הלל הפסח: היא הגדת הפסח כמנהג ארץ ישראל הקדמון | מהדורת יהונתן קרני הלוי
הלל הפסח: היא הגדת הפסח כמנהג ארץ ישראל הקדמון | מהדורת יהונתן קרני הלוי
הוצאה
עצמית (בוקפוד); תשפ"ו
ההגדה
לפסח כפי שנאמרת בתפוצות ישראל היא בעיקרה הגדה בבלית שהלכה והתעבתה במשך מאות
רבות של שנים. במקביל התקיים נוסח שונה בארץ ישראל של תקופת חז"ל, אשר בו
החזיקו במשך מאות רבות של שנים, עד למצרים של המאה ה-13. נוסח זה שקע ונעלם וכיום
ניתן לשחזרו אך ורק מתוך קטעי הגניזה הקהירית.
זה
כמה שנים עוסק ידידי יהונתן קרני במלאכת השחזור של הגדת ארץ ישראל. כפי שהוא מסביר
במבוא, במשך שנים רבות למדו החוקרים כי חלק מקטעי הגניזה משקפים את נוסח ארץ
ישראל, אך לרוב פרסמו כתבי יד בודדים ולא ניסו ליצור מהדורה מקיפה שתשקף את הנוסח
המלא. לפני כמה שנים החל קרני בפרסום נוסח המשחזר ככל האפשר את הנוסח המקורי,
ומשנה לשנה הוא מוציא מהדורה משוכללת ומעודכנת יותר. השנה לראשונה הוא מפרסם
מהדורה ביקורתית ומדעית, המבוססת על מעל ארבעים כתבי יד, ובתוספת מבוא והרחבות
רבות. בחורף האחרון הושק אתר הגניזה מבית דיקטה – "Dicta Genizah Search",
המבוסס על הפרויקט המרהיב MiDRASH.
המחבר עשה שימוש מיטבי בפרויקט ומצא בזכותו עוד שישה כתבי יד. עבודה זו היא כנראה
בין העבודות הראשונות שמבוססות על פרויקט עוצמתי זה.
אחד
החידושים היפים מופיע כבר בשם החיבור: בחלק מכתבי היד מופיעה כותרת בערבית:
"הלל אלפסח", או בארמית: "הלילא דפסחא", כלומר "הלל
הפסח". לפני שנים רבות פרסם עזרא פליישר סידור קדום כמנהג ארץ ישראל, ובו הוא
מצא שהמעתיק רשם בתחילת ההגדה את הכותרת: "קידוס ללמידה הוא אלהלל",
שתרגומה: 'קידוש לשולחן הוא ההלל' ('על "סידור" קדום כמנהג ארץ ישראל',
מאה שערים, ירושלים תשס"א, עמ' 47). פליישר לא ידע לומר בבירור מה משמעות
המילים "הוא אלהלל [ההלל]" שבכותרת, אך כפי העולה מכתבי היד, בארץ ישראל
נקראה ההגדה בשם "הלל הפסח", ועל בסיס כותרת זו נקבע שם המהדורה.
להבנתי,
יסוד הדברים בעובדה שעוד בזמן הבית, לפני שתוקנה ההגדה, עמד ההלל במרכזו של ליל
הסדר, וכדברי דוד הנשקה: "מאז ומתמיד נתקיימה סעודת הפסח בין שני חלקי ההלל,
ולא סמוך לאחר טיבול ראשון. זאת לפי שהפסח טעון שירה של הלל באכילתו, והואיל ואין
דרך לאכול ולשורר כאחד, הרי זיקת ההלל לאכילה מתקיימת על ידי חלוקת ההלל לשני
חלקים: הללו 'עוטפים' את האכילה שבתווך מלפניה ומאחריה" (הנשקה, מה נשתנה,
ירושלים תשע"ו, עמ' 56). מרכזיותו של ההלל וזיקתו לסדר כולו, הותירו את חותמו
על ההגדה כולה גם לאחר שחרב הבית.
במבנה
העמודים נעשה מאמץ שההגדה תהיה נוחה הן לקריאה רציפה הן לקריאה עיונית: בכל מִפתח
עמודים מופיע מימין עמוד עם נוסח ההגדה ומשמאל עמוד עם חילופי נוסח והרחבות.
בהרחבות אלו סוקר המהדיר מגוון מרשים של מקורות, החל מספרות חז"ל והגאונים,
הפייטנות הארצישראלית הקדומה, קטעי גניזה וכתבי יד, וכלה במחקרים רבים שעסקו
בנוסחים אלו. בסוף הספר מספר נספחים, בהם פירוט מלא של הוראות הסדר מכלל עדי הנוסח
שנעשה בהם שימוש, וכן נספח הבוחן את השתקפות נוסח "הלל הפסח" בפייטנות
הקדומה. למשל ברכת "יין עסיס", ששימשה תחליף לברכת "על הגפן"
(על אודותיה כבר הרחיב נפתלי וידר, אך כאן היא מתפרסמת לפי כתב יד חדש שבו שורות
נוספות), נרמזת בפיוט של הקליר. כך גם הכינוי "מעין ארבע" לברכה אחרונה
למזונות, המבוסס על ארבע ברכות המזון שבידינו, נרמז בפיוטי רבי פינחס הכהן, ועוד
כהנה וכהנה. הספר נחתם בסקירה מפורטת של כל עדי הנוסח שהובאו במהדורה
ובביבליוגרפיה עשירה. הגדה שהיא ספר לימוד, וספר לימוד שהוא אגדה. מומלץ!
תגובות
הוסף רשומת תגובה