שיר המעלות לדוד: מחקרים במדעי היהדות לכבוד הרב פרופ' דוד גולינקין | בעריכת מרטין שמואל כהן

 

שיר המעלות לדוד: מחקרים במדעי היהדות לכבוד הרב פרופ' דוד גולינקין | בעריכת מרטין שמואל כהן

מכון שכטר למדעי היהדות; ירושלים תשפ"ה

 

פרופ' דוד גולינקין הוא רב קונסרבטיבי, ששימש נשיא מכון שכטר למדעי היהדות במשך שנים רבות. מזה עשרות שנים העמיד תלמידים רבים בתחומי תלמוד והלכה, והשיב תשובות הלכתיות רבות מספור. לכבוד יום הולדתו השבעים הופיעה אסופת מאמרים מכובדת זו, שבתוכה נכללו מאמרים רבים ומגוונים מאת תלמידיו, ידידיו ומעריציו.

חלקו הראשון של הספר עוסק בדמותו של גולינקין: בראש ובראשונה אחיו הגדול אברהם מספר על שורשי גידולו; דיאנה וילה הציגה קווים נוספים לדמותו; דניאל שפרבר כתב מאמר קצרצר ועמד על תהייה שלעיתים עברה גם בי – עיון בתשובות ההלכתיות של גולינקין מראה כי דרכי עיונו ואפילו מסקנותיו אורתודוקסיות, וכפי שמסכם שפרבר: "לכן, הייתי מסכם, שוב באופן פרדוקסלי, שמסקנותיו ההלכתיות של הרב גולינקין, שלכאורה משתייך לתנועה הקונסרבטיבית, הן בעיניי יותר אורתודוקסיות מאלו של כמה 'רבנים אורתודוקסים'" (עמ' 30); עם זאת, וכאילו כדי לאתגר את המסקנה של הכותב הקודם, יואל רפל במאמרו מצביע על כמה תשובות "אמיצות" של גולינקין המבוססות בחלקן על שימוש מחודש ומהופך בתמה של החתם סופר "החדש אסור מן התורה", כנגד פסקי הלכה שהתחדשו בדורות האחרונים או שמקורם בספרי מוסר, למשל שמיעת שירת נשים, תעניות הרשות (עשרה בטבת, צום גדליה וי"ז בתמוז) כחובה, איסור 'נגיעה' סתמית בין גברים ונשים ועוד.

החלק השני מוקדש לחקר ספרות חז"ל. תמר קדרי עסקה במסורות התנאיות על קטורת בית אבטינס; גלעד ששון כתב על מלאכת הבנייה של מדרש במדבר רבה המאוחר, והראה כיצד העורך האנונימי לא היסס לעשות במקורות כבשלו, לעיתים חיבר משפטים שונים ממקור אחד שאינם סמוכים זה לזה, לעיתים שילב דרשות מחיבורים שונים בצורה אומנותית, ולעיתים שילב בדרשה אחת רכיבים מדרשה מקבילה ובכך העניק לה משמעות חדשה.

חלק מרתק במיוחד מוקדש לדמותו של 'הגר"ש ליברמן', הלוא הוא פרופ' שאול ליברמן. שמואל גליק סיפר על מפעל ההוצאה לאור של ספר פירושים וחידושים בירושלמי ברכות של פרופ' ל"י גינצבורג עם הערותיו של ליברמן בשולי הגיליונות. מחקר מיוחד שהוקדש לפענוח ולביאור הערותיו העלה פנינים רבות בדרכי חשיבתו ולימודו של ליברמן ובשורשי משנתו שהייתה 'קב ונקי'; אביעד הכהן סקר את זיקתו של ליברמן למורשת ליטא ונושאי דגלה, והוסיף הבהרה משמחת כי מאמר זה הוא רק פרק מתוך ספר שלם שיוקדש לדמותו של ליברמן.

חלק נוסף הוקדש לדמותו של הרמב"ם. שמא יהודה פרידמן עסק בשאלה 'כלום דחה הרמב"ם את המשנה כדגם למבנה משנה תורה?'; אחיו מרדכי עקיבא פרידמן העלה מתוך הגניזה פנינה – קושיית תלמיד על הדרשה של רבו – ככל הנראה הרמב"ם – בשבת; זאב הרוי, שמאמרו מופיע בספר בין שני האחים לבית פרידמן (אולי בהשראת המנהג להימנע מקריאה לשני אחים לתורה ברצף משום עין הרע), בדק את האפשרות שהרמב"ם קרא את פירושי הרשב"ם. האפשרות הזו עולה מכמה מקומות שניתן לגלות דמיון בין השניים, למשל בפירוש המחודש לפתיחת פרשת וירא, לפיו גילוי ה' אל אברהם באלוני ממרא ושלושת האנשים שניצבו עליו הם שני מאורעות שנכתבו בדרך של כלל ופרט, כלומר הכתוב כותב דרך כלל שה' נגלה אליו, וכעת מפרט כיצד היה גילוי זה – באמצעות שלושה אנשים. רשב"ם ורמב"ם מפרשים כך, בשונה מפירוש רש"י על פי חז"ל שמדובר בשני מפגשים שונים ואברהם עזב את ה' לטובת הכנסת האורחים.

חלק נרחב מוקדש לנושאי הלכה. בין היתר, מרק ויגודה פרש סקירה היסטורית על התפתחות 'היתר מאה רבנים' לאור גלויות הדואר שהיוו מהפכה תקשורתית במאה התשע־עשרה, וגם העשיר את המאמר בתצלומי גלויות מסוג זה; שלמה זכרוב כתב תשובה בעניין פדיון שבויים במלחמת חרבות ברזל; דליה מרקס סקרה יפה את אופן התפתחותה של נטילת ידיים של שחרית, ואף הציעה כי יש בטקס זה מעין טקס מעבר קטן (הצעה דומה העלתה מרקס לגבי קריאת שמע שעל המיטה וברכות השחר בספרה המצוין 'בעת אישן ואעירה'); אברהם סקורקה בחן את פרשיית החרם החמור שהושת על גיור בארגנטינה לפני קרוב למאה שנה, מטרותיו והשלכותיו.

חלק האנגלית מכיל כמות דומה של מאמרים. בראשונה מופיעים מאמרי הביוגרפיה בתרגום לאנגלית, נוספה עליהם רשימת הפרסומים העשירה של גולינקין, ולאחריהם מובאים מאמרים רבים נוספים. ביניהם מאמר של מנחם כ"ץ על המסורות השונות בסיפור מינויו של הלל לנשיא, מינוי עליו פרסם כ"ץ בעבר מאמר מיוחד (סידרא כו, תשע"א) וכעת חידש והאיר זוויות נוספות; רינה לוין מלמד הציגה כמה מתשובות הרמב"ם שבגניזה העוסקות בענייני נשים וניתחה את משמעותן; שולי רובין שוורץ סקרה את פעליו של שניאור זלמן שכטר וביקשה להצביע על קווים דומים אצל הרב גולינקין, שעשרות שנים לאחר שכטר צעד במסלול דומה.

סקרתי רק חלק מן המאמרים הרבים באסופה המפוארת הזאת. אעיר כי לצערי רבים מן המאמרים לא עברו הגהה יסודית, ובולטים ביותר מרווחים מיותרים הפזורים בנדיבות. קול שובב בתוכי העז לקשר עובדה זו לעוביו של הספר, אך מיהרתי להשתיקו. מלבד הביקורת הנקודתית, מדובר באסופה משובחת שאין מנחה ראויה ממנה לכבודו של בעל היובל.