ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

  ג'יילס מילטון | הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה | מאנגלית: סמדר ויוסי מילוא כתר; 2017   אין לי הרבה מה לומר על הספר הזה. הערות שוליים עשויות להכיל מידע שולי שאינו שייך לתמונה המרכזית ועשוי להפריע לשטף הקריאה. הלך אדון מילטון ואסף מתוך ההיסטוריה את אותן 'הערות שוליים' לכדי ספר שלם. נחמד לגלות שסטלין שדד בנק בצעירותו או שגופתו של צ'רלי צ'פלין נגנבה מבית הקברות למטרת כופר, אבל לאנקדוטות אלו ועוד רבות אין לרוב משמעויות היסטוריות או ביוגרפיות. ההצדקה היחידה להדפסתן של אלו על נייר, נייר אמיתי כזה שמנפיקים מגופה של עץ שבזמנים יפים ישבו בצילו אנשים שקראו ספרים שנדפסו על נייר שהונפק וכו', היא היותן מעניינות או משעשעות. דרישה מינימלית זו מצריכה מאמץ ספרותי שלא היינו בהכרח דורשים מההיסטוריון. ובכן, שתי בעיות. ראשית, הכתיבה. בין הסיפורים בספר מצאתי חומר שסופר טוב היה יכול להפוך לסיפורים מעולים, אבל לצערי הכתיבה יבשושית מה. סיפרתי בעבר על התרשמותי מספרו של ההיסטוריון הבריטי פול ג'ונסון, 'היסטוריה של היהודים', שכתוב בצורה טכנית ויבשה. במקרה או שלא גם מי...

  נחמיה אלוני | כתב־יד של משה רבנו: יומני מסע לגילוי כתבי־יד עבריים ראובן מס; ירושלים תשנ"ג   "אנו עוסקים בתקופתנו בקיבוץ הגלויות. אנו מקבצים שרידי עמנו בכל הארצות אשר היו נחיתים שם. זהו מפעל שבות ומפעל גבורה שאין דומה לו בתולדות אנוש עלי אדמות [...] יש קיבוץ גלויות שני שעוסק בו המכון והוא קיבוץ רוח ישראל ויצירתו במשך אלפיים שנות גלות בכל מקום בו היו בני ישראל. כל אחד משרידי יצירתו הספרותית של עמנו הוא עד חי לאחד מבני עמנו, שחי ופעל באחד הדורות ובאחד המקומות. כל קטע מקטע הגניזה שהוצא מכריכה, וכל קובץ מקובצי כתבי־היד המכונסים על‏־ידי מפעל המכון הינם חלק מקיבוץ הגלויות של רוח ישראל ויצירתו הספרותית. עצמות יבשות אנו מלקטים בהעלאת יהודים מכל הגלויות, וקיבוץ הגלויות של שרידי יצירתנו הוא בבחינת הרוח שצריכים להפיח בעצמות היבשות ולהחזיר את הנפש לגוף עמנו, כדי שתהיה תחייתנו שלמה." זהו סיפור מרתק על אחד ממפעלי הרוח החשובים ביותר שקמו מאז קום המדינה - המכון לתצלומי כתבי היד העבריים. לצד עלייתם ארצה של רבבות יהודים מרחבי העולם, הגה בן גוריון תוכנית חשובה גם למען העלאתם של או...

  אנדרה שיפרין | עסקי ספרים: כיצד השתלטו קונגלומרטים בינלאומיים על המו"לות ושינו את הדרך שבה אנו קוראים | מאנגלית: מיכל פורת בבל; תל אביב 2003   "עוד רווח לא צפוי הגיע ממרי מֶלון, רעייתו של המיליונר הנדבן ואספן האמנות פול מלון [...] מרי עברה טיפול פסיכואנליטי בידי ק"ג יונג, וביקשה ליצור לכבודו סדרה המכנסת את כתביו באנגלית [...] במשפחתנו מסופר על ביקורה הראשון של מרי במשרדו הקטן של אבי הנשקף אל כיכר וושינגטון. הוא היה עסוק בחתימה על מכתב ונשא עיניים לרגע רק כדי לומר, 'אנא קחי לך כיסא'. לאחר שעיכב אותה עוד כמה דקות, מן הסתם בכוונה, כחכחה מרי בגרונה ואמרה, 'אולי אתה לא מבין מי אני. אני מרי מלון.' ועל כך השיב אבי, 'אוי, אני מצטער מאוד; אנא קחי לך שני כסאות'." את האנקדוטה הזו מספר המחבר אנדרה שיפרין, מנהל הוצאת פנתאון במשך שנים רבות, כדי להראות את הערכים שהנחו את אביו, שהיה מו"ל גדול בצרפת ובארה"ב, ולאורו הוא השתדל לצעוד בחייו. אל מול תאגידי ענק שהונעו ממניעים כלכליים בלבד, השתדלו אביו והוא להיות נאמנים לערכים של סוציאליזם, השכלה...

  דבר תקווה: מחקרים בשירה ובפיוט מוגשים לפרופ' בנימין בר-תקוה (מסורת הפיוט ה-ו) | בעריכת א' חזן וא' שמידמן בר־אילן; רמת גן תשע"ז   פרופ' בנימין בר־תקוה הוא מחשובי חוקרי הפיוט בדורנו. במחקריו הרבים הוא עסק בכמה תקופות ובכמה אזורים: א. ארץ ישראל, איטליה ואשכנז; ב. ספרד ומרוקו; ג. פרובנס וקטלוניה. תלמידיו וחבריו ביקשו להקדיש לכבודו ספר מכובד, המכיל מגוון מאמרים בנושאים נושקים או קרובים לתחום עיסוקו. הספר מחולק לשלושה מדורים: הפיוט הקדום, שירת ספרד ומורשת השירה מן המאה הארבע־עשרה ועד זמננו. כרגיל אסקור אחדים מהם. שולמית אליצור בחנה את סיטואציית השיח בפיוטי התוכחה, מהפיוט הקדום ועד הפיוט הפרובנסלי. בפיוטי תוכחה אנחנו מצפים למצוא בדרך כלל סיטואציית תוכחה, כלומר סיטואציית שיח שבה דובר חיצוני – מדריך, אב נביא או האל בעצמו – פונה אל אדם או לקבוצת אנשים בדברי מוסר וכיבושין. אלא שבפיוטי התוכחה הקדומים אנחנו מגלים סיטואציית תפילה, כלומר הדובר השירי פונה לקב"ה, והאל הוא הנמען הגלוי של הטקסט. הסיבה שאלו נקראים פיוטי תוכחה היא שהפייטן חושב גם על קהל שומעיו ומכוון להו...

  יערה ענבר | דלת אמות ידיעות ספרים; 2025   כשראיתי שיצא לאור ספר שבמרכזו פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, אפילו לא היססתי. לא מזמן כתבתי על ספרו של אריאל הורוביץ, 'עורך צללים', והשוויתי אותו לעיסוק המשעשע בעולמם של מדעי היהדות העכשוויים שבסרט 'הערת שוליים'. עתה סברתי שהספר החדש מצטרף לשני האחרונים ולכן מיהרתי להניח עליו את ידיי. בפועל התברר לי ששגיתי בציפיותיי. בזבזתי חצי ספר כדי להבין שלא מדובר בסיפור על הרוח האקדמית הנושבת בין כותלי הקמפוס בהר הצופים אלא בסיפור על יחסים אנושיים, בין אדם לילדו, לבת זוגו לשעבר, להוריו, לחבריו, לתלמידיו ובעיקר בין אדם לעצמו. איני כותב זאת כדבר שלילי. אדרבה, חוט של טוהר נטוי על ספר שנמנע מסיפוק היצרים הרכילותיים שמחפשים את הרובד האנושי הנמוך, התככן והבלתי־מודע או את הרעל התחרותי בממסד האקדמי. כוונתי רק להבהיר שכדאי לפתוח בקריאה נטולת ציפיות, ולתת לספר לנתב את הקורא אל נקודת המבט המתאימה. אבל   אפשר בהחלט למצוא את נקודות הממשק היפות לעולם מדעי היהדות, ומעתה כל נקודה כזו היא בונוס. מתוקף עיסוקי אתמקד דווקא בנקודות אלו, הרבה...

  זלמן שזר | על תלי בית פרנק: רשמי אופיבך | עם אחרית דבר מאת יונתן מאיר בלימה; ירושלים וברלין תשפ"ה   "זר לי המקדש אשר אל שממות הריסותיו אסורה. בשביל נפשי לא אבקש ולא אמצא בו כלום. את האלהים אשר עבדו בקרבו אין אני יודע, דרכי העבודה שלו זרים ומוזרים לי, והמחיר אשר שילמו בעדם – תועבה הוא: על פני גופותיהם של אחי דרכו, יד לצר הושיטו, בקדשי עמי התעללו, עלילות נמבזות ומתועבות עלינו טפלו תחת כנפי זדים הספוגות דם אבותי ואבותיהם להם מחסה ביקשו. ובכל זאת – כאשר נתכנסו הפראנקאים ללבוב אל הוכוח השני להעיד בפני צוררי ישראל כי שומה היא מאת התלמוד לשתות דם תנוקות נוצרים, בקשו הרבנים להוציא את בני הכנופיא הזאת מתוך כלל ישראל ולהכריז כי אין אחריותם עליהם לא לפני מלכותא דארעא ולא לפני מלכותא דרקיע. אולם – מוסיפה האגדה העממית – הבעשט לא הסכים: כל ישראל ערבים זה לזה וחלילה להפטר מערבות אחים אפלו בנוגע לחוטאים ומחטיאים שבקרבנו. [...] כי מי הם אלה 'האחים והאחיות' שברחו הנה לבקש מרגוע לנפשם הסוערה? הלא כמוני כמוהם על הספסל בחדר ישבנו, לפני אותו ספר עצמו את אולמי נפשותינו בראשונה פתחתו...

  שלמה טיקוצינסקי | למדנות, מוסר ואליטיזם: ישיבת סלבודקה מליטא לארץ ישראל שזר; ירושלים; תשע"ו   "הוֹ הוֹ אָמַר רָבָא / שָׁר רֶבּ חַיִּים נַחְמָן / עַל עָרִים נִכְחָדוֹת [...] גַּם לִבִּי נִמְשָׁךְ לָאַגָּדָה / אַךְ לֹא הִנַּחְתִּי אֶת יָדִי מֵעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה / הַאִם תֵּרַצְתָּ פַּעַם רַבִּיקִיבָאֵיגֶר? / מִי אַתָּה שָׁמִיר מִי אַתָּה חַלָּמִישׁ / לִפְנֵי נַעַר עִבְרִי הַמִּתְאַמֵּץ בִּסְבָרָה שֶׁל קְצוֹת הַחֹשֶׁן אוֹ רוֹגוֹצ'וֹבֶר? // לָכֵן חַיִּים נַחְמָן / אִם יֵשׁ בֶּאֱמֶת אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת הַמַּעְיָן / אֶל הַלּוֹמְדֶ'ס סוּר / לְתָרֵץ רַמְבַּ"ם קָשֶׁה, לְהַגִּיד פְּשָׁט בָּרַשְׁבָּ"א / הָיָה לְךָ אֶת רֶבּ חַיִּים הָאַגָּדִי עַל יָדְךָ / עוֹקֵר הָרִים וְטוֹחֲנָן זֶה בָּזֶה [...] אוּלָם אַתָּה אֶל הָאַגָּדָה חֵילֶךָ נָתַתָּ / אֶל לְשׁוֹן עֵבֶר וּמְלִיצוֹת חֲכָמִים פָּנִיתָ / וּבְפָנִים שׂוֹחֲקוֹת מֵרָחוֹק צָפִיתָ / בְּווֹלוֹזִ'ין וְאַרְיוֹתֶיהָ הַלָּנִים בְּעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה / וְהֵם הָיוּ עֲבוּרְךָ 'הַמַּתְמִיד' בַּחֲשֵׁכָה......

  שלמה הכט | עתידין להתחדש: עולם ההלכה במבט אל העתיד ידיעות ספרים; 2025 "מעשה שיהיה כך יהיה: לקראת חג שבועות תשצ"ח אני מכין מנה לסעודה, כהרגלי. המנה העיקרית היא תבשיל בשר. כשהזמנתי מהחנות דאגתי לבקש שהבשר יכיל בדיוק 12 אחוז שומן, והנתחים יגיעו במרקם דומה לבשר כתף. בחרתי גם את המראה החיצוני של הנתח מתוך כמה אפשרויות ויצאתי מרוצה מאוד. במקביל, הכנתי פסטה ברוטב שמנת לסעודת ליל שבועות. אלא שבמהלך ההכנות לא נזהרתי, וכוס של שמנת טפטפה אל תוך הסיר שבו התבשל הבשר. מה עושים? מיהרתי ליצור קשר עם הרב. במהלך הדיון ציינתי באוזניו שכמובן הבשר הוא בשר מתורבת, והשמנת גם היא מיוצרת במפעל. כמובן, חלב וגבינות, וקל וחומר בשר למאכל כבר מזמן אינם מגיעים מפרה אמיתית. שאלתי לרב היא: האם עלי לחשוש עדיין למראית עין, או שכבר כולם יודעים שכל התוצרת מסוג חלב ובשר לא התקרבה לשום בעל חיים מעולם?" שאלה זו היא רק אחת ממגוון שאלות מעניינות שעומדות לצוץ בעולמנו הדתי בשנים הקרובות. אנחנו עומדים בפני מהפכות טכנולוגיות ברפואה, בביולוגיה, ברובוטיקה, ומעל הכול מרחפת הבינה המלאכותית שכבר מתקדמת בצעדי ענק. בספר ...

  יהודה גודמן | גלות הכלים השבורים: חרדים בצל השיגעון אוניברסיטה חיפה וידיעות ספרים; 2013 באחד מבתי הכנסת שאותם אני מכבד בנוכחותי לפרקים נכנס מדי שבת בחור פגוע נפש. כאשר רואה אותו מרחוק רב בית הכנסת, חרדי בן עדות המזרח, הוא מיד רץ לקראתו. הוא תופס את ידיו של הבחור, מניח אותן על ראשו ומבקש ממנו ברכה. "הוא רואה דברים, הוא נשמה גבוהה," הוא אומר לאביו של הבחור ברצינות תהומית. המחזה הזה עורר בי בתחילה תחושות משונות, אך בהמשך חשבתי לעצמי שהאמונות הללו נועדו לשם הענקת משמעות לסבל ובסך הכול הן מהוות דרך התמודדות אנושית. איך מתמודדים אנשים מאמינים עם הפרעות נפשיות? ובאופן ספציפי, איך מתייחסת החברה החרדית לפגועי נפש? כאשר ראיתי את ספרו של גודמן, סברתי למצוא בו תשובות לשאלות אלו, אך מצאתי בו דווקא דברים אחרים. כידוע לכם אני לא איש של סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, וגם הספר הזה די ישן במונחים של שדה המחקר שלו. אבל בלא מעט מהספרים שאני קורא, אני חוטא למטרת המחבר, וכמו ילד שרק "עובר על התמונות" אני בוחר לעצמי את הפונקציה שלשמה אני קורא. ובכן, במהלך הקריאה מצאתי את עצמי קשוב יותר לסיפו...