עשהאל אבלמן | אורך ימים

 

עשהאל אבלמן | אורך ימים

בלימה; ירושלים וברלין תשפ"ד

 

מכירים את זה שאתם קוראים ספר ולא מסוגלים לעזוב אותו, אבל גם מציצים בחשש לדף האחרון, חוששים מהרגע שבו חוויית הקריאה תסתיים? הקונפליקט הזה לא צץ אצלי הרבה, אבל בספר הזה הוא ייסר אותי. הספר נפתח בהבהרה לפיה הוא מבוסס על אירועים היסטוריים ודמויות היסטוריות, אבל הוא אינו שחזור נאמן של האירועים והדמויות אלא יצירה בדיונית. ככל שצללתי לתוככי העלילה, הוקסמתי מדמותו של הגיבור פרנץ מארק. משהו בו צלצל לי מוכר, אבל חיפושים אינסופיים שלי ברשת ובמאגרי מחקר לא העלו דמות כזאת. באמצע הקריאה שאלתי חבר כמשיח לפי תומי, והוא אמר לי בפשיטות: נדמה לי שפרנץ מארק הוא פשוט מאוד גרשם שלום. עשרות אסימונים נפלו בבת אחת, והרגשתי שאני צריך לקרוא את הספר מתחילתו.

בגרעין הספר פרנץ מארק והרומן 'אורך ימים' שניסה לכתוב ולא הצליח להשלימו. המחבר, באומנות מעוררת השתאות, יצר מחדש את הרומן הזה, ולאורכו הוא שילב קטעים מחייו של מארק, ולמעשה של משפחתו ושל תהליך ההתבוללות שלה בחברה הגרמנית. זאת לצד מופעים רבים של משיחיות לאורך כל ההיסטוריה היהודית – העיסוק המרכזי של מארק בהרצאותיו ובכתביו. מארק, שגדל בבית ליברלי ומתבולל, נמשך כל הזמן להיסטוריה היהודית. הוריו נושכים שפתיים, הם חשים שהם מאבדים אותו, אבל הם מכבדים אותו ואף תומכים בו כלכלית. במסע ההתבגרות שלו הוא חש שיש משהו באוויר שהוא יותר מסתם סיפור היסטורי יבש; המשיחיות היא הכוח המניע של הנצח היהודי. האישי מתערב בלאומי, הן בגילויי האנטישמיות הראשונים בגרמניה, הן במהלך השואה הן בפרעות הערבים בארץ ישראל, במהלכן הוא גם מאבד את רעייתו. קשה לבחור קטע מהקטעים היפים שבספר, ככלות הכול נדמה שכוחו המכשף של הספר הוא בחוט השוזר בין פרקי הזמן, בערפל המרחף על פרקי הזמן ומשקף את הקסם ההיסטורי העל־זמני. הקורא נשאב לתקופות היסטוריות שונות, והכול דרך עיניו של פרנץ הצעיר שמגלה כמה עמוק ונצחי הסיפור שלו. זהו גם החידוש שבספר ההופך אותו מביוגרפיה אישית לסיפור יהודי רחב יותר, ובכך הוא כמובן שונה מהביוגרפיות שנכתבו על שלום, דוגמת אלו של זדוף ושל ביאל, הנפלאות כשלעצמן. אחותו אלזה מתארת ביומנה את אחד הניצוצות הראשונים של מפעל החיים שלו (ומיותר לשאול מה מצאתי אני בקטע הלכאורה פשטני הזה):

"...פרנץ נרשם ללימודים. הוא יהיה סטודנט להיסטוריה.

כל הזמן הוא לומד, קורא וכותב.

הוא מכור לספרים, בעיקר על היסטוריה ובפרט על ההיסטוריה של היהודים.

האם הוא נעשה אדוק מתוך קריאה זו בכתבים היהודיים? דומני שלא. אם הייתי צריכה להתנסח במדויק הייתי אומרת שהוא מעין מאמין כופר" (עמ' 57).

הספר יצא בהוצאת בלימה המשובחת, המצטיינת בבחירת הטקסטים הראויים לפרסום כמו גם בקסם העיצובי, העדין והאסתטי, שמפיח רוח חיים מחודשת בעולם מדעי היהדות שנדמה לעיתים שעברה עליו רוח זקנה. גם הספר שלפנינו הוא מופת של שילוב בין ספרות למדעי היהדות. סיימתי את קריאתו בשביעי של פסח במקום ציבורי, על רקע קריאות של יהודים טובים: בואו היכנסו ל'סעודת משיח'. נדמה היה לי שעלילתו של משיח טרם הסתיימה ורוחו מרחפת עליי בו זמנית מבין הדפים ומחלל האוויר שסביבי.