יעקב צ. מאיר | דפוס ראשון: מהדורת התלמוד הירושלמי ונציה רפ״ג 1523 וראשית הדפוס העברי
יעקב צ. מאיר | דפוס ראשון: מהדורת
התלמוד הירושלמי ונציה רפ״ג 1523 וראשית הדפוס העברי
מאגנס; ירושלים תשפ"ב
השבת זכיתי סוף סוף להשלים את הקריאה
בספרו החשוב של מאיר. בעידן המצאת הדפוס לקחו המדפיסים כתבי יד כדי להכין לפיהם
ספרים להדפסה. מה היה היחס שלהם לכה"י, כיצד הם הגיהו והכינו את כה"י,
ומה באמת קרה שם בתוך חדר הדפוס? לרוב, לאחר ההדפסה השליכו המדפיסים את כה"י
לפח הזבל הפיזי (וההיסטורי). אבל שונה היה המקרה של הדפסת הירושלמי בוונציה, כאשר
כה"י ששימש להדפסתו – 'עותק המדפיס', נשמר עד לימינו וידוע בשם כ"י
ליידן (לצד כ"י וטיקן 133 על חלק מהירושלמי, אשר היה אף הוא בבית הדפוס). זהו
מקרה נדיר שמאפשר לנו להציץ אל תוך תהליך ההדפסה, להבין כיצד הכינו את כה"י
לדפוס, החל מתהליך ההגהה הראשוני, תהליך רישום ההערות הטכניות למדפיסים, ועד השלב
שבו הוטבעו אותיות העופרת על גבי הנייר.
נקודה מרתקת במיוחד היא העובדה שעל גבי
כ"י ליידן נותרו כמה "דרישות שלום" פיזיות מההדפסה הראשונה (מלבד
כמובן ההגהות והרישומים לדפוס) – הטבעות דפוס, כלומר הטבעות מתוך ניירות נדפסים
שבעודם לחים נגעו בכה"י והשאירו בו טביעה אקראית. כמה חוקרים בעבר כבר שמו לב
להטבעות כאלו של ירושלמי דפוס ונציה על גבי כ"י ליידן, ומכאן הסיקו את הזיקה
שביניהם. אבל מאיר, שגם חיפש לדייק יותר את השערת החוקרים כי כה"י נדפס בשנת
רפ"ג (למרות שהדבר לא נרשם במפורש), מצא על כה"י הטבעות נוספות מספרים
נוספים שנדפסו בבית הדפוס בשנת רפ"ג, מה שמוכיח בצורה ברורה יותר את שנת
הדפסתו. כ"י ליידן עמד אפוא פתוח בחלל בית הדפוס ונעשה בו שימוש תכוף במהלך
שנה זו.
אפשר אמנם שחלקים בספר ישעממו אתכם.
מאיר אינו חשוד בנכות סיפורית, וכל מי שקרא את ספרו האגדי 'נחמיה' יודע זאת, אבל
תהליך האקדמיזציה והנתונים הטכניים יותר הכריחו כנראה גם את החלקים היבשים יותר,
ולמרות זאת הסיפור הזה כל כך מרתק שאני ממליץ מאוד לא לוותר. מי שבכל זאת מעוניין
לקבל את הסיפור בצורה מרתקת ביותר, מוזמן גם להאזין לפודקאסט 'היסטוריה גדולה,
בקטנה', פרק 244, שבו מספר מאיר את הסיפור כמו שהוא באמת יודע לספר סיפורים. את
הפרק הזה שמעתי בדיוק השבוע בנסיעה ארוכה, ואני חושב שזה תחליף בטיחותי לא רע
לתפילת הדרך (סתאם, אל תכעסו עליי).
תגובות
הוסף רשומת תגובה