רשומות

מציג פוסטים מתאריך אוגוסט, 2024

שרה כ"ץ | ר' יצחק אבן גיאת

תמונה
שרה כ"ץ | ר' יצחק אבן גיאת ראובן מס; ירושלים תשנ"ה   הגיע לידי לשמחתי ספרה של שרה כ"ץ על רי"צ גיאת. ריצ"ג הצטייר אצלי במשך שנים רבות כתלמודיסט, שכן בישיבה עסקנו לא מעט בחידושיו, אבל כ"ץ מטבע עיסוקיה בוחנת את דמותו דווקא דרך יצירתו הפיוטית. למעשה אין בידינו כמעט מקורות היסטוריים על האיש. שתי פסקאות לא ארוכות על אודותיו מופיעות בספר העיונים והדינים של ר' משה אבן עזרא ובספר הקבלה לר' אברהם אבן דאוד, וגם באלה יש לעשות שימוש זהיר. פרטים נוספים נלמדים ממקורות מאוחרים יותר, ובאשר לניתוח אישיותו ומפעלו הספרותי יש לנתח כמובן את יצירותיו. אמנה כמה נקודות מעניינות או טעונות עיון מתוך הספר. ריצ"ג כתב מאות פיוטי קודש, ורק שירי חול בודדים, בעיקר שירי הספד על ר' שמואל הנגיד ויהוסף בנו. וכאן עומדת כ"ץ על הבחנתו של R. Loewe, לפיה החלוקה של השירה העברית הספרדית ל'קודש' ו'חול' מעוותת ומסלפת את תפיסתם של משוררי ספרד על מושגי הקדושה והחולין. לכל היותר ניתן להבחין, לדבריו, בין 'שירה ליטורגית' ל'שירה חברתית [חצרנית]'. הקו...

יותם ראובני | שיחות עם פנחס שדה | בעריכת שלום (מתן) שלום

תמונה
יותם ראובני | שיחות עם פנחס שדה | בעריכת שלום (מתן) שלום בלימה; ירושלים-ברלין תשפ"ד   אני לא האיש המתאים לכתוב על הסופר והמשורר פנחס שדה. הצצתי אמנם בספריו אבל אני לא ממש יודע לאפיין ולתאר את דמותו, עשו זאת כבר רבים לפניי, והמידע פרוש ברשת לכל דורש. העובדה הזו לא הפריעה לי ליהנות מאוד מהספר החדש שערך ידידי האהוב שלום (מתן) שלום. שלום אסף את השיחות של ראובני עם שדה, חלקן מספרו של ראובני, אליהן הוא צירף גם חומרים ארכיוניים מיוחדים, מכתבים וטיוטות של השיחות עם מחיקות והוספות שלעתים מוסיפות טעם. הוא הוסיף בשוליים הערות הבהרה שתורמות לא מעט להבנת הרקע וההקשרים השונים. בשיחות מצאתי רעיונות רבים כלבבי. ממש כמו ששדה מספר על ספרו המכונן 'החיים כמשל': "במשך השנים רבים אמרו לי, כתבו לי, שהם הרגישו ש'החיים כמשל' נכתב כאילו על החיים שלהם, לא שהם קוראים סיפור־חיים שלי, שאחרי הכול מה איכפת להם ממני [...] מפני שבעצם כל יצירה – וכמובן הפסגה היא תהילים ושום דבר לא משתווה – הערך שלה, לדעתי, ושום מבקרי ספרות וכל מיני מהסוג הזה לא מעניין אותי, קנה המידה האחד והיחיד הוא, שאתה תקרא ...

אלעד נבו | תוגת צעצועיך הקדושים

תמונה
אלעד נבו | תוגת צעצועיך הקדושים פרדס ומכון הקשרים; תשפ"ג   וואו איזה ספר. אפשר בעצם לסיים בקריאה זו, מכאן אני יכול רק לגרוע. ובכל זאת, בואו נלעס יחד כמה פיסות מהספר המרגש, המגניב, המוזר והכיפי הזה. מדובר ברומן ספרותי משובח שבמרכזו מקובל ירושלמי בשם רבי יוסף חיים. אבל הוא לא מקובל מן השורה, הוא חייב תמיד לעשות "בעיות". הסיפור מתחיל לאחר פטירת רבו, כאשר הוא עוזב את תורת האר"י והרש"ש כפי שקיבלה מרבותיו ופונה לתורת הרמח"ל. מרבית התלמידים פונים לו עורף, "מי שמע על קבלת המקובל האיטלקי, המשורר והמחזאי, היהודי המוחרם מפדובה, הרמח"ל? מקובל פילוסוף, קבלה פילוסופית. היעלה על הדעת לדרוך בשדות לא מנוכשים, בדרך המבכרת את הנמשל על פני המשל?" (עמ' 30). יוסף חיים מבקש את הממשי, את המעשי, את היישום של הנשגב בעולמנו הנמוך. אבל לא הרבה זמן הוא ממשיך לשקוד בתמימות על התורה וסודותיה. יום אחד זה קרה, הוא הציץ קצת החוצה, הציץ ונפגע. הוא נחשף לעולם הספרות ומתחיל לחטוא בכתיבה ספרותית. הכישרון שלו הולך לפניו, הוא מתבקש לשיתופי פעולה ולנאומים בכנסים אקדמיים, ולבסוף...

שחר פינסקר | עם הספל: בתי קפה ותרבות יהודית מודרנית | תרגום: מתן קמינר

תמונה
שחר פינסקר | עם הספל: בתי קפה ותרבות יהודית מודרנית | תרגום: מתן קמינר מאגנס; ירושלים תשפ"ד   "שלא כעיר קטנה עיר גדולה. עיר קטנה אדם יוצא מביתו מיד מוצא את חברו, עיר גדולה יוצאים ימים ושבועות וחודשים עד שרואים זה את זה, לפיכך קובעים להם מקום מיוחד בבית הקהוה שמזדמנים לשם לעתים מזומנות. בית קהוה זה שגדולי הציונים מתכנסים לשם להתייעץ על צרכי האומה מצטייר היה לו ליצחק כמעולה שבמקומות" (ש"י עגנון, תמול שלשום). קטע עגנוני זה נידון במבוא לספר החדש והמרתק של שחר פינסקר, עם הספל (שאפו על השם!). עגנון מתאר בפסקה זו את חוויותיו בלמברג (לבוב, לביב), משך כמה חודשים שבהם שהה בעיר במשרת עוזר בעריכת כתב העת 'עת' של גרשם באדר, פרויקט שלבסוף לא עלה יפה. בחודשים אלו הוא פגש פוליטיקאים ואינטלקטואלים רבים שמקום המפגש שלהם היה בית הקפה הלמברגי. במסעותיו הבאים הוא פגש עוד בתי קפה רבים, בווינה, ביפו, בברלין ושוב בארץ ישראל, הפעם בירושלים. בתי הקפה הללו שיחקו תפקיד מרכזי ביצירה היהודית המודרנית. עגנון כמובן לא היה היחיד. היו עוד סופרים רבים שמצאו את מקומם התרבותי בבתי הקפה. בספר זה...

תמונת עבר: שי לירחמיאל כהן | בעריכת עזרא מנדלסון

תמונה
תמונת עבר: שי לירחמיאל כהן | בעריכת עזרא מנדלסון  שזר; ירושלים תשע"ז   בקובץ שלפנינו מספר מחקרים היסטוריים שעוסקים בדימויים ובייצוגים חזותיים בהיסטוריה היהודית המודרנית. מרבית המאמרים מתמקדים באמנות היהודית, והם מבקשים לפענח את משמעותם של דימויים חזותיים בתמונות, באיורים, במלבושים, בקריקטורות ועוד. לשם הגילוי הנאות, אבהיר כי אמנות אינה בין תחומי העניין שלי. הספר מונח אצלי כבר זמן רב, וניגשתי אליו בהיסוס קל, מתוך סקרנות קלה כלפי הנושא, ובעיקר מתוך עניין בחלק ההיסטורי.  הדימוי הוא כל איור או תמונה של משהו, הוא יכול להיות תמים, אבל בדרך כלל הוא ייצוג חזותי לתפיסה מסוימת. למשל דימוי של אדם בעל אף ארוך עם שק שעליו מצויר דולר עשוי להיות ייצוג חזותי (ואנטישמי) של יהודי או של היהודים. הדימוי יכול להיות גם בתודעה שלנו, והייצוג החזותי יעניק לו אחיזה במציאות הפיזית או האמנותית. בחלק גדול מהמאמרים, החוקרים מבקשים לנתח לעומק את הייצוג החזותי שבדימויים, לנסות להבין מה משמעותם של האיורים או התמונות או המלבושים שלנגד עינינו. כך למשל, מיכאל מאיר עוסק ב'דימוי ודימוי עצמי של הרב המודרני'. ה...

שרגא אברמסון | מחקרים בספרות הגאונים | בעריכת ירחמיאל ברודי

תמונה
שרגא אברמסון | מחקרים בספרות הגאונים | בעריכת ירחמיאל ברודי מאגנס; ירושלים תש"ף   אין מי שעוסק בתורת הגאונים ולא נתקל בשמו של פרופ' שרגא אברמסון ז"ל (1915–1996). בצעירותו, אז הוא נקרא פייבל צ'יכאנובצר על שם עיירת מוצאו צ'יכנוביץ, הוא למד בישיבות נובהרדוק ולומז'ה ונודע כעילוי גדול (בעבר שמעתי ממכר שלו שעד סוף ימיו הוא נהג ללמוד בכל יום מוסר במשך חצי שעה, ממש כמו בחור ממושמע בישיבה ליטאית...). לימים, כפי שמספר בזיכרונותיו משה צבי קרונה, הוא קרא מאמר של שמחה אסף ב'תרביץ' ויצר עמו קשר. מפה לשם השפיעו עליו אסף ודוד ילין לבוא ללמוד באוניברסיטה העברית, בה הוא בחר להתמקד בספרות הגאונים ולמד מפיהם של ר"ש אסף ורי"ן אפשטיין. בהמשך גם לימד באוניברסיטה שנים רבות, וניתן לומר שכמעט כל חוקרי ספרות הגאונים למדו מפיו או מפי תלמידיו. מעבר למספר ספרים שכתב וההדיר, פרסם אברמסון גם מאמרים רבים. מרביתם קובצו כבר בחייו בשני ספרים, אך נותרו עוד מספר מאמרים שלא נאספו לכדי ספר, ובשנים האחרונות נטל על עצמו תלמידו פרופ' רוברט ברודי את המשימה הזאת. בעזרת כמה ידידים הו...

חבצלת לואיס־חן | אנה את בסדר?

תמונה
חבצלת לואיס־חן | אנה את בסדר? כתר; 2020   לפני תקופה קצרה הציע לי ידידי הבלשן ד"ר אלנתן חן לקרוא ספר שכתבה רעייתו לפני כמה שנים. מחיפוש קל ברשת הבנתי שאנה מהספר היא דמות שמתמודדת עם דיכאון ועם אכילה רגשית, אבל אחרי שקיבלתי את הספר, ראיתי שמדובר במשהו אחר, לא בספר שגרתי. ככל שניסיתי לקרוא עוד ועוד, התקשיתי להגדיר לעצמי מה אני קורא. לא בדיוק פרוזה ולא בדיוק שירה. קצת מהכול. ז'אנר לעצמו. אולי מן הראוי היה לקרוא את הספר בשנית, באיטיות, ולנבור ברובד העמוק יותר של המילים. ואולי מתאים להגדיר אותו כזרם תודעה אחד ארוך שוטף וסוחף. הספר לא מחפש את הסיפורים; הסיפורים מגיעים אליו, צצים בו מי בהרחבה ומי בהבלחה קלה, באותו קול ובלי דרמה. אכילת עוגייה נוספת ופגיעה בלתי נשכחת בילדות באותה מנגינה, כך שברגע של חוסר ריכוז אפשר לפספס רגעים חשובים בסיפור. לרגעים אפשר להשתעמם ולאבד את הריכוז, ולרגעים אפשר להיטלטל קשות. הסגנון נע בין לשון החיים הפשוטים ובין לשון המקורות היהודיים, "אני אנה ואני בינונית ואני בת שלושים ותשע ואני יודעת גם שיש משהו מצוי שם ואני אוכלת הרבה מאוד לא בגלל שאני רוצה אלא בג...

מחקרי תלמוד, חלק ד: מחקרים בתלמוד ובתחומים גובלים, מוגשים לפרופ' דוד רוזנטל בהגיעו לגבורות | בעריכת שלמה נאה ויואב רוזנטל

תמונה
מחקרי תלמוד, חלק ד: מחקרים בתלמוד ובתחומים גובלים, מוגשים לפרופ' דוד רוזנטל בהגיעו לגבורות | בעריכת שלמה נאה ויואב רוזנטל מאגנס; ירושלים תשפ"ד   קובץ מחקרי תלמוד, ספר רביעי, הופיע לאחרונה לאחר הפסקה של כמעט עשרים שנה מאז הופעת הכרך הקודם בסדרה - מחק"ת ג' לכבוד א"א אורבך - שהופיע בשנת תשס"ה. הקובץ גדוש בכל טוב, כיאה לכבוד פרופ' דוד רוזנטל שליובלו השמונים הוקדש הקובץ, והוא חולק לשני כרכים המכילים 866 עמודים! הכותבים הם מסלתם ומשמנם של חוקרי התלמוד בדורנו, ולמען הגילוי הנאות אציין שלמדתי אצל מרביתם. רובם המוחלט של המאמרים עוסק ישירות בתלמוד, ובמתודה המקובלת בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית, כלומר עיסוק טקסטואלי מעמיק, החל בביקורת הנמוכה עם ניתוח פילולוגי מגובה בעדי נוסח, וכלה בביקורת גבוהה עם דיונים רחבים על ענייני עריכה ומסירה. מטבע הדברים כמה חוקרים עוסקים בתחומים נושקים לתלמוד ומאמריהם נוטים לתחומים קרובים. אציין בקצרה למאמריהם של הזוג אליצור בענייני ליטורגיה ופיוט – שולמית אליצור כתבה על 'מסורות מדרש אבודות המשוקעות בפיוטים', ואילו בנימין אליצור כ...

עדה רפפורט־אלברט | חסידים ושבתאים, אנשים ונשים

תמונה
עדה רפפורט־אלברט | חסידים ושבתאים, אנשים ונשים שזר; ירושלים תשע"ה   בסקירה על ספר 'תיקון הפרדוקס' הזכרתי את גלגוליו של יוסף וייס ללונדון ואת המשברים שהיו כרוכים בהם. והנה מתברר שלפחות יצא דבר טוב מגלגוליו של וייס. הוא זכה להעמיד שם חוקרת בעלת שיעור קומה, "תלמידתי החשובה" כפי שהוא מכנה אותה במכתב לגרשם שלום, שתרמה רבות לחקר החסידות והשבתאות. רפפורט־אלברט לא זכתה לפרסם ספר שלם משלה, אך לקראת סוף ימיה זכתה לראות את מאמריה יוצאים לאור במאסף מכובד זה. העורכים, עמנואל אטקס ודוד אסף, הציבו בראש הספר מבוא הסוקר את עיקרי המאמרים בקובץ. כותרת הספר קצת מאולצת, כביכול מנסה להתפתל ולתפוס את ראשי כל הנושאים הנידונים בספר. בפועל קשה לתת כותרת אחת לכל המאמרים, ואנסה להביא את החידושים העיקריים של המחברת. בהיסטוריוגרפיה החסידית ואפילו במחקר היה מקובל באופן פשוט כי הבעש"ט, מייסד החסידות, היה גם מנהיגה היחיד וכי הוא זה שמינה אחריו את תלמידו המגיד ממזריץ' ליורשו. רק לאחר מות המגיד חל פיצול בהנהגה וכך נולדו חצרות החסידות השונות. במאמר 'התנועה החסידית אחרי שנת 1772: רצף מב...

שון ביתל | יומנו של מוכר ספרים | מאנגלית: לי עברון

תמונה
שון ביתל | יומנו של מוכר ספרים | מאנגלית: לי עברון כתר ספרים; 2024   "כאשר עבדתי בחנות ספרים משומשים – אם אינכם עובדים בחנות כזאת, אפשר לדמיין בנקל מין גן עדן שבו אדונים קשישים מקסימים מעיינים עד אין קץ בספרים בכריכות עור עגל – הופתעתי עד מאוד להיווכח בנדירותם של אנשי ספר אמיתיים (ג'ורג' אורוול). אנשי ספר אמיתיים הם נדירים, אף שרבים מספור סבורים שהם אנשי ספר. את האחרונים קל מאוד לזהות [...] אבל הדרך הוודאית ביותר לזהות אותם היא שלעולם, בשום אופן, הם אינם קונים ספרים". בין המקומות הקסומים שקיימים ביקום ניתן למנות חנויות ספרים יד שנייה. אם לא הנוהג לנעול את החנות בסיום יום עבודה, הרי שהיה ניתן להיתקע במקומות אלו לילות כימים. כמה היסטוריה ספוגה במקום כזה, כמה ספרים בלויים ממשמושי אצבעות, כמה אהבה ותשוקה טמונות בין הדפים, והריח... אוי הריח. שון ביתל, בעל הציטוט הפותח, הוא טיפוס סקוטי שבגיל 31 מצא את עצמו מנהל חנות ספרים משומשים שבה כמאה אלף ספרים. עד היום הוא מנהל את חנות הספרים הגדולה בעיירה הפסטורלית ויגטאון שבסקוטלנד. לצדו הוא מעסיק גם את ניקי, עובדת שעושה מה בא לה ברא...