ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

  עמית גבריהו | נֶשֶךְ: הלוואה בריבית, כסף וחברה בספרות חז"ל מאגנס; ירושלים תשפ"ה   לפני שנים רבות הייתי ער לדיון בין חברים. חבר חיפש בספר 'ארבעה טורים' את הלכות ריבית, אך חיפושיו הרבים לא העלו מענה. חבר נוסף הגיש לו את חלק יורה דעה והראה לו את הלכות ריבית. המחפש התפלא מדוע הלכות ריבית מופיעות בחלק יורה דעה, העוסק בדיני איסור והיתר, ולא בחלק חושן משפט, המסדיר את היחסים המשפטיים והממוניים בין אדם לחברו. לתהייתו יש להוסיף את העובדה כי הרמב"ם סידר את דיני ריבית בתוך הלכות מלווה ולווה שבחלק משפטים. בדברים הבאים לא תהיה התייחסות ספציפית למיקום של הלכות ריבית בטור, אך לכל הפחות יתברר כי מאחורי מיקומן של הלכות ריבית מסתתרת שאלת המשמעות שניתנה לאיסור ריבית במשך הדורות. בספרו החדש עמית גבריהו דן בשאלת המשמעות של האיסור. מתברר כי במרבית ספרי המקרא חוקי הריבית ממוקמים במרכז דיני העניים, לצד דיני השמיטה, העבוט ומתנות העניים. קורפוסים אחרים מזמן בית שני מעניקים משמעויות נוספות לריבית, למשל בספרות קומראן ההתנהגויות הנדרשות ממלווים ולווים הן כלי בידי האדם לוודא שנחלתו ל...

  ננה אריאל | הַסִּפּוּר הַמּוּזָר וְהַלֹּא יֵאָמֵן שֶׁל פְּסִיק וּנְקֻדָּה אסיה; רמת השרון תשפ"ד   "פסיק ונקודה חיים בין המילים עד שנסיבות מסתוריות מאחדות ביניהם. אויבים מרים מעמידים לפניהם מכשולים ומוצאים את עצמם במפגש בלתי צפוי." זו תמצית העלילה כמופיע על גבו של ספר הילדים הזה. בצדק עשוי הסיפור להזכיר לנו את הפסיק שאוהב ת'נקודה מהשיר הידוע של יוסי בנאי, שגם מצוטט בסוף הספר. דרך העלילה המשעשעת ובעזרת העיצוב המשגע שמשחק עם המילים והמשפטים ויוצר מהם הצגה של ממש, לימדתי את הילדים מהי משמעותם של סימני הפיסוק, ולמה כל כך חשוב לדעת איך להשתמש בהם. ראינו איך נראה משפט ארוך שמתגלגל ומתגלגל ללא כל סימני פיסוק בין המילים, והילדים כמוהו לא הפסיקו להתגלגל. מצחוק. ספר טוב מעורר דיון והתרחבות, ולשמחתי יש לי ילדים סקרנים. כשסיימנו לקרוא את הספר סיפרתי להם מתי לראשונה נכנס הסימן נקודה־פסיק (;) לטקסט העברי, וליתר דיוק 'כמעט' נכנס. ובכן, ר' אברהם הרופא פורטלאונה [=שער אריה], בן המאה ה־16, היה תלמיד חכם שגם למד רפואה באוניברסיטת פאביה, ולאחר שקיבל תואר דוקטור התקבל ...

  ברכה אליצור | בשבילי אגדות בראשית: מדרשי התורה בתמורות הזמן מתן ומגיד; ירושלים תשפ"ה   הלצה הרווחת בישיבות טוענת כי אופיין של גזרות היוונים, משתנה בכל חנוכה לפי הנושא החם שעליו מבקשים המטיפים והמשגיחים לעורר. השימוש בסיפורים היסטוריים כדי להעצים מסרים אינו טכניקה חדשה, ומקדמת דנא נהגו דרשנים לגייס למסרים שלהם את ההיסטוריה ואפילו לשכתב את סיפורי המקרא בהתאם. לפנינו ספר מופלא שמבקש לבחון את התפתחותן של אגדות חז"ל המוסבות על סיפורי המקרא ומשלימות אותם. השלמת החללים הסיפוריים של התורה אינה המצאה של חז"ל. כבר בספרות בית שני רווחה הספרות המשכתבת, כמו ספר היובלים, ספרי הצוואות וגם קדמוניות היהודים. ספרות זו שכתבה את סיפורי המקרא והוסיפה חומר עובדתי רב. חז"ל בזמנם הוסיפו אף הם לא מעט על סיפורי המקרא. קיים במחקר דיון על דבר זיקתן של אגדות חז"ל למסורות שהילכו בזמן בית שני. קיימות בוודאי מסורות משותפות, אך לא ניתן להוכיח רציפות והשפעה ישירה, וייתכן בהחלט שנעלמו מאיתנו מקורותיהם של חז"ל. אך גם ספרות חז"ל אינה בעלת גוון אחד. במשך מאות שנים נוצרו אגדות. ת...

  מרים פרנקל | "האוהבים והנדיבים": עילית מנהיגה בקרב יהודי אלכסנדריה בימי הביניים מכון בן־צבי; ירושלים תשס"ז   בלילה סתווי של שלהי אוקטובר 1140 נראתה דמות שפופה מתנגבת לבית מכובד בעיר הנמל אלכסנדריה. פרטי הפרשייה מתבררים מתוך מכתב חלקי ששרד בגניזה הקהירית. באותו בית התארח לא אחר מאשר ר' יהודה הלוי. מתברר כי סביב ביקורו של ריה"ל באלכסנדריה נוצרו מתחים רבים, כאשר כמה מנכבדי הקהילה התקוטטו על הזכות לארח אותו. ריה"ל נאות לביקורים קצרים, כולל ביקור חטוף אצל אחד מזקני הקהילה לפני כניסת ראש השנה של 1140. נכבד אחר, אבו אלכרם בן מטרוח, הפעיל על ריה"ל מערכת לחצים בעזרת הדיין המקומי ובעזרת שליח מאת ראש המשטרה, עד שנאות לבוא אליו בליל שבת. כותב המכתב ששרד, אבו נצר בן אברהים, סוחר מנכבדי קהילת אלכסנדריה, מספר כי הוא נותר מסוגר בביתו בעקבות מחלת עיניים. אך לא איש כמותו יפספס פגישה עם ריה"ל והזדמנות להשתעשע עם שיריו הייחודיים. אלא שאבו נצר חשש שאם פגישתו תיוודע בעיר, יופעלו על ריה"ל לחצים מצד אנשים נוספים שיקנאו בו. לשם כך התגנב אבו נצר לבית שבו שהה ר...

  יואל שפיץ | אש לא יכולה לנוח: עוד רגעי חיים עם הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) ידיעות ספרים; 2025   את הספר החדש של יואל שפיץ קראתי כמעט בנשימה אחת. מן הדין היה לקרוא בו לפרקים, לעכל פרק אחר פרק, להתבונן וללמוד, אבל קשה לעזוב כזה ספר באמצע. את הרב שטיינזלץ לא צריך להציג בפני אף אחד; אין יהודי שלא למד או טעם מדבריו. הוא לא היה רק מורה אלא גם מחנך גדול, והספר הזה מעביר בחיות ובחן רב מעט מן המסרים הדידקטיים, שרבים מהם רלוונטיים גם כיום הן מבחינה חינוכית הן מבחינה ציבורית. ההומור והציניות המתבלים כל פרק כוחם רב להעברת המסרים. אתן כמה טעימות שבחרתי באופן אקראי. פרק מיוחד בספר חושף מה היה כל כך חשוב לרב שטיינזלץ שאנשים ילמדו את התלמוד. במסגרת הכנותיו של מחבר הספר לקראת לימוד תלמוד במסגרת מעורבת דתיים וחילונים, הוא בא לשמוע מהרב שטיינזלץ על חשיבות לימוד התלמוד בעיניו. הרב הפתיע אותו באמירה ש"כאן בישראל אנחנו מלמדים יותר מדי תנ"ך". התלמיד זז באי נוחות, אך הרב המשיך והסביר שקשה לדעת כמה מהחומר נקלט אצל התלמידים, אבל את הסגנון הנבואי הם קולטים יפה מאוד וגם מחקים אותו. "הרי, מ...

  דוד מנחם | שלום במרומיו ידיעות ספרים והוצאת בית; ישראל 2025   "זקנה בבלית חכמנית היתה בירושלים, שהיתה מחבבת את המצוות ואוהבת תלמידי חכמים ודבקה בתפילות בכל לבבה ובכל נפשה... בעיקר היתה שמחתה מרובה בחג הסוכות, כשהיתה אוחזת מנהג אִמותיה בידיה ונוטלת לולב ומיניו ומברכת עליהם בשם ומלכות. והיו כל השומעים את ברכתה עונים אחריה אמן בכוונה גדולה... והגיעה שמועת מנהגה לברך על נטילת הלולב אצל חכם צעיר אחד, ועמד על העניין ושאל וחקר ודרש היטב, והעידו לפניו מגידי אמת שכך הוא הדבר... הם נתכוונו לספר בשבח מעשיה ועל דבקותה במצוות כי רבה היא, אך החכם הצעיר – רוח אחרת היתה עמו, כי מצא בברכתה איסור ברכה לבטלה." במוקד ספר הפרוזה של הרב דוד מנחם מתקיים מאבק סמוי בין אותו חכם צעיר, נלהב ונמהר, שמוכן ליקוב את ההר עם הדין שעלה בידו, ובין אותה זקנה מיושבת ונעימת הליכות שחומקת באלגנטיות מזירת העימות. בענווה רבה מול הרב המוערך בעיניה, מחפשת הזקנה החכמנית דרכים שקטות להחזיק במנהג אימהותיה הישן. לאחר שהרב הצעיר קופץ לעומתה בבית הכנסת בצעקות "ברכה לבטלה!", היא עוברת לקיים את המנהג בסוכת...

ספרות חז"ל הארץ־ישראלית: מבואות ומחקרים | בעריכת מ' כהנא, ו' נעם, מ' קיסטר וד' רוזנטל יד בן־צבי; ירושלים תשע"ח   לפנינו אסופת מאמרים מרהיבה בכל היבט אפשרי: המקצועי – לכל חיבור או קורפוס חיבורים של חז"ל הוקדש מבוא שנכתב בידי חוקר שהתמחה באותו תחום; ההיקף והמינון – הכרך הראשון של הספר מעניק מפה הרמונית ומדויקת לכל החיבורים החשובים של ספרות חז"ל בארץ ישראל; סגנון הכתיבה – המבואות עברו עריכה והאחדה והם כתובים בלשון בהירה ושווה לכל נפש. קשה לסקור ספר שמכיל פרקים רבים שנושאו של כל אחד מהם ראוי לחיבור בפני עצמו. אסתפק בסקירה קצרה של רשימת הפרקים. כפי שתראו מרבית הכותבים חיברו ספרים או כתבו עבודות דוקטור על הנושאים שעבורם הם נבחרו לכתוב: ישי רוזן־צבי כתב מבוא למשנה; פינחס מנדל - על התוספתא; מנחם כהנא - מדרשי התנאים; ורד נעם - מגילת תענית; חיים מיליקובסקי - סדר עולם; משה עסיס - התלמוד הירושלמי; תמר קדרי - מדרשי האגדה האמוראיים; אורי ארליך - התפילה בארץ ישראל; יוסף תבורי - הגדת הפסח בארץ ישראל; אברהם טל - תרגומי המקרא הארמיים; דוד רוזנטל תרם שני פרקים ...

  דוד סבתו | יבנה וחכמיה: מסע אל ראשית ההלכה התנאית מאגנס; ירושלים תשפ"ה   באלפי שנות הגלות היה בית המדרש עבור היהודים מקום מפלט ומרפא. "מַחֲבֵא רוּחַ אֵיתָן, מִקְלַט עַם עוֹלָמִים", כפי שכינה אותו ביאליק בשירו 'על סף בית המדרש'. 'מחבא' זה נוצר לראשונה לאחר כישלון המרד הגדול וחורבן ירושלים. החכמים שראו את החורבן החלו במאמצי שיקום של העם היהודי נטול המקדש, וכך חל המהפך ממדינת מקדש לעם הספר. בבית המדרש ביבנה נזרעה היהדות בצורתה החדשה; יהדות של בית המדרש, של ספרים ושל הלכה. חכמי יבנה, רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו, עיצבו את הנחות היסוד ההלכתיות שמלוות את השיח ההלכתי עד עצם היום הזה. כדרכן של מסורות חז"ליות, אף מסורות יבנה עברו התפתחות במשך הדורות, עד שלעיתים הסתירו המסורות המאוחרות את קווי הייחוד של משנת חכמי יבנה. בספרו החדש מבקש דוד סבתו לחשוף את שורשי ההלכה התנאית הנעוצים בתורת חכמי יבנה הראשונים. כמה מוקדים מעניינים בספר. ראשית, חשיפת המקורות הקדומים שהנחו את חכמי יבנה, הן להמשכיות הן לחידוש. למרות המקובל כי החכמים המשיכו את מסורת הפרושים מימי ...

  חן מרקס | הצד האפל של היופי והכיעור התחנה (סדרת הקיפוד והשועל); ישראל 2025 אחד מרגעי הילדות שצפים בי מפעם לפעם הוא הרגע הבא. היינו קבוצת ילדים בדרכנו הביתה לאחר יום לימודים ארוך. בתחנת האוטובוס ישבה אישה מבוגרת בעלת מראה חריג – שיער מתולתל ומדובלל, שפם דק, משקפיים בולטים עם זגוגיות מגדילות. היא שיגרה משפטים לכל עבר, וכמובן משכה תשומת לב רבה. כשהבחינה שאנו מביטים לעברה, צעקה בקול תקיף: "תסכלו בתענית דף כ! כן כן, תענית דף כ – ותבינו". על הקריאה הזו חזרה שוב ושוב לעבר צופים נוספים. הגעתי הביתה ופתחתי בסקרנות את מסכת תענית. מצאתי שם סיפור שכבר הכרתי, אך לראשונה הזדמן לי לקרוא אותו במקורו. הסיפור הזה מבטא לכאורה רגע של שפל אצל אחד מחכמי המשנה, וקשה לקרוא אותו בלי לחוש צביטה עמוק בלב. למרות שיש להניח שמרבית הקוראים מכירים את הסיפור, אני רואה לנכון לצטטו כדי לנתחו: "מעשה שבא רבי אלעזר בן ר' שמעון ממגדל גדור מבית רבו והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: 'שלום עליך רבי...

  בועז הוס | כזוהר הרקיע: פרקים בהתקבלות הזוהר ובהבניית ערכו הסמלי מכון בן־צבי ומוסד ביאליק; ירושלים תשס"ח   ספר הזוהר נתפס במסורת היהודית כ'ספר' – ספר אחיד ושלם. מזה עשרות שנים חוקרים מתארים את היצירה הזאת בשם 'ספרות הזוהר', מתוך הבנה שמדובר בקורפוס של חיבורים שונים שחוברו בידי אנשים שונים בזמנים שונים, בעיקר בשלהי המאה ה־13 ובראשית המאה ה־14. ספרות זו גובשה בצעדים איטיים, ורק בתקופת הדפוס היא עוצבה לכדי חיבור שלם ומגובש. מראשיתו יצר הזוהר סערה, מחד עמדו חכמים שקיבלו אותו כטקסט מקודש ואף עתיק, ומנגד היו שתיארוהו כטקסט שלילי ואפילו מזויף. בועז הוס בספרו מבקש לתאר תהליכים משמעותיים ונקודות דרך בהתגבשות הספר ובעיקר בתהליך התקבלותו בציבור כמקור סמכות, תוך מתן תשומת לב לביקורת עליו והפולמוסים שעורר. המוקד הראשון שבו עוסק הספר הוא השאלה שהעסיקה הן חוקרים הן מקובלים – מדוע נבחר רשב"י דווקא לגיבורו של ספר הזוהר. בעוד הניסוח של ר' חיים ויטאל הוא מדוע לרשב"י ניתנה הרשות לחבר את הזוהר, בלשונם של החוקרים השאלה היא מדוע כותבי הזוהר בחרו בדמותו של רשב...

  יצחק בשביס־זינגר | מסעות בשביס בארץ ישראל | מיידיש: בני מר בלימה; ירושלים וברלין תשפ"ב "אילו היה זה קיבוץ דתי הייתה האישה מן הסתם מדליקה נרות והבעל הולך לבית הכנסת לקבלת שבת. אך כאן השמש מדליקה את נרות השבת. היא מטילה על ההרים סביב אודם נפלא, זוהר של נרות שבת שמימיים. ההרים לובשים גוון ורוד. המעבר מיום ללילה מתחולל במהירות. זה עתה נגהה השמש באש ארגמן, והנה החשיך והופיעו הכוכבים. מעל להרים עלה חרמש הירח. ליל שבת. יש לי הרגשה משונה – כאן אי אפשר לחלל את השבת. היא כאן, קדושה בפני עצמה. כאן השבת מרגישה בבית, וכמה בחורים ובחורות שמאמינים באתיאיזם אינם יכולים לגרש אותה." בשלהי שנת 1955 הגיע יצחק בשביס־זינגר, סופר היידיש הנודע, לסיור ראשון במדינת ישראל הצעירה. הוא טייל בארץ לאורכה ולרוחבה, ופגש מגוון רחב של אנשים וקהילות, החל מקיבוצים של 'השומר הצעיר' ועד לשכונות חרדיות דוגמת 'מאה שערים'. בראייתו המפוכחת ובכישרונו הספרותי הוא שרטט את המפה המגוונת בישראל בציוריות רבה. האנשים בישראל נראו בעיניו שונים מאוד מהאנשים שבעיר מגוריו: "אינני יודע מדוע, אבל בישראל מ...

  ספר היובל ליוחנן ברויאר (מחקרים בלשון כא–כב) | בעריכת ש' פסברג וע' י' בוניס החוג ללשון העברית והמכון למדעי היהדות ע"ש מנדל; ירושלים תשפ"ה   פרופסור יוחנן ברויאר הוא חוקר משכמו ומעלה ומרצה בחסד בחוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית כבר עשרות שנים. במקביל הוא משמש חבר פעיל וחשוב באקדמיה ללשון העברית. לרגל פרישתו מן ההוראה באוניברסיטה העברית, התקבצו יחד שלושה וחמישה מעמיתיו ותלמידיו כדי להביע בפניו את הערכתם ותודתם על התורה שלמדו מפיו ועל תרומתו הכבירה לחקר העברית ולחקר לשון חז"ל. באופן אישי מצאתי עניין רב במאמרים העשירים והמגוונים, ובמיוחד שמחתי לפגוש כמה כותבים שזכיתי בעבר ללמוד תורה מפיהם. כדרכי אסקור כמה מהם, לפי סדר הנושאים (סדר המאמרים בספר הוא לפי א"ב). כמה הצעות לשוניות שופכות אור על מילים במקורות. יואל אליצור בחן את המילה 'איגרא' בארמית, המוכרת לנו מהפתגם הידוע 'מאיגרא רמא לבירא עמיקתא' ומדיונים רבים במקורות חז"ל. בעוד בארמית משמעה הוא 'גג', בשומרית ובאכדית משמעה הוא 'קיר'. רק בניבי הארמית המאוחרים היא ...