ננה אריאל | הַסִּפּוּר הַמּוּזָר וְהַלֹּא יֵאָמֵן שֶׁל פְּסִיק וּנְקֻדָּה
ננה
אריאל | הַסִּפּוּר הַמּוּזָר וְהַלֹּא יֵאָמֵן שֶׁל פְּסִיק וּנְקֻדָּה
אסיה;
רמת השרון תשפ"ד
"פסיק ונקודה חיים בין המילים עד שנסיבות מסתוריות מאחדות ביניהם. אויבים מרים מעמידים לפניהם מכשולים ומוצאים את עצמם במפגש בלתי צפוי." זו תמצית העלילה כמופיע על גבו של ספר הילדים הזה. בצדק עשוי הסיפור להזכיר לנו את הפסיק שאוהב ת'נקודה מהשיר הידוע של יוסי בנאי, שגם מצוטט בסוף הספר. דרך העלילה המשעשעת ובעזרת העיצוב המשגע שמשחק עם המילים והמשפטים ויוצר מהם הצגה של ממש, לימדתי את הילדים מהי משמעותם של סימני הפיסוק, ולמה כל כך חשוב לדעת איך להשתמש בהם. ראינו איך נראה משפט ארוך שמתגלגל ומתגלגל ללא כל סימני פיסוק בין המילים, והילדים כמוהו לא הפסיקו להתגלגל. מצחוק.
ספר
טוב מעורר דיון והתרחבות, ולשמחתי יש לי ילדים סקרנים. כשסיימנו לקרוא את הספר
סיפרתי להם מתי לראשונה נכנס הסימן נקודה־פסיק (;) לטקסט העברי, וליתר דיוק 'כמעט'
נכנס. ובכן, ר' אברהם הרופא פורטלאונה [=שער אריה], בן המאה ה־16, היה תלמיד חכם
שגם למד רפואה באוניברסיטת פאביה, ולאחר שקיבל תואר דוקטור התקבל כחבר באיגוד
הרופאים של מנטובה. הוא כתב ספר יוצא דופן בתחומיו ובהיקפו בשם 'שלטי הגיבורים',
שבו תיאר את המקדש ואת מרכיביו מתוך הנחת יסוד לפיה המקדש היה בנוי בשיא
הטכנולוגיה ויוצריו הקדימו את זמנם בשימוש בידע מדעי. ר' אברהם זה היה הראשון
ש'ייבא' לעברית את המערכת המורחבת של סימני הפיסוק, הכוללת מלבד פסיק ונקודה, גם
נקודה־פסיק וסימן שאלה. במבוא המאלף הסביר את מנהגם של ה'לאטיני' שאין להם טעמי
מקרא ולכן המציאו שלושה רישומים מובדלים: הראשון הוא 'מלך היושב בגדוד' – הנקודה,
השני הוא 'שר חצי מנוחה' – נקודה־פסיק, והשלישי ייקרא 'עבד משותף לשניהם' –
הפסיק. את הסימן השני ['פונטי קומא'] הוא דימה לאתנתחא מטעמי המקרא, שאינה סוף
פסוק וגם לא טעם מפסיק, ושאחריה "לא ישקוט נפש הקורא... אם לא יגיע על כל
פנים למקום מושבו של מלך [=הנקודה]". את כל זה הוא עשה בטיוטת הספר בכתב ידו,
אך למרבה הצער אלישמע, שהדפיס את הספר במנטובה בשנת 1612, לא הכיר את הסימנים והפך
את כל סימני הפיסוק לנקודות. ב"התנצלות" בסוף הספר התאונן המחבר על
התקלה הזאת, ובנוסף האשים את המדפיס בשימוש בפונט שבו קל להתבלבל בין האותיות ה/ח
או ב/כ. הבא אחריו שהשתמש בסימני שאלה וסימני קריאה היה ר' דוד ניטו בספרו 'מטה
דן' שנדפס בשנת תע"ד (נעזרתי במהדורת 'שלטי הגיבורים' של מכון שלמה אומן
ומכון ירושלים משנת תש"ע).
הנחלת ידע לילדים בגיל הרך היא ממטרותיה החשובות של ספרות הילדים, וננה אריאל עשתה זאת בחן ובאהבה רבה. לספר מצורפת סימנייה מנייר לגירוד אותיות וסימני פיסוק (לֶטְרָסֶט; Letraset). למען האמת, רק אחרי שחזרתי בשנית לספר ובחנתי את הסימנייה הבנתי במה מדובר, ואז נזכרתי בערגה שבילדותנו היינו משתעשעים בדפי גירוד כדי "להדפיס" כותרות יפות ומקוריות. ספר נאה עם תשורה נאה – מומלץ לילדים בכל גיל.
תגובות
הוסף רשומת תגובה