צבי יקותיאל | בשני עולמות – זלמן שזר: ביוגרפיה
צבי
יקותיאל | בשני עולמות – זלמן שזר: ביוגרפיה
מאגנס;
ירושלים תשפ"ה
"עוד
נכונו לנו חבלי לידה ארוכים וקשים. עוד יתגייסו בעולם כוחות אשר יתאזרו לנסות
ולסכל מחשבות טובות עלינו. עוד לא שקטה סערת השנאה. עוד רבים היריבים אשר לא
ישלימו עם עצם דבר הרמת קרן ישראל. עוד רבים היריבים בני הברית החוששים מאוד פן
תורם קרננו יותר מדי. זרוע אויבים עוד לא גודעה ולב ידידים עוד לא שלם אתנו. וגם
בני דתן ואבירם עוד לא תמו כליל".
את
המילים הללו נשא זלמן שזר בכינוס הוועד הפועל הציוני, המוסד העליון של ההסתדרות
הציונית העולמית, ב־25 באוגוסט 1947. משתתפי הכינוס נועדו יחדיו בציריך כדי לשמוע
את החלטת ועדת אונסקו"פ, וועדת האו"ם לסוגיית ארץ ישראל. בהמלצת הוועדה
על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, על חלוקת הארץ לשתי מדינות, יהודית וערבית, ועל
השארת ירושלים כעיר נייטרלית תחת שלטון האו"ם, ראה שזר המלצה המבשרת את תחילת
המדינה היהודית. לצד התקווה, הכיר שזר באתגרים שעוד נכונו למדינה שבדרך. מיותר
לציין עד כמה מילותיו רלוונטיות עד ימינו אנו.
דמותו
של שזר נשכחה קצת, למרות שהשפעתו ניכרת עד ימינו. אחד התחומים שבהם השפיע ביותר
הוא תחום החינוך. מיד עם מינויו לשר החינוך והתרבות הראשון של מדינת ישראל, ביקש
לפעול למען חוק חינוך חובה חינם לכל ילדי ישראל. הוא הציב לעצמו עשרה יעדים בתחום
זה, ביניהם שלא יישאר במדינה ילד מחוץ לכותלי בית הספר, שכל ילד בגיל בית הספר
יקבל חינוך בבית הספר הרצוי לו חינם אין כסף, שיוקמו גני ילדים בכל שכונות העוני
וריכוזי העולים, שיוקמו בתי תרבות בריכוזי העולים, שיוקמו ספריות ציבוריות בכל
רשות מקומית ועוד. ניסיונו האישי עם בתו רודה, שהייתה בעלת תסמונת דאון, הניע אותו
לפעול ולסייע בידי מוסדות חינוך מיוחד, הרבה לפני התעוררות המודעות הציבורית למצבם
של ילדים בעלי צרכים מיוחדים.
בכל
מינוי שקיבל על עצמו, הכירו הכול בהתאמתו המיוחדת לתפקידים הממלכתיים. אופקיו
הרחבים, תודעתו הלאומית העמוקה, דמותו הממלכתית ונאומיו המרשימים הביאו גם את
מתנגדיו הפוליטיים להכיר במעמדו. "דרוש לנו בייחוד במקום הזה מי שיראה את
האופקים הרחבים יותר [...] מי שעדיין לא קפא על שמריו ועל תיקיו. מי שעדיין קופץ
קפיצות עילוי ממאמר חז"ל לאמרת פילוסופים וקטע שירת אחרון המשוררים וחוזר
חלילה אל גנזי אחת מקהילות הגולה ומשם אל חווית כיבוש הארץ בהתיישבות, בעבודה
ובמלחמה, מי ששום דבר יהודי אינו זר לו ומי ששום דבר שיוצא מלב אנוש אינו לזרא
לו," כתב עליו עורך מעריב עזריאל קרליבך, עם מינויו לתפקיד שר החינוך.
כאשר
ביקש בן־גוריון למנותו לנשיאה השלישי של מדינת ישראל, בתוך ימי השבעה על הנשיא
השני יצחק בן־צבי, מנה בפניו ארבע תכונות המכשירות אותו לתפקיד: "1. גם
בן־צבי וגם אתה עוסקים בחקר תולדות ישראל. נשיא מוכרח להיות אדם מהתחום הספרותי,
סופר שחייו קודש למדינה והמדינה מרכז חייו; 2. גם בן־צבי וגם אתה אין לכם שונאים,
בכל המפלגות, ולא יצאתם אף פעם מתחום המפלגה; 3. חוכמת ישראל. אי אפשר שיהיה נשיא
שלא יהיה מעורב בחוכמת ישראל. אך לא יותר מדי, כי אז יבוא הדבר על חשבון המדינה.
אצלך הפרופורציות הן הנכונות; 4. קשר עם הגולה. לך יש קשר עם הגולה. לי אין. אני
מייצג את הצד הארץ־ישראלי. אני זקוק לך ולקשריך עם הגולה" (עמ' 183). קשה
להימנע מהשוואות לאור השינוי שעבר מוסד הנשיאות מאז ועד ימינו.
בסקירה
על אסופת הכתבים 'פגישה מחודשת' כבר התייחסתי להיבטים אחדים בחייו של שזר, כמו
מחקרו הרחב על השבתאות והקשר שלו ליהדות ולחסידות. הסתפקתי כאן בסקירת היבטים
אחרים, חשובים לא פחות ואולי אף יותר.
אין
לי הרבה מה לכתוב על ספר כזה. ביוגרפיה מעולה מכל היבט אפשרי, מקורות מגוונים בכתב
ובעל פה, מבנה סיפורי מעולה, איזון מושלם בין היקף לתמצות, כתיבה קולחת ועריכה
לשונית מושלמת. ילדים, אם תכתבו עליי אי פעם ביוגרפיה, אז כזאת. לא פחות ולא יותר.
תודה משה.
השבמחק