שרגא אברמסון | מחקרים בספרות הגאונים | בעריכת ירחמיאל ברודי

שרגא אברמסון | מחקרים בספרות הגאונים | בעריכת ירחמיאל ברודי

מאגנס; ירושלים תש"ף

 

אין מי שעוסק בתורת הגאונים ולא נתקל בשמו של פרופ' שרגא אברמסון ז"ל (1915–1996). בצעירותו, אז הוא נקרא פייבל צ'יכאנובצר על שם עיירת מוצאו צ'יכנוביץ, הוא למד בישיבות נובהרדוק ולומז'ה ונודע כעילוי גדול (בעבר שמעתי ממכר שלו שעד סוף ימיו הוא נהג ללמוד בכל יום מוסר במשך חצי שעה, ממש כמו בחור ממושמע בישיבה ליטאית...). לימים, כפי שמספר בזיכרונותיו משה צבי קרונה, הוא קרא מאמר של שמחה אסף ב'תרביץ' ויצר עמו קשר. מפה לשם השפיעו עליו אסף ודוד ילין לבוא ללמוד באוניברסיטה העברית, בה הוא בחר להתמקד בספרות הגאונים ולמד מפיהם של ר"ש אסף ורי"ן אפשטיין. בהמשך גם לימד באוניברסיטה שנים רבות, וניתן לומר שכמעט כל חוקרי ספרות הגאונים למדו מפיו או מפי תלמידיו.

מעבר למספר ספרים שכתב וההדיר, פרסם אברמסון גם מאמרים רבים. מרביתם קובצו כבר בחייו בשני ספרים, אך נותרו עוד מספר מאמרים שלא נאספו לכדי ספר, ובשנים האחרונות נטל על עצמו תלמידו פרופ' רוברט ברודי את המשימה הזאת. בעזרת כמה ידידים הוא אסף את מרבית המאמרים שנותרו (יש עוד כמה שלא הוכנסו), וגם הוסיף עליהם מספר מאמרים חדשים שכעת נערכו ופורסמו לראשונה.

בין המאמרים החדשים בולט מאמר מיוחד על 'סידור רב עמרם גאון' ובו מספר בירורים בשאלת הסידור ותשובות הגאונים המשוקעות בו. במאמר זה הוא מתקן טעות ישנה במחקר לפיה הסידור הראשון נכתב בידי רב כהן צדק במאה התשיעית. הוא מראה כי מקור הטעות בציטוט אצל רי"ץ גיאת "וכך סדר רב כהן צדק", אך בסדר רב עמרם גאון יש נוסח מתוקן יותר: "וכך שדר", והוא מסכם בקצרה: "והלך לו הסידור!". שני מאמרים חדשים נוספים עוסקים באיגרת רב שרירא גאון. המאמרים האחרים בספר עוסקים בחיבור 'מבוא התלמוד' של רב שמואל בן חפני, בספר 'דרכי התלמוד' שמיוחס לרס"ג, בספר 'המקח והממכר' לרב האי גאון ובעניינים נוספים. במאמרים הפותחים שעוסקים בתשובות הגאונים הוא מעמידנו על תופעות מעניינות, ביניהן העובדה שלעתים נשלחה שאלה זהה לשתי ישיבות של הגאונים, דבר שגם עורר כעס מצד הנשאלים.

בראש הספר מופיעה 'הקדמת המביא לדפוס', תואר צנוע האופייני לפרופ' ברודי שהוא הרבה יותר מאשר מביא לדפוס. הוא למעשה ערך את המאמרים החדשים וגם סידר יפה את המאמרים בקובץ. ברודי מספר קצת על אברמסון, ומרחיב יותר באפיון הספר הנוכחי אל מול הספרים הקודמים של אברמסון.

ומהלכה למעשה. מדובר אמנם בספר חשוב, אבל במקרה זה יש פער בין חשיבות הספר לבין ההמלצה שלי. אברמסון הוא חוקר מהדור הקודם, והמאמרים שלו אינם כתובים בצורה קוהרנטית וברורה. הוא בעיקר מצטט הרבה את הטקסטים הנחקרים, ובמקרים רבים סומך על הקורא שיבין מעצמו את הטיעונים. מלבד זאת, המחקר התקדם מאז בהרבה והנחותיו של אברמסון כבר משוקעות או מעודכנות בספרים חדשים יותר (למשל בספריו המומלצים של ברודי עצמו). נאמר זאת כך, מי שעוסק בצורה מעמיקה בספרות הגאונים לא יכול שלא לפגוש פה ושם במאמריו של אברמסון, גם לאנשי בית המדרש הטקסטים הנידונים בספר עשויים להביא תועלת מרובה, אבל לציבור הרחב הייתי ממליץ לקרוא ספרים מעודכנים יותר.