לקריאה, צמוד לטקסט ולמקורות וזהיר בהשערות ובתאוריות. הנושאים מטופלים בצורה יעילה ולא מרוחה, ואם לצייר זאת מליצית, נדמה שנושאי הספר מקדימים ומשיגים על נקלה את תחושת המיצוי הטבעית אל מול נושא שעשוי לעתים להתארך, או בלשון העם – "בטעם של עוד".