ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

  עמינדב דיקמן | שורות אחרונות: מחקרים, מסות, רשימות | בעריכת אריאל הורוביץ ועדו ניצן מוסד ביאליק; ירושלים תשפ"ה   פרופ' עמינדב דיקמן היה מתרגם שירה משלל לשונות אירופיות ופרופסור בחוגים לספרות עברית ולספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית. למרבה הצער הוא חלה בסרטן ונפטר לפני שלוש שנים. שניים מתלמידיו הנאמנים ראו להנציח את זכרו בדמות ספר המכיל מבחר מאמרים ומסות שפרסם במשך ארבעה עשורים בבמות שונות, ולצידם גם כאלו שמעולם לא נדפסו. נהניתי מאוד לקרוא את הספר, וגיליתי עניין רב במרבית המאמרים. במאמר על 'גבולותיו של המתרגם' הציג המחבר סקירה היסטורית של תרגום הספרות לעברית. לדבריו, "התרבות העברית נטתה להתיר את התרגום בתחומים צרים, ואת רעיון התרגום הספרותי כפי שהוא מוכר לנו היום דחתה כמעט כליל" (עמ' 18). הסיבה לדלות התרגומים, למעט בודדים כמו 'מחברות איתיאל' ו'בן המלך והנזיר', היא שחכמינו ראו בקריאתם בזבוז זמן וביטול תורה. כאשר רצה מאן דהו לתרגם ספר לעברית, הוא נדרש להקדים התנצלות מספקת לתרגום זה. גם במאה ה־18, כאשר אנשים מתנועת ההשכלה החל...

  אהרן אופנהיימר | מַעֲשֵׂה אֹרֵג לְאַהֲרֹן: ארץ ישראל ובבל בתקופות המשנה והתלמוד מוסד ביאליק; ירושלים תשפ"ה   אהרן אופנהיימר (1940–2022) היה פרופסור להיסטוריה של עם ישראל. במסגרת עיסוקו בתקופת המשנה והתלמוד, פרסם מספר ספרים ועשרות מאמרים. רבים ממאמריו, שנכתבו על פני עשרות שנים, טרם זכו לארגון וסידור מחדש. לפנינו יצירה מגובשת, המבוססת על למעלה מעשרים ממאמריו החשובים בנושאי ארץ ישראל ובבל בתקופות המשנה והתלמוד. הספר מחולק לארבעה שערים: מרד בר־כוכבא; מוסדות ההנהגה – הנשיאות ובית הוועד; ארץ ישראל בימי המשנה והתלמוד; עליית המרכז בבבל ושקיעת ארץ ישראל. את טיוטת הספר הכין אופנהיימר עצמו בשנותיו האחרונות, אך למרבה הצער הוא לא הספיק לברך על המוגמר, והספר הושלם וראה אור בידי עמיתיו יובל שחר, ורד נועם וישעיהו גפני. בשתי הקדמות יפות מיטיבים העורכים לספר על אהרן אופנהיימר ה'חוקר' וה'אדם', על דרך האמצע שמצא בשאלת האפשרות להסיק מסקנות היסטוריות מספרות חז"ל, על סגנונו הצח והבעתו העזה, המתובלת לעיתים גם בהומור, על אודות מפעלו המחקרי הרחב ועל החידושים המחקריים הבולטים בספר. אח...

  צבי יקותיאל | בשני עולמות – זלמן שזר: ביוגרפיה מאגנס; ירושלים תשפ"ה   "עוד נכונו לנו חבלי לידה ארוכים וקשים. עוד יתגייסו בעולם כוחות אשר יתאזרו לנסות ולסכל מחשבות טובות עלינו. עוד לא שקטה סערת השנאה. עוד רבים היריבים אשר לא ישלימו עם עצם דבר הרמת קרן ישראל. עוד רבים היריבים בני הברית החוששים מאוד פן תורם קרננו יותר מדי. זרוע אויבים עוד לא גודעה ולב ידידים עוד לא שלם אתנו. וגם בני דתן ואבירם עוד לא תמו כליל". את המילים הללו נשא זלמן שזר בכינוס הוועד הפועל הציוני, המוסד העליון של ההסתדרות הציונית העולמית, ב־25 באוגוסט 1947. משתתפי הכינוס נועדו יחדיו בציריך כדי לשמוע את החלטת ועדת אונסקו"פ, וועדת האו"ם לסוגיית ארץ ישראל. בהמלצת הוועדה על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, על חלוקת הארץ לשתי מדינות, יהודית וערבית, ועל השארת ירושלים כעיר נייטרלית תחת שלטון האו"ם, ראה שזר המלצה המבשרת את תחילת המדינה היהודית. לצד התקווה, הכיר שזר באתגרים שעוד נכונו למדינה שבדרך. מיותר לציין עד כמה מילותיו רלוונטיות עד ימינו אנו. דמותו של שזר נשכחה קצת, למרות שהשפעתו ניכרת...