ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

  חביבה פדיה | מסעות החכמה: שורשיה של המיסטיקה היהודית בלימה; ירושלים-ברלין תשפ"ה   בשבוע שעבר הגיע לידי הספרון היפה הזה. קראתי אותו בשבת, ותוך כדי קריאה הבנתי שלצערי חסר לי הקשר, אולי בדמות כמה הקדמות. שיחה עם ידידי שלום (מתן) שלום, שגם ערך את הספר בטוב טעם, הבהירה לי טוב יותר נקודות אחדות. את הסקירה הבאה כתבתי יחד איתו, כך שסגנונה שונה מעט. הספר בנוי משני חלקים עיקריים שנכתבו בהקשר שונה אך משלימים זה את זה: החלק הראשון מבוסס על הרצאתה של פדיה בטקס קבלת 'פרס גרשם שלום לחקר הקבלה', שבה הציגה בצורה תמציתית ורציפה את רעיון "החכמה" ואת מסעותיו בהיסטוריה של המיסטיקה היהודית – מראשיתו במזרח הקדום ובמקרא, דרך ספרות בית שני לגווניה, ספרות ההיכלות והקבלה הקדומה, ועד התגבשות הקבלה בימי הביניים. חלק זה נועד להעניק מבט מגבוה על הסוגיות המרכזיות. בשל היותו סיכום של הרצאה עבור מומחים בתחומם, חלק זה מתאים, בעיקר, למטיבי לכת בחקר הקבלה. החלק השני כולל סדרת מסות (שפורסמו במקור במוסף לספרות ותרבות בעיתון 'הארץ'), שבהן פדיה מרחיבה בכמה נושאים שעלו בהרצאה ומעמיקה בהם. חלק ז...

  דוד הנשקה | לְבַקֵּ֥שׁ תְּפִלָּ֖ה: תפילות הקבע בתלמודם של חכמים מאגנס; ירושלים תשפ"ה (שני כרכים)   פרופ' דוד הנשקה מתבלט בין חוקרי התלמוד הגדולים בימינו. המוקד העיקרי שלו הוא ספרות התנאים, אך מטבע הדברים מחקר כזה נעשה ברובו בעזרת ספרות האמוראים. אחד האתגרים הגדולים שהציב לעצמו הנשקה הוא לבודד את מכלול הטקסט התלמודי ליחידות היסטוריות מובחנות. הוא מבחין לא רק בין תנאים לאמוראים אלא גם לדורות שונים בתוך התקופה, למשל 'משנה ראשונה' ו'משנה אחרונה'. אם נבקש למצוא את הייחודיות של הנשקה בין שורה של חוקרים דגולים, הרי שהוא מצטיין בלמדנות חריפה שכמותה כמעט ולא מצויה בין כותלי האקדמיה. בכך הוא משלב הן מתודות פילולוגיות קפדניות, המבוססות על שימוש נרחב בקטעי גניזה וכתבי יד, הן למדנות אנליטית וישיבתית. בהערת שוליים אחת נוכל למצוא אצלו את אלבוגן לצד הרב מבריסק, את אורבך לצד ה'רוגטשובר' או את אלבק לצד ה'שפת אמת'. הופעת ספרו החדש, שכבר כמה שנים רוחשות על אודותיו שמועות, היא בשורה של ממש לעולם חקר התפילה. עד כה פרסם הנשקה עשרות רבות של מאמרים שחלקם הגדול...

  6:29 – הרגע שבו הזמן עצר מלכת | בעריכת: עדי זליכוב רלוי ידיעות ספרים; 2025   "מי שאת זוכרת שנשא אותך על כפיים ועל כתפיים, שהמציא לך ולו שירים וריקודים מצחיקים, שדילג ושר איתך ברחובות, שלקח אותך לכל הגינות ברמת גן והביט בך ארוכות בכל בוקר לפני שנכנסת בשער הברזל אל הגן – האיש הזה נשאר בקרב, ואיש אחר חזר ממנו, מרוחק ולא מוכר וזר, לעתים מפחיד, איש שלנצח בלע לתוכו את אבא שלך. ואת תעמדי ותשאלי למה, ולא תביני. שנים את לא תביני. לא תביני שזה לא בגללך. זה בגלל המלחמה. לא בגללך הוא שותק שתיקות ממושכות כמו כביש בלילה... לא בגללך הוא פותח כל הזמן את כל החלונות וקר לך. זה ריח המוות שנספג בו, שהוא מנסה להבריח. לא בגללך הוא הולך ברחוב ואת באה מולו והוא הודף אותך מעליו..." ברשימה המצמררת הזאת, בחרה ענת לב־אדלר להאיר את עולמם של המילואימניקים שחזרו אחרים, "שיש נתחי נפש שנבצעו מהם, שם, ונותרו בשדות הקטל, פוערים בור נצח בנשמותיהם הפגועות לעד", את מאות אלפי הילדים והילדות שמקבלים כעת אבא אחר, ואת תפקידנו כחברה וכמעגל תומך מול שבורי הנפש הללו. וזו רק רשימה אחת מת...