ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

יעל רשף | העברית בתקופת המנדט האקדמיה ללשון העברית; ירושלים תשע"ו   לא יודע איך לומר את זה בלי לצאת חנון, אבל הכיף הגדול שלי בפסח היה בקריאת ספרה של רשף, ולא רק בגלל שאוכל לא היה ובחוץ היה שרב. אקדים בכך שתחום הלשון רחוק ממני לצערי, ואף פעם לא הצלחתי להתחבר וליהנות מהתחום הזה. מה שקרה כאן בספר, שזה בא עם סיפור, ואפילו סיפור מרתק – איך הצליח העם היהודי לסגל לעצמו מחדש לשון מתה ובאלו התמודדויות ומהמורות היה כרוך הדבר. פגשתי גם סוגיות לשוניות שהעסיקו אותי בעבר, אפילו את סוגיית כינויי הכבוד (בגוף שלישי או ברבים) עליה כתבתי כאן לאחרונה. מהספר הזה למדתי שסיפור טוב זו אחלה דרך ללמוד תחום משעמם וגם להבין טוב יותר הרבה מונחים לא שגרתיים. בראשית תקופת המנדט חל שינוי מהותי במצב העברית והיא עברה מלשון בשימוש חלקי ללשון המסגרת של חיי היישוב. הפלא הוא שהעברית שהתחדשה שורשיה בחברה היהודית האירופית ולא בעברית של בן־יהודה. העברית של אחד העם (בכתיבת עיון), מנדלי מוכר ספרים (בספרות) וביאליק (בשירה) השפיעו לאין ערוך מהעברית המקובעת והמבוססת כביכול של בן יהודה, "העברית שאנו מדברים בה היום, איננה ...

אברהם מאיר הברמן | תלמוד מאיר: קובץ מאמרים | בעריכת א' שנאן שזר; ירושלים תשע"א   לפני כמה חודשים מצאתי בספריית רחוב כמות מכובדת של ספרים ישנים של אברהם מאיר הברמן, ביניהם התבלט ספר חדש ונוצץ בשם תלמוד מאיר. מדובר באסופה מגוונת ממאמריו הרבים של הברמן, בעיקר מתחום הפיוט והשירה, עוד קצת על הספרות העברית של ימי־הביניים, חקרי לשון, ביבליוגרפיה וביוגרפיה. חלקו הראשון של הספר מורכב מכמה מאמרים ביוגרפיים על הברמן, מכתבים שלו לרעייתו, וגם תיעוד שלו משיחותיו עם ש"י עגנון. הספר ריתק אותי החג הזה במשך כמה שעות טובות. הוא מלא וגדוש בידע מחכים ומרתק, ואי אפשר לסכם כאן אינספור פריטי ידע חשובים. הברמן (1901–1981) היה חוקר פורה בצורה מעוררת השתאות, בביבליוגרפיה שבסוף הספר רשומים 685 פרסומים שלו! בעותק שבידי הוסיף מאן דהו בעיפרון מספר פריטים נוספים. אין כנראה איש ספר שלא נתקל רבות במהדורות המיוחדות שלו בתחום הפיוט והספרות בכלל. אפילו צעירי ביתי, אלו שייאלצו לטפל באוסף ספריי, מכירים את משלי שועלים שבמהדורתו. פרק רחב מאוד בספר סוקר את הפייטנים הראשונים הידועים לנו, החל מיוסי בן יוסי,...

יונתן פרנקל | דם ופוליטיקה: עלילת דמשק, היהודים והעולם | מאנגלית: עמי שמיר שזר; ירושלים תשס"ג   פסח זה זמן טוב לשקוע בסיפורי עלילות דם, בוודאי כמוצא אחרון של חיפוש מתכונים למצות המשעממות. אז שלפתי מספרייתי את הספר של פרנקל ושקעתי בקריאה. יש משהו קשה בקריאה של מאות עמודים על סיפור אחד (הספר כולו 519 עמ'), הכתיבה לטעמי גם כבדה במקצת, אולי בשל מלאכת התרגום, אני גם מודה שבפרקים רבים איבדתי את הרצף והתקשיתי לעקוב אחרי כל השמות והאירועים, ולכן סקירתי אינה ממוקדת וכנראה גם לא מדויקת.  הסיפור של עלילת דמשק (להלן: על"ד) מתברר בספר זה כבעל משמעות רחבה בהרבה מעבר לגבולות דמשק והיהדות של האימפריה העות'מאנית. על"ד היתה אירוע שהדליק את אירופה כולה, ולא רק בגלל שאחד משני הנרצחים היה האב תומאסו, מיסיונר וכומר במנזר הקאפוצ'יני הצרפתי בדמשק (השני היה משרתו המוסלמי איברהים עמארה). הקונסול הצרפתי בדמשק רטי־מנטון לקח את הסיפור לקצה וגרר אחריו בלגן בינלאומי. הפרוטוקולים של החקירה מספקים מידע מפורט מהחקירה, לרבות "הודאת" חלק מהעדים בדבר הטקס של השחיטה וקבלת הדם כדי למסרו ...

יוסף יצחק ליפשיץ | ובימי הקדמונים: התפתחות ההלכה האשכנזית אִדרא; תל־אביב תשפ"ג   מראשית ימיה של "חכמת ישראל" עסקו חוקרים בשאלה אימתי נוצרה יהדות אשכנז ומאין הגיעו אותם יהודים. התשובה לשאלה זו תלויה בזיהוי הקבוצה שאליה מתייחסים החוקרים – ציבור ה"אשכנזים" או קבוצת "חכמי אשכנז"? אלו שני מוקדים שונים, שפער של מאות שנים עשוי להפריד ביניהם. במסגרת הדיון במוקד המוקדם, העוסק בשאלת התיישבותם של יהודים כלשהם באשכנז, הצביע ההיסטוריון צבי גרץ על הפער בין האגדות שדיברו על התיישבות יהודית קדומה באשכנז, כבר מתקופת המרד הגדול ואפילו מימי יהושע בן נון, ובין המציאות העובדתית כפי שעלתה מן העדויות שהיו לפניו, שבה יהודים הגיעו לאשכנז רק בימי קרל הגדול, במאה השמינית. ואולם מאז ימי גרץ נחשפו מקורות רבים המלמדים על התיישבות יהודית במרחב אשכנז כבר משלהי העת העתיקה. המוקד המאוחר יותר, זה שעוסק ב"חכמי אשכנז", דן בהיווצרותה של יהדות מובחנת ומגובשת מבחינה חברתית ותרבותית, בעיקר בתחום ההלכה והמנהג. לראשונה היה זה החכם שי"ר, שבביוגרפיה שכתב על רבי נתן מרומי, בעל ...

יהודית קגן | חרשתא שתים; 2024   יש לי חיבה מיוחדת לספרי ביכורים. אני יודע כמה שנים של עמל ויזע משוקעים בספר, וכמה התרגשות מלווה את לידתו. זו הסיבה שנסעתי במיוחד לרכוש את הספר החדש של יהודית קגן, רעייתו של ידידי משכבר איתי קגן. זהו ספר פנטזיה שמספר אמנם עלילה עכשווית אבל הוא מתרחש בעולם שבו פועלים שדים ואף מסתובבים לנו בין הרגליים. זו תהיה סקירה קצת מוזרה. טוב, הנושא כולו מוזר. אפתח דווקא בנימה אישית לא לפני שאוסיף אזהרת ספוילר, ככה להיות מכוסה. בילדותי התגוררתי באזור שכונת רוממה בירושלים, על פסגה גבוהה המשקיפה אל עבר מורדות הליפתא ולעמק הסמוך לו. באותם ימים היה בינינו עמק שומם, התשתיות לכביש בגין החלו רק להיחצב אז, ואכן שכנים חרוצים שלנו היו יורדים את העמק וצועדים רגלית לליפתא. אנחנו המפונקים היינו נוסעים ברכב, יורדים את השביל המאובק, צועדים בין החורבות, משתעשעים במעיין, וצועדים במערה החשוכה עם פנסים. ידענו אז שהמקום הוא משכן להומלסים ומסוממים, כתובות הגרפיטי של 'נחמן מאומן' תרמו לאווירה הזו לא מעט. שנים אחרי הביקור האחרון שלי בליפתא, צפיתי בסרט 'מישהו לרוץ איתו' והבחיר...

אוריאל רפפורט | יוחנן מגוש חלב: מהרי הגליל אל חומות ירושלים שזר; ירושלים תשס"ז   ספרו של רפפורט אינו ארוך במיוחד. הוא ממוקד בדמות אחת מתקופת המרד הגדול, שאולי הייתה דמות חשובה אבל מבחינת המקורות שיש לנו עליה, ספר שלם זה די הרבה. אולי זו הזדמנות להרחיב קצת על שאלת המקורות של התקופה. כאשר לומדים את ההיסטוריה של בית שני או את תקופת המרד יש בידינו מספר מקורות אפשריים. החשוב או הידוע בהם הוא כמובן יוספוס בספריו, כמו כן יש לנו מגילות מדבר יהודה, ספרות יהודית הלניסטית כמו פילון או איגרת אריסטאס, ספרות חיצונית כמו ספרי המקבים, ספרים של היסטוריונים נוכריים כמו טקיטוס ועוד, ספרי הברית החדשה, ולבסוף גם ממצאים ארכאולוגיים מהשטח וגם ממצאים כתובים מהעולם. כמובן שבידינו גם מקורות חז"ל, שאמנם מאוחרים יותר, אך בוודאי משקפים מסורות חשובות. יוספוס לא פועל בחלל ריק, יש לו אג'נדות ומגמות, וכדי לחלץ ממנו עובדות היסטוריות מהימנות צריך לעבוד קשה. אם יש לנו נקודת עוגן חיצונית, הסיפור פשוט בהרבה. נניח ויש לנו סיפור שמופיע בכמה מהמקורות הנ"ל, אם הסיפור דומה אז המצב מצוין, אבל בדרך כלל יש שינוי...

יצחק בשביס־זינגר | הקוסם מלובלין | מיידיש: בלהה רובינשטיין הקיבוץ המאוחד (פועלים); בני ברק תשס"ח   הספר שלפנינו הוא תרגום של הספר היידי 'דער קונצנמכער פון לובלין', שכבר תורגם פעם אחת לעברית בשם 'עושה הנפלאות מלובלין'. קצת על העלילה ויותר מכך על התרגום הלקוי בעיניי. הסיפור עוסק ביאשה, יהודי מבית טוב בלובלין, בעל כישרון רב־תחומי, קוסם, אקרובט, מאחז עיניים ובעל כריזמה רבה. כישוריו מוליכים אותו לעיר הגדולה ורשה, שם הוא מסתנוור מהעולם הגדול, נסחף אחר נשים ותענוגות, ולבסוף נוטש את חיי ההלכה ומנהל חיים כפולים. מדי פעם הוא חוזר לעירו ולאשתו העקרה והאומללה, זו אשר אוהבת אותו מאוד ומוכנה להעלים עין מבגידותיו ושיגיונותיו. בשלב מסוים העניינים מסתבכים, הוא מתחיל להפסיד כספים, נשותיו הרבות מגלות את שקריו והוא מתחיל להסתבך ולהפסיד את פרנסתו. הגיבור מתמודד כל הזמן עם יהדותו אותה זנח, ככל שהוא מנסה להתרחק, לבסוף הוא מוצא את עצמו נקלע לאיזה בית כנסת קטן, שומע את קולות התפילה והרהורים רבים מנקרים לו בליבו. הסיפור מתאר יפה את הקונפליקטים הפנימיים של יהודי תועה בדרכו. בשלב זה העלילה מק...

ישראל משה תא־שמע | רבי זרחיה הלוי בעל המאור ובני חוגו: לתולדות הספרות הרבנית בפרובאנס מוסד הרב קוק; ירושלים תשנ"ג   את ספרו של תא־שמע (להלן: ת"ש) על ר' זרחיה הלוי - רז"ה, חיפשתי רבות בעותק פיזי עד שמצאתיו באיזו מכירה פומבית בזול. הספר יצא לאור בהוצאת מוסד הרב קוק, ובכך הוא חריג משאר ספריו שיצאו לאור בהוצאות אקדמיות, זאת למרות שלמיטב הבנתי הספר דומה לשאר ספריו, על מעלותיו ועל חסרונותיו. למרות שבפרובנס פעלו כמה חכמים גדולים בתקופה זו, והבולט בהם הוא הראב"ד בעל ההשגות, העיסוק המרכזי בספר הוא בדמותו של ר' זרחיה הלוי – רז"ה, בעל ספר "המאור", כנראה בגלל עבודת הד"ר של המחבר שעומדת בתשתית הספר. אילוץ זה יצר מבנה קצת משונה לספר, כאשר הוא פותח בשני פרקים על רז"ה, הביוגרפיה והיצירה הספרותית שלו, מוסיף פרק על 'חכמי פרובאנס הראשונים' (בדומה לשמות ספריו של גרוסמן על אשכנז וצרפת), שוב חוזר בשני פרקים על יצירת ספר המאור, ממשיך בפרק על המאבק בין הראב"ד לרז"ה, ומסתיים בפרק על חבריו של הרז"ה ותלמידיו: ר"י מלוניל, ר' משה ...