אברהם מאיר הברמן | תלמוד מאיר: קובץ מאמרים | בעריכת א' שנאן
אברהם
מאיר הברמן | תלמוד מאיר: קובץ מאמרים | בעריכת א' שנאן
שזר;
ירושלים תשע"א
לפני
כמה חודשים מצאתי בספריית רחוב כמות מכובדת של ספרים ישנים של אברהם מאיר הברמן,
ביניהם התבלט ספר חדש ונוצץ בשם תלמוד מאיר. מדובר באסופה מגוונת ממאמריו הרבים של
הברמן, בעיקר מתחום הפיוט והשירה, עוד קצת על הספרות העברית של ימי־הביניים, חקרי
לשון, ביבליוגרפיה וביוגרפיה. חלקו הראשון של הספר מורכב מכמה מאמרים ביוגרפיים על
הברמן, מכתבים שלו לרעייתו, וגם תיעוד שלו משיחותיו עם ש"י עגנון. הספר ריתק
אותי החג הזה במשך כמה שעות טובות. הוא מלא וגדוש בידע מחכים ומרתק, ואי אפשר לסכם
כאן אינספור פריטי ידע חשובים. הברמן (1901–1981) היה חוקר פורה בצורה מעוררת
השתאות, בביבליוגרפיה שבסוף הספר רשומים 685 פרסומים שלו! בעותק שבידי הוסיף מאן
דהו בעיפרון מספר פריטים נוספים. אין כנראה איש ספר שלא נתקל רבות במהדורות
המיוחדות שלו בתחום הפיוט והספרות בכלל. אפילו צעירי ביתי, אלו שייאלצו לטפל באוסף
ספריי, מכירים את משלי שועלים שבמהדורתו.
פרק
רחב מאוד בספר סוקר את הפייטנים הראשונים הידועים לנו, החל מיוסי בן יוסי, יניי,
הקליר ועוד רבים. למרות שהוא מתעד שלב מחקרי קדום יחסית למצב המחקר בימינו, ורבות
מהנחותיו אינן מקובלות כבר, אך כפי שהוא כותב לגבי שי"ר: "כיום אין אדם
המחזיק עדיין [...] ולא עוד אלא שכל המסקנות שהסיק חוקר מצוין זה אין בהן ממש, כפי
ידיעתנו כיום. ואף על פי כן חשוב מחקר זה בגישתו המדעית של מחברו, בכחו האנליטי
ובידיעותיו המרובות, וכדאי גם כיום לקרוא בו" (עמ' 66). דומה שהדברים נכונים
גם לגבי הברמן, סגנונו הפשטני, סברותיו הישרות, וכתיבתו הנעימה, וכמובן שככל שהוא
מתקרב בעיסוקו לדורנו הידע שלו מדויק יותר.
לכבוד
שביעי של פסח, גם הקראנו מתוך מאמר יפה שלו על 'החידה העברית בהתפתחותה', שם הוא
מצטט את החידה הידועה המיוחסת, בטעות לדבריו, לראב"ע: "ארבעה עמדו על
הים: צור וציר וצאן וצר / צר הציר לצאן / וצאן צעק לציר / וציר צעק לצור / נם צור
לציר: מה תצעק אלי, דבר על בני ישראל ויסעו" (עמ' 216).
באותו
מאמר הוא מצטט מכתב יפהפה שכתב שלום עליכם למאיר היילפרין לרגל חיבור ספרו החשוב
(עד היום!) 'הנוטריקון, הסימנים והכינויים' (וילנה 1912), כולו בראשי תיבות:
"אדוי"ד בעה"מ ה"נ וה"כ, צמ"ס עהומ"ס מ"מ
ה"מ נ"י! אש"ש שקראתי את ספ' לא יכולתי להבליג ע"ר מבלי
להשבפ"נ. הוי כ"ש עמלת! ימים כל' עשית, עד שהוצאת מת"י ד"מ.
תועל"ג הבאת לעמך ונ"ר לכל ת"ח ולמ"ד באדבאה'"ד ודי
בכאו"א האנל"ה שאחרי שקראתי הקדמתך לספר אמרתי: א"א לא"א
להיות מע"פ בקדמ"ח כי מיב"י? אלא אחרי שעברתי עפ"ס ראיתי שאין
כמוך נ"ד ונ"מ, כי קיימת א"ד ולא שכחת אפילו קוצו ש"י.
עא"א לך בלש"ח, שד"ג עשית לעמך ע"כ יודוך רבים. וממני קבל נא
ברצ' תח"ג בעד מנה"ט ואל נא תאשימני בהס"ג ח"ו, כי די לי
בד"א של יהדותי וכ"א ארבשמטקש"א. אני עב"א המת' בע"ר שת"ח,
ידידך אוהבך וד"ש וש"ח המשכיל מר מ"מ שלולב"ב שיחיו. שלום
עליכם" (עמ' 222). קחו לכם אתגר, אולי בהמשך אעלה את הפתרון בשלמותו.
ועוד
מאמר הקשור לפסח, '"חד גדיא" כפארודיה', נושא שנגעתי כאן בקצרה. הוא
בודק את מקור הפיוט, אך יותר מכך את מקבילותיו הרבים בספרות העברית ובספרות
הנוכרית, לרבות פרודיות שמקורן בדור האחרון ממש.
בסוף
הספר מוקדש פרק ביוגרפי לר' שלום מרדכי הלוי טשאטשקיס, הלוא הוא אביו של ש"י
עגנון, זאת בעיקר מתוך ניתוח של סיפורו 'הנידח' שנסוב על אודות אביו. הוא מתאר
כיצד האב הצר על כך שש"י שהיה מוכשר בלימוד נעשה לכותב שירים וסיפורים,
ואעתיק כאן סיפור למדני של עגנון מאביו על ירושלמי נעלם (אציין ששמואל אשכנזי כבר
עסק במקורות הרבים שעסקו בירושלמי הזה ברצינות, ורק בסוף ציין לגרסה של עגנון. ראו
ש' אשכנזי, אלפא ביתא קדמיתא דשמואל זעירא, עמ' 579–588):
"מובא
בירושלמי, ר' חייא נפק לברייתא. חזי דמחללי מעצרתא, אמר למח ר אכתוב בפיתקא אל
תקרא "עצרת תהיה לכם" (במדבר כט, לה) אלא ''תחיה לכם", ומי שחפץ
חיים שוב אינו מחללו. ועל דבר זה הקשה הרב מפיטשיריץ, למה לא יצא ר' חייא מיד
לדרוש, ולמה היה צריך להמתין עד שיכתוב בפיתקא? נעניתי לו לאבא בראשי ואמרתי לו,
קושיא גדולה הקשה הרב מפיטשיריץ, באמת יש להקשות, למה היה ר' חייא צריך להמתין עד
שיכתוב בפיתקא. אמר לי אבא, רואה אתה בני, אתה שואל למה ואינך יודע לתרץ, ורבי
יאנקלי שור כשהיה בן ארבע עשרה שאל ותירץ, והרי אתה ברוך השם כבן שמונה עשרה, ואתה
נזקק להמתין עד שיבואו אחרים ויתרצו. מכיר אתה את משה חיים חוקר, הוא היה רגיל
לומר לבעריש בנו, בעריש בני, פרנץ יוזף כשהגיע לשנותיך כבר היה קיסר, ואתה בני מה?
אבל נחזור לעצם העניין. אתה שואל, למה לא יצא ר' חייא מיד. זכורני שהיית מתרץ שאלות
חמורות מזו תוך כדי דיבור. כשאני נזכר מה שחידשת בברכות מה שאמר שמואל, אילו
מייתינא ארדליא לשמואל וגוזלייא לאבא מי לא אכילנא, הריני נהנה ומצטער, נהנה
שחידוש גדול חידשת ומצטער שפירשת מן התורה. לשעבר כשהיית מצוי אצל הגמרא, אבל נניח
את הדברים ונחזור לגוף העניין. רצונך לשמוע את התירוץ, כך הוא התירוץ: מפורש בבבלי
מגילה דף כד, אמר ליה רבי חייא לר' שמעון בר רבי, אלמלא אתה לוי פסול אתה מן
הדוכן. משום דעבי קלך. אתא אמר ליה לאבוה. אמר ליה, זיל אימא ליה כשאתה מגיע אצל
(ישעיה ח, יז) "וחכיתי לה"', לא נמצאת מחרף ומגדף. ופירש רש"י
ז"ל, שהיה קורא לחיתי"ן היהי"ן נראה אומר "והכיתי". נמצא
שרבי חייא לא היה יכול לדרוש בעל פה עצרת תחיה לכם אלא תהיה לכם, שהרי לא היה יכול
להוציא חי"ת בלשונו, לכך אמר, למחר אכתוב בפיתקא. לאחר שהרצה אבא לפני את
הדברים אמר לי, ומה אתה אומר לתירוץ זה בני? אמרתי לו, הדברים מתקבלים על הלב. אמר
לי, התירוץ תירוץ הוא, אלא השאלה אינה שאלה. אמרתי לו, מה פירוש השאלה אינה שאלה?
אמר לי, חזרתי בכל הירושלמי ולא מצאתי זכר לדבר זה, ולחינם נתחבטו כל הגאונים הללו
למצוא תירוץ. עמדתי משתומם ואמרתי, בכל הירושלמי? הוסיף אבא ואמר, כשאתה בא אצל
הרב מפיטשיריץ אי אתה צריך לקרותו רבי, מאחר שקנה את הרבנות בכסף, אבל נהוג בו
כבוד שתלמיד חכם הוא ואבותיו גדולי עולם היו. ועכשיו, סע לחיים ולשלום וחזור לחיים
ולשלום. בדוק אם לא שכחת לקחת עמך את התפילין ("סיפורי אהבים", עמ' קנה-קנז)."
תגובות
הוסף רשומת תגובה