ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

  מִגּוֹ [ב]: כתב עת לשירה | בעריכת משה שוסהיים ישראל תשפ"ה   "מִסְפָּרִים שֶׁל דָּם וָאֵשׁ / חֲקוּקִים לְאוֹת עַל יָדְךָ, / נֶאֱבָק בְּמַלְאָךְ / לֹא עוֹלֶה הַשַּׁחַר // מִחוּץ יֶהֱמוּ פְּרָאִים צְמָאָם יַשְׁלִיכוּ / פַּעֲמֹן וְרִמֹּן פַּעֲמֹן וְרִמֹּן / שֶׁבַע לְמַטָּה / אֶחָד לְמַעְלָה // וְדְּמָמָה דַּקָּה". שירו של אליעזר רוזובסקי, המזכיר לנו את אחד הרגעים הקשים של השבעה באוקטובר, הוא שיר אחד מתוך עשרות שירים שנכתבו בידי בוגרי ישיבות חרדיות ונכללו בגיליון החדש של כתב העת לשירה 'מגו'. מגו הוא תוצר ייחודי ואיכותי של קהילת יוצרים חרדית שפועלת כבר כמה שנים. את דרכה החלה הקבוצה בפלטפורמה וירטואלית. לפני כשלוש שנים החליטה הקבוצה לצאת עם הבשורה לקהל רחב יותר, ולשם כך הקימה כתב־עת שיאגד בתוכו מגוון שירים בעלי אוריינטציה חרדית־ישיבתית. לדברי העורכים, טבח שמחת תורה, מלחמת הקיום המתמשכת בארץ ישראל, בשורות האיוב מן החזית והקרע המכאיב בעם, העלו בקרבם הרהורים על הדפסת קובץ נוסף בעת כזאת. הבחירה להוציא לאור את הקובץ, נבעה מההבנה שדווקא בעת כזאת שפת השירה חשובה ונצרכת מתמי...

  שיחה עם פרופ' בנימין בראון לרגל הופעת ספרו 'המנהיגות החסידית בישראל' פרופ' בנימין בראון הוא פרופסור מן המניין בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. תנובתו המחקרית מעוררת השתאות, והוא בולט במיוחד במחקריו הרבים על החברה החרדית ועל תנועת החסידות. לא אגזים אם אומר שכיום הוא גדול חוקרי החברה החרדית, כשם שהיה פרופ' מנחם פרידמן בזמנו. ספרו החדש – 'המנהיגות החסידית בישראל' – הוא מחקר מרשים ביותר על המבנה החברתי והמנהיגותי של תנועת החסידות. בספרו בחן את דוקטרינת הצדיק כפי שגובשה בייסודה של תנועת החסידות בדור תלמידי הבעש"ט, בתמורות שעברה דוקטרינה זו בדורות הבאים, ובעיקר בשלב השיקום של התנועה בארץ ישראל מזמן מלחמת העולם השנייה ועד לימינו אנו. קראתי את הספר בעיון ונהניתי מאוד, אך נותרו בידי כמה שאלות פתוחות. לאור ידידותי עם המחבר, בחרתי הפעם לחרוג ממתכונת הסקירות הקבועה ולשבת לשיחה פתוחה עם יוצר הספר. לשמחתי נענה פרופ' בראון להצעתי, והקדיש מזמנו היקר לשאלותיי על הספר. פרופ' בראון, שלום רב. ראשית, אבקש להביע ברכת 'מזל טוב' לרגל הוצאת הספר החדש והמ...

  דוד רוזנטל | אוסף הגניזה הקהירית בז'נבה: קטלוג ומחקרים מאגנס; ירושלים תש"ע   בשנת 1896, בערך בזמן גילוי הגניזה הקהירית, רכש פרופ' ז'יל ניקול, פפירולוג מאוניברסיטת ז'נבה, אוסף פפירוסים יווניים. המוכרים הוסיפו לו 'נספח' בדמות קופסת פח מלאה בכתבים יהודיים, עליה נכתב: "טקסטים עבריים, קטעי קלף ונייר... שמקורם בית הכנסת בקהיר... הם זוהו בחלקם על ידי אלבר ניקול באוקספורד ב־1898 תחת השגחתו של פרופ' נויבאואר". אלא שקופסה זו נשכחה בספרייה, ואיש לא ידע מקיומה. לפי כמה שנים החליטו לההדיר מחדש את פרסומיו של ניקול, ולפתע התגלתה בתוך ממצאיו קופסת הפח. לקופסה זו ייחודיות רבה בחקר הגניזה. ראשוני החוקרים שטיפלו בגניזה עסקו בקטעים גדולים ושלמים, וככל שעבר הזמן עוסקים החוקרים יותר ויותר בדפים קרועים וחלקיקי דפים עד השרידים הקטנים ביותר. מציאתה של קופסה שבה אוסף דפים גדולים ושלמים היא לא פחות מריענון מרגש של חקר הגניזה. פרופ' יעקב זוסמן יצא לז'נבה כדי לחקור את האוסף ולתאר אותו, אלא שבהיותו בז'נבה הוא חלה ונאלץ לשוב ארצה. לבקשתו, יצא פרופ' ד...

  חיים פוטוק | המיועד (מאנגלית: שי סנדיק) | ידיעות ספרים; 2017 חיים פוטוק | ההבטחה (מאגלית: אופירה רהט) | בוסתן; תל אביב 1974   ~ א ~ הסקירה הבאה תהיה קצת שונה. אכתוב מעט על הספר הזה, אבל ארחיב יותר על ספר ההמשך שלו, ואסיים בהצעה. לפנינו יצירה מיוחדת במינה שנכתבה בידי הרב והסופר חיים פוטוק. פוטוק חי ופעל בארה"ב עד לפטירתו בשנת 2002. ספר זה הוא ספרו הראשון. אחריו באו ספרים נוספים, שהמשותף לרובם הוא המתח בין שמרנות למודרנה, כפי שהתבטא בקהילות היהודיות בארה"ב. במוקד העלילה, המתרחשת בשנות הארבעים של המאה הקודמת, זוג חברים טובים – הראשון דני סונדרס, בנו של אדמו"ר קנאי אנטי־ציוני ומועמד לרשת את כיסאו. השני הוא ראובן מאלטר, בנו של חוקר תלמוד, הפועל רבות למען מדינת ישראל המתהווה. ההיכרות ביניהם מתחילה כאשר במשחק בייסבול בין קבוצת בית הספר של ראובן לקבוצת הישיבה של דני, נפגע ראובן בעינו מכדור שדני חבט בעוצמה. דני הנבוך חש לבית החולים לבקר את ראובן, בתחילה ראובן דוחה את התנצלותו, אך לאחר שאביו גוער בו הם נעשים חברים טובים. בעוד ראובן שואף להיות רב ומנהיג, דני מעוניין ל...

  יהושע (שוקי) דור | ילדי המבחנה: האודיסאה של פוריות האדם – מיומנו של רופא פוריות ידיעות ספרים; 2025   פרופ' שוקי דור הוא האיש שהביא את טיפולי ההפריה החוץ‏־גופית ( IVF ) לישראל. אלפי ילדים בישראל חבים לו את קיומם. בספרו האוטוביוגרפי מספר דור על טיפולי הפוריות הרבים שעשה בישראל, על מחקריו פורצי הדרך, על חוויותיו במסעותיו לשם לימודים והתמחות ברחבי העולם, ועל ההלם שאחז בו כאשר שמע על ילדת המבחנה הראשונה בעולם שנולדה בקיימברידג' בשנת 1978. מאותו רגע הוא גמר בליבו להביא את הטיפול הזה לישראל ויהי מה. הוא אכן הגשים את משאלתו בדרך לא קלה, והציב את ישראל כמדינה החמישית בעולם שבה נולד ילד בעקבות הפריה חוץ־גופית. נושא הפוריות היה בראש מעייניו, ולא היה מאושר ממנו כאשר הצליח לסייע בהבאת חיים חדשים לעולם. צעד פורץ דרך נוסף שנזקף לזכותו, הוא השתלה של קטעי שחלה שהוקפאו לצורך שימור פוריות של חולות סרטן, שיטת טיפול ראשונה מסוגה בעולם שהחזירה לנשים מחלימות רבות את היכולת להרות וללדת. דור אינו אדם דתי, אך בראש ספרו ובגבו הוא חקק את הפסוק "רני עקרה לא ילדה פצחי רנה...". בסיום הספר ה...

  רם בן־שלום | המכתב של סלומאה מאגנס; ירושלים תשפ"ה   "טרנופול, 7 באפריל 1943. יקירַי, לפני שאני מסתלקת מן העולם הזה ברצוני להשאיר לכם כמה מלים. אם יגיע מכתבי זה אי־פעם לידיכם כבר לא אהיה אני וכולנו פה בחיים. קצנו מתקרב והולך. מרגישים אנו ויודעים זאת. כולנו נידונים למוות ככל אותם היהודים החפים מפשע שכבר הוצאו להורג. שארית הפליטה נשתיירה עוד מהטבח ההמוני, תורה יגיע בזמן הקרוב ביותר (תוך ימים או שבועות). הדבר איום, אולם זאת האמת לאמיתה. לדאבוננו אין מנוס ומפלט מן המוות הנורא [...] לא קל הוא להיפרד לעולמים. אולם כבר אנו הולכים למות בצחוק על שפתינו. חיו בשלום, הצליחו, ואם תוכלו ביום מן הימים – הנקמו!, מושיה". מכתב מזעזע זה, שרק את תחילתו וסופו העתקתי, נכתב בזמן אמת, בשעת השמדת הקהילות היהודיות בגליציה, בידי סלומאה אוכס לבית לופט (1912–1943). במכתב הארוך מתארת סלומאה את תלאותיה ואת תלאות משפחתה, החל מהחיים בטרנופול, לקיחת בעלה בידי הנאצים, הפינוי לגטו ולמחנה העבודה, ועד להשמדה השיטתית בידי הנאצים. סלומאה עצמה התחבאה אצל פולנים, אך אלו הסגירוה לידי הנאצים, והיא נכלאה ו...

  עמינדב דיקמן | שורות אחרונות: מחקרים, מסות, רשימות | בעריכת אריאל הורוביץ ועדו ניצן מוסד ביאליק; ירושלים תשפ"ה   פרופ' עמינדב דיקמן היה מתרגם שירה משלל לשונות אירופיות ופרופסור בחוגים לספרות עברית ולספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית. למרבה הצער הוא חלה בסרטן ונפטר לפני שלוש שנים. שניים מתלמידיו הנאמנים ראו להנציח את זכרו בדמות ספר המכיל מבחר מאמרים ומסות שפרסם במשך ארבעה עשורים בבמות שונות, ולצידם גם כאלו שמעולם לא נדפסו. נהניתי מאוד לקרוא את הספר, וגיליתי עניין רב במרבית המאמרים. במאמר על 'גבולותיו של המתרגם' הציג המחבר סקירה היסטורית של תרגום הספרות לעברית. לדבריו, "התרבות העברית נטתה להתיר את התרגום בתחומים צרים, ואת רעיון התרגום הספרותי כפי שהוא מוכר לנו היום דחתה כמעט כליל" (עמ' 18). הסיבה לדלות התרגומים, למעט בודדים כמו 'מחברות איתיאל' ו'בן המלך והנזיר', היא שחכמינו ראו בקריאתם בזבוז זמן וביטול תורה. כאשר רצה מאן דהו לתרגם ספר לעברית, הוא נדרש להקדים התנצלות מספקת לתרגום זה. גם במאה ה־18, כאשר אנשים מתנועת ההשכלה החל...