רב סעדיה גאון במוקד של פולמוס בין־רבני בבגדאד: ספר הגלוי של הגאון ושני ספרי השגות של מבשר הלוי עליו | מהדורת יהושע בלאו ויוסף יהלום

רב סעדיה גאון במוקד של פולמוס בין־רבני בבגדאד: ספר הגלוי של הגאון ושני ספרי השגות של מבשר הלוי עליו | מהדורת יהושע בלאו ויוסף יהלום

מכון בן־צבי; ירושלים תשע"ט

 

רב סעדיה גאון היה דמות רבגונית מאוד ומחבר פורה ביותר. בכמה מספריו ובקטעי גניזה שנתגלו בדורות האחרונים משתקפים פולמוסים לא מעטים שניהל מול יריבים מבית ומחוץ. בין ספריו הפולמוסיים מתבלט ספר הגלוי, אשר נכתב נגד כמה רבנים בבגדד שהשיגו על דבריו וערערו על סמכותו. הספר מכיל הן דברי פולמוס חריפים ואישיים נגד יריביו הן תיאור היסטורי של מסירת התורה וסמכות החכמים. את ספר הגלוי פרסם רס"ג לראשונה בעברית, ולאחר שהשיבו לו מתנגדיו הוא פרסם את הספר בערבית בצורה מורחבת יותר המכילה גם תשובות למתנגדיו. בין המגיבים לפרסום הראשון היה כ'לף בן סרג'אדו, שהותקף על ידי רס"ג, ופרסם נגדו את ספר אפיקורס. מתנגד נוסף היה מבשר בן נסי הלוי. מבשר פרסם שני חיבורי השגות על רס"ג, האחד מהם הוא ספר תיקון הטעויות הנמצאות בכתבי ראש הישיבה הפיומי והשני הוא ספר חשיפת הטעויות הנמצאות בכתבי ראש הישיבה הפיומי. ספרים אלו נכתבו יחסית מתוך כבוד מאופק, ורס"ג אף זוכה בהם לתואר כבוד. 

אדגים במשהו מפרשת השבוע לך לך. בפרשה מתואר כי בעקבות לקיחתו של פרעה את שרה, למרות שלא היה בכך לכאורה חטא, פרעה נענש "וינגע ה' את פרעה" (יב, יז). רס"ג מסביר שפרעה אכן לא נענש בפועל והייתה זו רק התראה. בספרו תיקון הטעויות משיג עליו מבשר: "זה שלקח פרעה את שרה, הרי אף על פי שהוא חשב שהיא אחות אברהם, אין זה מוציאו מכך שהוא הכריח אותה, והכאיב את לב אברהם במה שלקח אותה והפריד ביניהם. ואם כך הדבר, הרי ראוי היה שייענש על שלקח אותה באופן כזה" (עמ' 259), כלומר פרעה חטא בעצם ההפרדה ביניהם ובכך שגרם לאברהם לכאב. בהערה מצוין כי פירושו של רס"ג מבוסס על דברי התלמוד לפיהם בין הדברים שעליהם נענשים בנגעים הוא גילוי עריות, וכפי שנלמד מפרעה. והרי פרעה לא חטא בפועל, אלא מכאן הסיק רס"ג שהיה זה רק איום. דעתו של מבשר נתמכת דווקא במדרש תנחומא שמונה בין הסיבות לנגעים את "המשלח מדנים בין אחים", אף הוא לומד זאת מפרעה. הרי לנו שהעונש אכן התבצע ובעוון ההפרדה שלו בין אברהם לשרה (המהדיר הראשון, משה צוקר, כבר ציין זאת בקצרה, אך לפנינו הדברים מופיעים בהרחבה).

ספר הגלוי לא זכה לתפוצה רחבה למדי, ובחלוף השנים שקע זכרו. רק בדורות האחרונים החלו חוקרים למצוא וללקט קטעים מפה ומשם, חלקם פרסמו כמה מהם, חלקם פרסמו גם מאמרים ומחקרים על אודותיו. המאמר המקיף והמעודכן ביותר שנכתב על ספר הגלוי הוא מאמרו המומלץ של זאב אלקין (בתוך: הקנון הסמוי מן העין: חקרי קנון וגניזה, ירושלים תשע"א). את ספר אפיקורס פרסם כבר הרכבי, ומבין שני ספרי מבשר פורסם רק הראשון בידי צוקר, אך השני התגלה לראשונה בידי יוסף יהלום. 

לפנינו מהדורה עדכנית של ארבעת הספרים הנזכרים. ספר הגלוי עבר הגהה מדוקדקת מתוך קטעי הגניזה המקוריים, ולראשונה מופיעים שני חלקי הספר עם תרגום עדכני לעברית. כלומר, לא רק החלק הערבי, אלא גם הקטעים הקשים להבנה שבחלק העברי תורגמו בפרפרזה לעברית מובנת. בהמשך מובאים גם מהדורות ותרגומים חדשים לספר אפיקורס ולספר תיקון הטעויות, ולאחריהם נדפס כאמור לראשונה ספר חשיפת הטעויות. במאמר רחב ומעמיק על מהדורה זו, הרחיב ידידי יהודה זייבלד (גנזי קדם, ט"ז, תש"פ, עמ' 265–279) בכמה נקודות ביקורת, ביניהן היעדר פירוט של הקטעים וחלוקתם וכן שלושה קטעי גניזה שחשף בעצמו שגם שופכים אור על סדר הקטעים. מי שרוצה להעמיק, מוזמן לקרוא את מאמרו, אך אני אבקש להעיר דווקא ממבט הדיוט על כמה עניינים טכניים שהפריעו לי: 

ראשית, מבנה המבוא אינו ברור. המבוא פותח בשתי המהדורות שפרסם בהן "הגאון" את "ספרו זה". על הקורא, שמן הסתם שואל את עצמו מיהו הגאון ומה עניינו של הספר, להיאזר בסבלנות עד לרקע הבסיסי שיבוא רק בהמשך המבוא. רק לאחר סקירת המהדורות המקוריות של הספר, פונה המבוא לרקע של כתיבת הספר, מבנה הספר, תולדות המחקר, דמותו של רס"ג כמנהיג והמתנגדים לו, הסגנון והלשון, ולבסוף על המהדורה הנוכחית. בעיניי מדובר במסע פתלתל בין תכנים לעניינים טכניים. חלקו השני של המבוא, העוסק בספרי ההשגות, פותח דווקא בתולדות המחקר, ממשיך בסקירת ספרי ההשגות ובתפוצתם, ומסיים ברקע הרעיוני להשגותיו של מבשר. 

שנית, המאמץ הרב שהושקע בנוסח ובתרגום הספרים ניכר היטב. היה מן הראוי להתאמץ עוד קמעה ולהוסיף בסוגריים כותרות לקטעים השונים בספרי ההשגות. מבשר חולף בין ביאורי רס"ג לפרשות שונות ללא הקדמה מיוחדת, ומאמץ נוסף היה עושה בכך סדר. אפשר להתנחם במפתח לפי פסוקים שבסוף ספרי ההשגות, אם כי משום מה חסר מפתח דומה לספר הגלוי.

שלישית, דעתי על ספרים בכריכה רכה ידועה מכבר, אך דומני שבספר כזה במיוחד יש בעטיפה רכה טעם לפגם. למרות ההחלטה לקרוא את שמו העיקרי של הספר על שם הפולמוס ורק בכותרת המשנה לפרט את הספרים, כנראה משום שהספר מכיל כמה ספרים, הרי שלבסוף ספר זה הוא מהדורה של ספרים חשובים ומן הראוי היה לכורכו בכריכה קשיחה המסוגלת לאריכות ימים.