6:29 – הרגע שבו הזמן עצר מלכת | בעריכת: עדי זליכוב רלוי

 

6:29 – הרגע שבו הזמן עצר מלכת | בעריכת: עדי זליכוב רלוי

ידיעות ספרים; 2025

 

"מי שאת זוכרת שנשא אותך על כפיים ועל כתפיים, שהמציא לך ולו שירים וריקודים מצחיקים, שדילג ושר איתך ברחובות, שלקח אותך לכל הגינות ברמת גן והביט בך ארוכות בכל בוקר לפני שנכנסת בשער הברזל אל הגן – האיש הזה נשאר בקרב, ואיש אחר חזר ממנו, מרוחק ולא מוכר וזר, לעתים מפחיד, איש שלנצח בלע לתוכו את אבא שלך.

ואת תעמדי ותשאלי למה, ולא תביני.

שנים את לא תביני.

לא תביני שזה לא בגללך. זה בגלל המלחמה.

לא בגללך הוא שותק שתיקות ממושכות כמו כביש בלילה...

לא בגללך הוא פותח כל הזמן את כל החלונות וקר לך. זה ריח המוות שנספג בו, שהוא מנסה להבריח.

לא בגללך הוא הולך ברחוב ואת באה מולו והוא הודף אותך מעליו..."

ברשימה המצמררת הזאת, בחרה ענת לב־אדלר להאיר את עולמם של המילואימניקים שחזרו אחרים, "שיש נתחי נפש שנבצעו מהם, שם, ונותרו בשדות הקטל, פוערים בור נצח בנשמותיהם הפגועות לעד", את מאות אלפי הילדים והילדות שמקבלים כעת אבא אחר, ואת תפקידנו כחברה וכמעגל תומך מול שבורי הנפש הללו.

וזו רק רשימה אחת מתוך הספר החדש 6:29 – "אסופת מחשבות של אנשים ונשים שנשארו לחכות בבית ושל כאלה שיצאו אל החזית. מילים שהתגבשו מהתופת הזה, מהרגע שבו הזמן עצר מלכת, ונהפכו לבשר ודף" (מגב הספר). פרקי הספר, הקצרים ברובם, כמו גם השירים והאיורים, הם מפרי עטם של מיטב היוצרים, ביניהם: צבי בן מאיר, חן ארצי סרור, ארז לוזון, מיכל פרינס. ויש גם את אליק אוסטר, שמספר כמו שרק הוא יודע על אחיו סרן איתן יצחק ז"ל, וגם את רביטל ויטלזון יעקבס שמספרת על הזוגיות השבירה שלה ושל האיש שלה שעושה את רוב זמנו במילואים: "אולי לא בכל פעם שחזר קפצתי עליו בחיבוקים ובנשיקות, אבל בבוקר של שבעה באוקטובר, רגע לפני שהוא הלך, הוא לקח איתו את הפחזניות. ואת הפחזניות אני קניתי. אז זה גם משהו."