יוסף יהלום | שירת חייו של ר' יהודה הלוי
יוסף
יהלום | שירת חייו של ר' יהודה הלוי
מאגנס;
ירושלים תשס"ח
"וקבלתי
מזקן א'[חד] שבהגיעו [ר' יהודה הלוי] אל שערי ירושלים, קרע את בגדיו והלך בקרסוליו
על הארץ, לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, והיה אומר הקינה
שהוא חבר האומרת 'ציון הלא תשאלי' וכו', וישמעאל א'[חד] לבש קנאה עליו מרוב דבקותו
והלך עליו בסוסו וירמסהו וימיתהו".
הסיפור
של גדליה אבן יחיא בספרו 'שלשלת הקבלה' הוא אחד מפרטי הביוגרפיה הספורים שמוכרים
למרבית הציבור. במיוחד נהוג לספרו בהקשר של הפיוט 'ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך'
שנכנס לסדר הקינות לתשעה באב של בני אשכנז וגם גרר אחריו פיוטים רבים שנכתבו
בתבניתו. אלא שמאז ראשית חוכמת ישראל פקפקו ההיסטוריונים בסיפור הזה, בראש
ובראשונה מפני שארץ ישראל הייתה באותו זמן תחת שלטון הנצרות ולא תחת שלטון האסלאם.
בממלכה הצלבנית דאז, תהה שד"ל, גם אם הזדמן לשם ישמעאלי אחד, "איך יזיד
להמית אדם בסוסו בשערי העיר, והעיר הייתה אז תחת יד שונאי הישמעאלים?" יתרה
מזאת, מגוף השיר מוכח כי לפחות בעת כתיבתו היה ריה"ל הרחק מירושלים, שכן הוא
משורר: "מי יעשה לי כנפים וארחיק נדוד... אפיל לאפי עלי ארצך".
שד"ל העדיף להניח, כפי שגם נהגו רבים אחריו, שריה"ל מת בדרך לארץ ישראל.
אבל
יוסף יהלום מבקש לבחון גם את הנסיבות שבעטיין ראו האשכנזים בשיר הזה קינה שמתאימה
לתשעה באב. מתברר כי דימוי האסיר רווח לרוב בשירה הערבית שבעקבותיה הלך
ריה"ל. האסירים של השיר שלו הם האנשים הקשורים בנפשם אל מושא אהבתם – ציון –
בעבותות. ציון החשוקה מתבקשת לשאול בשלום ידידה האוהב. אלא שבפיהם של האשכנזים
אוהביה של ציון נעשו לעלוביה, וכך באו לעולם החיקויים של השיר שהחליפו את 'אסיריך'
ב'עלוביך', 'שרידיך', 'אבליך' וכיוצא בזה. כפי שכבר שם לב יהושע השל שור
(יה"ש), "פיוטי הספרדים המה מליצים בין נפש האדם ויוצרה, ופיוטי
האשכנזים בין עם ישראל ואלוהיו". המאסר המתואר בשיר פורש בפיהם כתיאור מוחשי
של שעבוד גלויות ועלבון של עם שחרב עליו הבית.
הביוגרפיה
היפה של יוסף יהלום, כפי שכבר ניתן לשים לב, מבוססת על עיון מעמיק בפיוטיו ובשיריו
הרבים של ר' יהודה הלוי. למען האמת עד לגילוי הגניזה לא נודעו כמעט פרטים
ביוגרפיים מבוססים על אודות המשורר ובני חוגו. המקור הראשוני היה ונותר שיריו
הרבים שבהם פזורים רסיסי מידע הניתנים לדלייה במאמץ רב ועל בסיס הבנה מעמיקה
בהקשרים התרבותיים וההיסטוריים.
מאז
גילוי הגניזה הקהירית, חל שינוי משמעותי בכל הידוע על ריה"ל וסביבתו. בגניזה
התגלו מכתבים רבים, ביניהם גם אוטוגרפים של ריה"ל בכבודו ובעצמו. כבר גויטיין
אסף רבים ממכתבים אלו, אך טרם הגיע לכדי פרסומם. משה גיל ועזרא פליישר קיבצו 55
תעודות הנוגעות לריה"ל ובני חוגו, וגם כתבו מבוא עשיר ביותר המבוסס על
הממצאים שעלו מן התעודות. יוסף יהלום עצמו ביקר בשנות ה־90 בספרייה הרוסית הלאומית
בסנקט פטרבורג, עוד לפני עליית מסך הברזל, וזיהה שם קטעים מכתבי היד החשובים
המרכיבים חלקים מהדיוואן הקנוני הגדול של שירי ריה"ל. על אלו הוא צירף כהנה
וכהנה (חלק שירי החול כבר נדפס מאז הופעת הביוגרפיה, בשנת תשפ"ד, וראו סקירתי). המהפך שחל בכל הידוע לנו על אודות המשורר, הזמין ביוגרפיה חדשה
ומעודכנת. ואכן הביוגרפיה המופתית שלפנינו היא פרי עמל רב ומחקר שיטתי ומעמיק בכל
המקורות הזמינים לרשותנו בהקשר לריה"ל.
בביוגרפיה
שילב המחבר יפה בין הרקע ההיסטורי של התקופה ובין תפיסות ביהדות שרווחו באותו
מרחב. כך למשל בפרק מרתק על 'שעשועי חילון בשירי אזור עבריים' בחן המחבר את שיר
האזור – ה'מֻוַשַח' – שחדר לתרבות היהודית בהשפעת האסלאם. האזור מתאפיין בשתי
מערכות חרוזים: האחת מתחלפת מסטרופה לסטרופה, והאחרת – הקטנה יותר – חוזרת לאורך
כל השיר ותורמת לאחדותו; בשל היותה חותמת כעין חגורה בכל סטרופה וסטרופה, נתכנתה
בשם 'אזור'. שירה זו הייתה חילונית ועממית ולרוב גם נמוכה. ר' משה אבן עזרא למשל
כתב כמה שירים כאלו ובסוף ימיו ביכה את מעשיו. באופן זהה נהג גם ריה"ל בסוף
ימיו, כאשר חזר בו מחיקוי שירה זאת, וכפי שהעיד עליו תלמידו ר' שלמה פרחון
ש"עשה תשובה לפני מותו שלא יפייט לעולם ובאמת מנהג הישמעאלים הוא ולשונם עשוי
לכך". ניתן להבין את הרהורי התשובה של משוררים אלו לאור ממצאים ספורים שהגיעו
לידינו משירה זו. באחד השירים של רמב"ע הוא משתמש באחת ממתנות הכהונה 'חזה
ושוק' בדימוי ארוטי, ובוודאי על חילון מסוג זה הצטער בסוף ימיו. עד כמה היה מקובל
השימוש בסוגה זאת נוכל ללמוד משיר אזור לנישואין שכתב ריה"ל לנישואי ר' יוסף
הלוי אבן מיגש, מגדולי הראשונים וממשיך דרכו של הרי"ף בישיבת לוסינה. בשיר
הוא מתייחס גם למראה הנאה של הכלה, לריחותיה הנעימים ולשערה המסתלסל על לחייה. אלא
שבעלי ההלכה גינו את השימוש הזה. ראשון להם היה הרמב"ם, בן ר' מימון הדיין
שהיה תלמידו של ר"י מיגש בלוסינה, אשר כתב בפירושו למשנה כי שירי נישואין
בעברית יש בהם גנאי יותר מבשירים בערבית, משום קדושת הלשון העברית ומחמת חומרת
החילון של פסוקי התורה.
רגע,
איך באמת סיים ריה"ל את חייו? לא שידוע לנו במדויק, אבל גם בעניין זה ניתן
להסתייע במידע מן הגניזה. בין המכתבים הנוגעים לריה"ל נמצא מכתב המודיע
למיטיבו, חלפון הלוי, שספינתו של ריה"ל יצאה לדרך בעיצומו של חג השבועות בשנת
1141 לאחר שנתעכבה כשבוע בנמל אלכסנדריה בציפייה לרוח המערבית. שורה של הנחות
נוספות עשויה להוביל למסקנה שבערך באמצע חודש סיון הניח ריה"ל את כף רגלו על
חוף עכו, אשר היה אז תחת השלטון הצלבני. מכתב נוסף שנמצא בגניזה חושף את העובדה
שהוא הלך לעולמו בחודש אב של אותה שנה. איננו יודעים היכן בדיוק ביקר ריה"ל
בארץ ישראל; בחודש מרחשון של השנה שלאחריה נשלח מכתב נוסף שבו מדובר על ביקורו של
ריה"ל בארץ ישראל, אך לרוע המזל הוא קטוע בדיוק בשורה שבה נזכרים 'שערי
ירושלים' ולא ברור אם מסופר בו על ביקורו בפועל בירושלים או על חלומו להגיע אליה.
הסתפקתי
בטעימות ספורות משפע הנושאים הנסקרים בביוגרפיה עשירה זו. אין צריך לומר כי
הביוגרפיה נושאת אופי מדעי וקפדני, ועם זאת על הדף לא מופיעות הערות שוליים
והרחבות עיוניות. לשם אלו ניתן להיעזר ברשימת המקורות והקיצורים בסוף הספר. בגוף
הספר ניכר המאמץ להנגיש את החומר לציבור הרחב והכתיבה הרהוטה והקלילה נעה בין
האקדמי לספרותי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה