מחקרי תלמוד, חלק ד: מחקרים בתלמוד ובתחומים גובלים, מוגשים לפרופ' דוד רוזנטל בהגיעו לגבורות | בעריכת שלמה נאה ויואב רוזנטל

מחקרי תלמוד, חלק ד: מחקרים בתלמוד ובתחומים גובלים, מוגשים לפרופ' דוד רוזנטל בהגיעו לגבורות | בעריכת שלמה נאה ויואב רוזנטל

מאגנס; ירושלים תשפ"ד

 

קובץ מחקרי תלמוד, ספר רביעי, הופיע לאחרונה לאחר הפסקה של כמעט עשרים שנה מאז הופעת הכרך הקודם בסדרה - מחק"ת ג' לכבוד א"א אורבך - שהופיע בשנת תשס"ה. הקובץ גדוש בכל טוב, כיאה לכבוד פרופ' דוד רוזנטל שליובלו השמונים הוקדש הקובץ, והוא חולק לשני כרכים המכילים 866 עמודים! הכותבים הם מסלתם ומשמנם של חוקרי התלמוד בדורנו, ולמען הגילוי הנאות אציין שלמדתי אצל מרביתם. רובם המוחלט של המאמרים עוסק ישירות בתלמוד, ובמתודה המקובלת בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית, כלומר עיסוק טקסטואלי מעמיק, החל בביקורת הנמוכה עם ניתוח פילולוגי מגובה בעדי נוסח, וכלה בביקורת גבוהה עם דיונים רחבים על ענייני עריכה ומסירה.

מטבע הדברים כמה חוקרים עוסקים בתחומים נושקים לתלמוד ומאמריהם נוטים לתחומים קרובים. אציין בקצרה למאמריהם של הזוג אליצור בענייני ליטורגיה ופיוט – שולמית אליצור כתבה על 'מסורות מדרש אבודות המשוקעות בפיוטים', ואילו בנימין אליצור כתב על 'הפטרות החגים כמנהג בני ארץ ישראל'; שמחה עמנואל כתב על תופעה מעניינת בכ"י ירושלים של ספר הישר לפיה מאות שנים מפרידות בין שני מעתיקים של הספר בכ"י זה, מה שהשפיע על נוסח החיבור; פנחס רוט כתב על ר' בנימין מקמברידג' – ראשון חכמי אנגליה, סקר את הידוע לנו על אודותיו ואסף את שרידי תורתו. מכיוון שעיקר עניינו של הקובץ הוא מחקרי תלמוד, ארחיב דווקא במספר מאמרים תלמודיים.

יקיר פז במאמרו הרחב 'עילם גוססת: התלמוד הבבלי ויהודי חוזיסטן בתקופה הסאסאנית', מפליא לשחזר ולפרוס תמונה היסטורית של חבל הארץ 'חוזיסטן' הנזכר בתלמוד כבי חוזאי ועילם, מבחינה פוליטית, כלכלית, חברתית ודתית. בתלמוד יש לא מעט ביטויים כלפי עילם. למשל, לפי האמורא רב יהודי עילם נחותים מבחינת יוחסין, וישנן אמרות נוספות בגנותן. לצד זאת יש גם אמרות שמתייחסות בחיוב לחכמים שמוצאם מעילם. הוא פותח בסקירה רחבה של הידוע לנו על יהודי חוזיסטן, על רקע התהפוכות ההיסטוריות הפוליטיות באזור זה, ומתוך כך הוא מציע ניתוח לסיפור התלמודי שהתרחש בשוק של בית לפט בבית חוזאי (תענית כב ע"א). מדובר במחקר מופתי ונדיר בהיקפו (88 עמ'!), העושה שימוש מרשים גם במקורות סוריים־נוצריים, פרסיים ומוסלמיים.

ירחמיאל ברודי במאמר יסודי בשם 'תפיסות יסוד בהבנת התלמוד במזרח ובמערב' בוחן את גישת הגאונים לתלמוד, גישה שונה לחלוטין מגישת בעלי התוספות שהשתלטה על אופן לימוד התלמוד עד שכמעט והעלימה את גישת הגאונים. בעוד בעלי התוספות וההולכים בעקבותיהם היו להוטים להשכין שלום בין דיונים תלמודיים שונים, מתוך שהעניקו סמכות שווה לכל הסוגיות ואפילו לאגדה, הרי שהגאונים, לפחות בחלקם, זיהו בתלמוד אופי דיאלקטי ורב־קולי, וכתוצאה מכך ייחסו משקלים שונים למאמרי התלמוד. רב שרירא ורב האי למשל, נכונים גם להצביע על עדיפותן של הצעות שונות שמספק התלמוד לדעת אחד האמוראים (על יסוד ההבדל כבר עמד עוזי פוקס לפני למעלה מעשרים שנה, אך באופן שונה). ההצעה האפשרית, המעניינת ביותר, אותה מעלה ברודי כהסבר להבדל זה נעוצה באופי התלמוד שהיה בידי החכמים משתי הסיעות. הגאונים קיבלו את התלמוד כטקסט הנמסר בעיקר בעל־פה, מה שחייב את חלוקת התלמוד ליחידות לא גדולות המכונות מתיבות, ובכך אפשר בקלות יתר להעלות על הדעת שחלקיו השונים אינם מסכימים בהכרח זה עם זה (ובמסירה ע"פ אפשר שהיה הבדל בולט בין משפטי חיווי לשאלות רטוריות, הבדלים שנעלמו כאשר הטקסט החל נמסר בכתב), ואילו בשביל חכמי אשכנז היה התלמוד חיבור כתוב וחתום, מה שהביא אותם לראות בו מהות הומוגנית.

הזדקקות לכמה תחומי מחקר עשויה להפרות ולהעשיר מאוד את המחקר, ויפה להיווכח בתרומה המבורכת לחקר התלמוד שמעניקים תחומים כמו לשון וארכאולוגיה. כך שלמה נאה ורוני גולדשטיין עוסקים במילה 'סימן' או 'סימנא', ומתוך עיון בסוגיה בתלמוד הירושלמי הם מבקשים להצביע על משמעות נוספת למילה זו. לאחר חשיפה של המילה האכדית סימנא, הם טוענים כי מילה זו חדרה למקורותינו בשתי צורות, האחת 'זמן' הדומה למרחב הסמנטי של המונח האכדי, והשנייה 'סימן' המשמשת כמונח טכני אסטרונומי ואסטרולוגי במשמעות 'הזמן המדויק'. מילה זו השתכנה בעברית ובארמית לצד המילה הידועה 'סימן' השאולה מן היוונית, ולבסוף נוצר מיזוג ביניהן. הם עוסקים גם במילה 'עליל' המופיעה באותם הקשרים של קידוש החודש, ולדבריהם מקורה באכדית כתיאור מראה הירח במשמעות בוהק, זורח או ברור.

עוזי ליבנר בוחן את המסורת על גלויות הסנהדרין, ועל יסוד ממצאים ארכאולוגיים רבים הוא מציע כי מסורת זו "היא יצירה ספרותית רטרוספקטיבית, שנועדה ליצור תודעה של רציפות וסמכות על ידי אריגת שרשרת אתרים הנמשכים מירושלים לגליל, ומתיחת קו מן הסנהדרין שישבה בלשכת הגזית ועד לחכמים היושבים בציפורי ובטבריה".

סקרתי כאן אך מעט מהמאמרים החשובים שבקובץ מיוחד זה. אני ממליץ לכל שוחר ידע, ובמיוחד למי שמבקש להבין מהו מחקר תלמודי, לבחור מאמר או מספר מאמרים וללומדם בתשומת לב. המאמרים כולם עברו עריכה מוקפדת והגהה מדוקדקת. בנוסף לכך, לאחר כל מאמר נפרשת ביבליוגרפיה עשירה, מגמה חדשה ומבורכת שכבר אומצה בכמה קובצי מאמרים בשנים האחרונות.