הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא | בעריכת ל' לוין וע' מזר

 

הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא | בעריכת ל' לוין וע' מזר

יד בן צבי ומרכז דינור; ירושלים תשס"א

 

באסופה הנאה הזאת נתקלתי אך לאחרונה. למרות שמדובר בספר ישן, מצאתי בו עניין רב. סיפורו של הספר נעוץ במאמר שפרסם פרופ' זאב הרצוג ב'הארץ' ועורר סערה. כבר התאוננו כותבים רבים על כותרות שעורכי עיתונים דוחפים למאמרים שלהם. ובכן אחת מתת־כותרותיו של המאמר הייתה "תקופת המקרא לא הייתה". התגובות הרבות הביאו לקיום מספר כנסים בנושא זה, ואחד מהם כלל מספר הרצאות חשובות, שלבסוף זכו להיכלל באסופת מאמרים זאת. הכותבים הציגו קשת רחבה של דעות בשאלת האותנטיות של המקרא. בין הכותבים זאב הרצוג עצמו שהגיב לסערה, יואל בן נון, אבי הורביץ, אדם זרטל, שרה יפת, מרדכי כוגן, עמיחי מזר, אברהם מלמט, נדב נאמן, ישראל פינקלשטיין ועוד. קשת הכותבים אפשרה גיוון מרתק שדן בנושא מזוויות שונות ומעמדות תאולוגיות ורעיוניות שונות. קשה לבחור מתוך שפע המאמרים המרתקים, ובכל זאת בחרתי כמה דוגמאות.

זאב הרצוג, שכאמור ביקש להתייחס לסערה שחולל, הצביע במאמרו על כמה נקודות. ראשית הציע, על יסוד קביעתו של תומס קון על אודות 'קפיצות' מדעיות ('מהפכות מדעיות') שמשנות את כל כללי המשחק ('פרדיגמות'), כי הארכאולוגיה של ארץ ישראל עוברת מהפכה מדעית; היא הולכת ומשתחררת מן הגישה המקראית שצמצמה את תחומיה ועוברת לגישה חברתית מרחיבת אופקים. בדבריו הצביע על כמה דוגמאות לממצאים שעוררו קשיים של ממש על התפיסה המקראית. לבסוף הצביע על הנתק בין הציבור הרחב לחוקרים המסתגרים ב'מגדל השן', כאשר לדבריו בין הסיבות לכך יש לראות את הציפיות הלאומיות שתלה הציבור בחקר הארכאולוגיה שהלכו ונכזבו.

אבי הורביץ התייחס לוויכוח הארכאולוגי־היסטורי על קדמות הספרות המקראית לאור המחקר הבלשני של העברית, והראה כי הרבדים הלשוניים של המקרא מלמדים על התפתחות ארוכה ומתמשכת אשר עיצבה את לשונם. עובדה זו לא זכתה כלל לדיון בדבריהם של המינימליסטים, אשר העדיפו לדחוס את כל ההיסטוריה של היצירה המקראית אל תוך משבצת זמן קצרה ומצומצמת ביותר.

עמיחי מזר הציע מסע דמיוני שמניח לרגע שהמקרא לא השתמר, והוא מנסה לשחזר את ההיסטוריה של תקופת המקרא על סמך הנתונים הארכאולוגיים והתעודות החיצוניות. בדרך הפוכה זו הוא מראה כי התמונה שתתקבל לא תהיה רחוקה מסיפורי המקרא. בדבריו דחה את גישת ההיסטוריונים המינימליסטים, וביכר את דרך האמצע, המוצאת לנכון ללמוד מן המקרא בגישה מורכבת וביקורתית.

מאמרו של אוריאל סימון מבוסס על דו שיח שקיים עם הרצוג, והוא מציג רגישות ואף כאב נוכח העמדות המינימליסטיות. כיהודי שומר מצוות ומאמין בקדושת התורה מחד וכיהודי האמון על כלי המדע מאידך, עליו למצוא דרך שתתן מענה הוגן לשני הכובעים שלו. הוא הראה כי גם העמדות של המינימליסטים, הנראות לכאורה ניטרליות ושואפות לשחרור מן המקרא, הן למעשה עמדות רעיוניות וראקציונליות המבקשות לקצץ שורשים מתוך תפיסה פוסט־מקראית ופוסט־ציונית. נקודת המוצא שלו, לעומת זאת, תחפש את התשובות האפשריות שניתנו לשאלות הגדולות המטילות ספק באמינותו של המקרא, ולקבל גם את האפשרות שיש כתובים שאינם כפשטם, וכעין דרכו של הרמב"ם בהקשר למדע.

איני בקי די הצורך בחקר המקרא. ובכל זאת, דומני שזהו ספר ייחודי במינו. המאמרים נכתבו בידי חוקרים מן השורה הראשונה של התחום, ועם זאת הם נושאים אופי קליל ונגיש, המשלב טעימות נבחרות מן המחקר המעמיק עם עמדות אישיות ורעיוניות של החוקרים עצמם.