חבצלת לואיס־חן | אנה את בסדר?

חבצלת לואיס־חן | אנה את בסדר?

כתר; 2020

 

לפני תקופה קצרה הציע לי ידידי הבלשן ד"ר אלנתן חן לקרוא ספר שכתבה רעייתו לפני כמה שנים. מחיפוש קל ברשת הבנתי שאנה מהספר היא דמות שמתמודדת עם דיכאון ועם אכילה רגשית, אבל אחרי שקיבלתי את הספר, ראיתי שמדובר במשהו אחר, לא בספר שגרתי. ככל שניסיתי לקרוא עוד ועוד, התקשיתי להגדיר לעצמי מה אני קורא. לא בדיוק פרוזה ולא בדיוק שירה. קצת מהכול. ז'אנר לעצמו. אולי מן הראוי היה לקרוא את הספר בשנית, באיטיות, ולנבור ברובד העמוק יותר של המילים. ואולי מתאים להגדיר אותו כזרם תודעה אחד ארוך שוטף וסוחף. הספר לא מחפש את הסיפורים; הסיפורים מגיעים אליו, צצים בו מי בהרחבה ומי בהבלחה קלה, באותו קול ובלי דרמה. אכילת עוגייה נוספת ופגיעה בלתי נשכחת בילדות באותה מנגינה, כך שברגע של חוסר ריכוז אפשר לפספס רגעים חשובים בסיפור. לרגעים אפשר להשתעמם ולאבד את הריכוז, ולרגעים אפשר להיטלטל קשות.

הסגנון נע בין לשון החיים הפשוטים ובין לשון המקורות היהודיים, "אני אנה ואני בינונית ואני בת שלושים ותשע ואני יודעת גם שיש משהו מצוי שם ואני אוכלת הרבה מאוד לא בגלל שאני רוצה אלא בגלל שאני מוכרחה להרדים בי משהו שמכאיב לי..." וגם רפרנסים נהדרים לסיפורים ואגדות חסידיים: "כל יום מפהק את הלילה בפה רחב ופולט בועה ריקה ושחורה שמוחקת את היום שלפניו, ושוב מתחיל יום חדש שנטווה ונפרם".

ובפרק קצרצר (ככלל הפרקים קצרים וזה מעולה!) המספר את החיים בעיניה של אנה הילדה, עולה הדימוי הקשה של ברבי, זו שאחראית לנזק העצום בדימוי הגוף של ילדות ונשים, בהשוואה מעניינת לדימוי החיצוני של אחיה הגברברים מהבית החרדי־ליטאי. "ברבי אני רוצה. ברבי אמיתית שהרגליים שלה מתקפלות והמותניים שלה דקיקים שאפשר ללפף אותם בזרת אחת. את האחים שלי הוא [אבא] שלח לחפש את הכובע שלו שיש בו קנייטש מקדימה. זה תו זיהוי מאוד חשוב הקנייטש הזה מקדימה, שיהיה כלפי מטה הקנייטש וחלילה לא ישר. זה הכרחי בשביל הזיהוי. ואפשר ללטף את השיער הבהיר הארוך שלה ולקשט אותו בזרים קטנים של מלכה [...] האחים שלי עדיין מחפשים את הכובע שלו עם הקנייטש ואני כבר חושבת איפה לאחסן את הברבי עם כל הדברים. אחיי עוד מחפשים. איפה הוא שכח אותו. איפה אתם, אחים שלי? לבד לי נורא."

זהו מסע של השלמה עם האנושיות הפגומה. התבוננות במקום השבור ובדיכאון ואפילו בגמגום של האיש שלה מתוך קבלה ואהבה. ומותר גם להישאר עם שאלות קשות. "'כל מה שהשם עושה לטובה הוא עושה,' אמרו לנו והרביצו אותנו תורה וגמילות חסדים. ואני שיננתי טוב ורע. טוב ורע. טוב ורע ומה יצא? 'אין רע יורד מלמעלה.' 'אין רע?' [...] איש אחד חסיד הסביר: 'אין רע יורד מלמעלה.' אז מאיפה הוא יורד? מאיזה חבל? מאילו שמיים? מאילו עננים? שאלתי וצעקתי אליו." אבל החיים ממשיכים והחיפוש ממשיך ואפשר להמשיך ולצחוק וגם להמשיך ולהישבר, אבל זה האדם ואלו החיים.