מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, גיליון ל"ז (תשפ"ה)

 

אם אתם מטיילים בארץ במהלך חג הפסח, בוודאי נתקלתם במשפחות חרדיות ברוכות ילדים, שכל ילדיהן לבושים בתלבושת מתואמת או זהה. אולי תצקצקו ותמשיכו הלאה. אבל הגר סלמון וכרמלה אבדר הן חוקרות פולקלור ותרבות עממית ולא יכולות לעבור על מראה כזה בשתיקה. הן חקרו את הנושא לעומק והנפיקו מאמר לא בלתי מעניין – 'תפארת ה"סֶטים": פרקסיס ופרשנות בהלבשת ילדים במשפחות חרדיות בישראל'. אומנם הניצוץ למאמר נדלק בשטח, אבל חומרי המחקר הם אתרים אינטרנטיים בהם הוגשו כל הדיונים לחוקרות על מגש של כסף.

המקור הדומיננטי ביותר היה פורום בנושא "ליטאים מלבישים סטים?" במסגרת "פרוג: הפורטל של החרדים". המחקר היפה מראה שגם לנושא חומרי או תרבותי, מעניקים חרדים משמעויות תאולוגיות והשקפתיות, והדיון המתארך מגיע לעיתים גם למחוזות של שעשוע. על ההיבט הקומי של הדיון כבר הוער בתגובה מחורזת ומשעשעת של אחת המשתתפות בפורום (אגב, זו טעות, הכותב הוא לא משתתפת אלא משתתף – יואל ארלנגר, ממנהלי הפורום): "יש באמצע כמה צימוקים שממש חבל לפספס: נימוקים למה קיטש זה טוב / ואיך יוצאת כל המשפחה לרחוב // בשמלה אדומה ושתי צמות / שיינדל יוסי, ואפילו החמות // תלבושת אחידה מגיל לידה / מה נלין על הסגנית המפחידה // שבודקת את צבע הגרביון / אם אמא לא יכולה לישון // כשלגיטי אין סרפן תואם / לשטיח, לבקיטשע, ולשלייקעס של הבן [...]". המאמר דן איך הדברים משתקפים כלפי חוץ, וגם על הפערים בין חסידים לליטאים.

לטעמי, החוקרות לא הדגישו מספיק את העובדה לפיה כל החרדים הגברים לבושים ב"סט", ומאחורי עניין "פעוט" זה עומדת תפיסה מהותית מאוד על מקומו של היחיד בקבוצה. צל של רעיון זה הועלה בוויכוח שעלה בפורום. אחת המשתתפות העירה כי ה'סט' פוגע בהתפתחות האינדיבידואלית של הילדים, אך אחרת התריסה כי "מוזר שנשים שהבנים שלהם לובשים בדיוק אותם בגדים כמו מאות חבריהם בישיבה, מנסות להסביר לנשים אחרות על 'ערך האינדיבידואל'...". הענקתי לכם רק טעימה קלה מהמאמר, ואני בהחלט ממליץ לקרוא אותו.

המאמר נדפס בכתב העת "מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי" (לז: תשפ"ה), של המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית והוצאת מאגנס. לצדו מופיעים מאמרים נוספים, למשל על כינוס המחולות העברי הראשון בקיבוץ דליה, 1944; על המעשייה על הזאב והגדיים ואירועי ה־7 באוקטובר ועוד.