מורדי מילר | האדמו"ר מתקוע: סיפורו של הרב מנחם פרומן

 

מורדי מילר | האדמו"ר מתקוע: סיפורו של הרב מנחם פרומן

ידיעות ספרים; 2025

 

שיבי פרומן היה ילד מרדן. כאשר נפגש אביו, הרב מנחם פרומן, עם פייסל חוסייני, נטל חלק בהפגנה סוערת נגד אביו ואף נעצר. הוריו גיבו את הצעד הזה, מתוך תפיסה שלילדים יכולה להיות דעה עצמאית. בכיתה י' הודיע על עזיבתו את בית הספר. הוא נעשה דמות מוכרת ב'כיכר החתולות' בירושלים, ולבסוף גם עזב את הדת. אביו היה שרוי בצער גדול, אך לא ניסה לשכנעו לשוב אל הדת. עם זאת, הוא התקשר מדי בוקר כדי להזכיר לו כי תיכף עובר זמן קריאת שמע. האב, שכל חייו, כמה פעמים ביום, צעק 'שמע ישראל', לא יכול לסבול את המחשבה שבנו לא יקרא קריאת שמע. שיבי הגיב באופנים שונים, פעם שתק ופעם צחק, פעם כעס ופעם חמל. נוסף על כך, האב החמיר בשתיית יין שנגע בו חילוני, ומאז שהתרחק שיבי הקפיד מנחם שלא ייגע ביין הקידוש. הרחקה זו טלטלה אותו והייתה אחד הזרזים לחזרתו בתשובה כעבור כמה שנים.

באחד מטיוליו של שיבי בעולם, קיבל מכתב מאביו, שבו כתב לו שהוא מתפלל עליו כמה פעמים ביום. הוא הוסיף לספר כי הוא חושב עליו באומרו את מילות הפסוק 'וילכו שניהם יחדיו', בפרשת העקידה הנאמרת בתפילת שחרית. על יסוד תורתו של רבי נחמן לפיה האדם צריך אמונה כדי להתרפא ממחלותיו, הסביר האב כי התפילה צריכה עומק ולא מספיקות תנועות גוף נלהבות. בדומה לכך גם זכות אבות צריכה עומק, כלומר צריך עומק בשמירת המסורת, לא רק המסורת הכללית, אלא גם ביחס הפרטי בין האב לבנו. הוא חתם בתפילה, במילותיו של רבי נחמן, שבכל מקום שאליו ילך, ילך לארץ ישראל, והתפלל "שגם 'וילכו שניהם יחדיו' שלנו יהיה בעומק".

אחרי שבע שנים כקצין בצבא, הוא נשפט וישב בכלא הצבאי בשל איזה עניין פעוט. בליל שחרורו מהכלא השתתף בחתונתה של רבקה, בתו של הרב דב זינגר מתקוע, שם פגש את מי שהייתה בת זוגו בעבר וכעת חזרה בתשובה. היא שכנעה אותו לנסוע לאומן, והוא אכן נסע לאומן, שם חווה התעוררות רוחנית והחליט לחזור בתשובה. הוא חבש כיפה ועטה ציצית. בהגיעו ארצה החליט להסיר את הכיפה והציצית לפני שיגיע לבית ההורים. אבל בשלוש לפנות בוקר, כשהגיע לשער של תקוע, כבר חיכה לו שם אביו, "תפס אותו על חם", התחבק אתו ויחד נסעו הביתה. שיבי אינו יודע כיצד נודע לאביו שהוא בדרך לתקוע, ומבחינתו מדובר בתעלומה. בשבעה על הרב פרומן, סיפר מישהו שבאותו לילה ישב הרב פרומן בבית המדרש של ישיבת תקוע ולמד תורה. בשעה אחת לפנות בוקר נעמד מול ארון הקודש והתפלל בנשיאת ידיים כלפי מעלה, ומעט לאחר השעה שתיים יצא מבית המדרש אל עבר שער היישוב. בשלוש הגיע שיבי, 'וילכו שניהם יחדיו'.

בחרתי בסיפור מרגש זה, הנפרס בהרחבה בביוגרפיה החדשה על הרב פרומן, משום שהוא לוכד בתוכו את ריבוי הפנים של הרב מנחם פרומן: איש ההלכה, איש השלום, איש החינוך, ומעל הכול אבא אוהב ורגיש. את שמעו של הרב פרומן שמעתי לצערי כמעט רק בהקשרים שליליים שאין מן הצורך לפורטם. בשנים האחרונות נחשפתי לדמותו דרך ספריו ודרך תלמידיו, והכרתי דמות מורכבת יותר. כמו כדי לחזק את שינוי התפיסה שלי נשלח אליי הספר החדש של מורדי מילר.

הספר מתעכב לא מעט על הקושי של רבים עם תפיסתו הפוליטית. בין היתר מציין המחבר כי רבים מתלמידיו וקרוביו בחרו לראותו את פעילותו הפוליטית במנותק מדמותו הרבנית. "עבורם היה הרב מנחם פרומן איש גוש אמונים, תלמיד חכם, איש הלכה שבכל רגע פנוי ספר לימוד בחיקו, ובעל נפש שירית, חופשית, אשר מוצאת מענה במחוזות הקבלה והחסידות. פגישותיו עם מנהיגי הרשות הפלסטינית ומנהיגי חמאס, פעילויות בין‏־דתיות, לימודו את מקורות האסלאם ועיסוקו הפוליטי האינטנסיבי נתפסו כנאיביים, כדבר‏־מה חיצוני, זר, למנחם ה'אמיתי'" (עמ' 182). אבל גם עבור מי שמתקשה "לסלוח" על פעילותו הפוליטית, מנסה המחבר לרכך מעט את דמותו בטענה כי לא חשב ולו לרגע שיש צד חיובי או שוחר שלום בארגוני הטרור. אדרבה הוא ראה בהם את שיא הטומאה, ותפס את הפגישות עמהם דוגמת השעיר שנשלח לעזאזל, שכדברי הזוהר הוא חלקה של הטומאה אשר צריכה לקבל את חלקה כדי לאפשר לשפע האלוהי לזרום. הוא התייחס למפגשים אלו בחרדה מכוחות הטומאה, ואף טבל במקווה טהרה לפניהם ולאחריהם. אבל העניין הפוליטי הוא רק צד אחד בדמותו העשירה ורבת הפנים של הרב פרומן, כך שכל קורא יכול להתחבר.

לקחתי את הספר לידי בליל שבת חורפי, מתוך מחשבה להסתפק ברפרוף קליל. אבל מהרגע שהתחלתי לקרוא, נשאבתי לעולם קסום, מרגש, מפתיע ולפעמים גם משעשע. השעון הורה על חצות כאשר מצאתי את עצמי בעמוד האחרון של הספר. תקראו.