יוסף דן | תורת הסוד של חסידות אשכנז

יוסף דן | תורת הסוד של חסידות אשכנז

מוסד ביאליק; ירושלים תשכ"ח

בחג הסוכות קראתי את ספרו הישן של יוסף דן, תורת הסוד של חסידות אשכנז. זהו כמעט ספרו הראשון של דן, ומאז הוא כבר כתב עשרות ספרים, ביניהם הסדרה המפוארת 'תולדות תורת הסוד העברית' ששני כרכים מתוכה (ה-ו, תשע"א) מוקדשים לקבלה באשכנז. בהקדמה לכרכים אלו הוא מבהיר בענווה שבין הטעויות הרבות שבספרו הראשון, "הבולטת בטעויות הללו היא השימוש במונח 'חסידי אשכנז' או 'חסידות אשכנז' ככינוי לכל מי שעסק בתורת הסוד במערבה ובמרכזה של אירופה באותה תקופה.... אך התברר לי שהוא טועה ומטעה... השימוש בו כורך יחד עשרות תופעות רוחניות, חוגים ותפיסות עולם... [ש]נבדלו זה מזה במידה רבה... משום כך העדפתי את הביטוי 'בעלי הסוד באשכנז' ככותרת לתחום כולו".

אם כן, כדי ללמוד על התחום בצורה ראויה עדיף ללמוד בספרים החדשים, ולמרות זאת, מתוך מודעות לבעיה, בחרתי לקרוא בספר הישן שמצוי בידי פיזית. מרתק לראות כיצד עובר דן על יסודות תורתם של חסידי אשכנז ומחפש בכל פעם את השורש הקדמון, את ההשפעה הנוכרית, ואת הפיתוח העצמי של השיטה. הניתוח שלו מבריק ומרשים, החריצות שלו יוצאת מן הכלל, ולא פלא שמאז ובמשך עשרות שנים הוא פרסם עשרות חיבורים ומאמרים. אבל איני בקי גדול בתחום וגם הספר כאמור לא מעודכן, אז אכתוב משהו על דמותו של דן עצמו.

הרושם הבסיסי שלי ושל קוראים נוספים, שדן הוא יותר אנציקלופדיסט מאשר חוקר מבריק שהולך רחוק. באופן בהיר ומאיר הוא מסדר באופן מקיף ומעורר השתאות את תולדותיה של תורת הסוד לאורך הדורות. הוא נפטר בשנה שעברה לאחר שהוציא לאור 13 מכרכי הסדרה, עד לתורת הסוד שלאחר הזוהר, וכאשר באתי לנחם את בת־זוגו בימי השבעה היא סיפרה לי שהכרך ה־14 מוכן ברובו. איני חושב שאפשר להציג בשמו איזו תיאוריה גדולה בחקר הקבלה, אולי אני טועה, אבל בעיניי זוהי מעלתו, הוא מציג את העמדות המקובלות במחקר, לעתים חולק בענווה, אך דייקן מאוד וצמוד לטקסטים, דבר לא מובן מאליו בחקר הקבלה הידוע כגדוש בשרלטנים. כפי שהבנתי מבת־זוגו, היו לו מאבקים פנימיים ואני מתרשם שלעתים גם זלזלו בו (אני מודה שאיני בקי בתחום הזה, וככלל אני ממליץ מאוד לקרוא את הספר המרתק של מורן גאם הכהן – מחקר הקבלה בישראל: היסטוריוגרפיה, אידאולוגיה ומאבק על הון תרבותי, שמספר באופן מרתק על מאבקים פנימיים בעולם חקר הקבלה).

רחל אליאור כתבה לזכרו דברים מקיפים ויפים ואני ממליץ באופן חריג לקרוא את דבריה. כדאי גם לקרוא את זעקתו בטקס שהעניק לו את פרס ישראל לשנת תשנ"ז, בדבר הניכור של הישראלים ללימודי היהדות, המסתיימת בסימן שאלה: "מדוע החילוניים בישראל הולכים בדרך מוזרה זו? מדוע יוצאים יותר ספרים במדעי היהדות בחוץ לארץ מאשר בארץ? מדוע יש בשנים האחרונות יותר חוקרים במדעי היהדות בחוץ לארץ מאשר בארץ? אינני יודע את התשובה לכך. אדוני השר, אם מישהו ימצא את התשובה, אמליץ בפניך להעניק לו את אחד מפרסי ישראל הבאים."