ספרות חז"ל הארץ־ישראלית: מבואות ומחקרים | בעריכת מ' כהנא, ו' נעם, מ' קיסטר וד' רוזנטל

ספרות חז"ל הארץ־ישראלית: מבואות ומחקרים | בעריכת מ' כהנא, ו' נעם, מ' קיסטר וד' רוזנטל

יד בן־צבי; ירושלים תשע"ח

 

לפנינו אסופת מאמרים מרהיבה בכל היבט אפשרי: המקצועי – לכל חיבור או קורפוס חיבורים של חז"ל הוקדש מבוא שנכתב בידי חוקר שהתמחה באותו תחום; ההיקף והמינון – הכרך הראשון של הספר מעניק מפה הרמונית ומדויקת לכל החיבורים החשובים של ספרות חז"ל בארץ ישראל; סגנון הכתיבה – המבואות עברו עריכה והאחדה והם כתובים בלשון בהירה ושווה לכל נפש.

קשה לסקור ספר שמכיל פרקים רבים שנושאו של כל אחד מהם ראוי לחיבור בפני עצמו. אסתפק בסקירה קצרה של רשימת הפרקים. כפי שתראו מרבית הכותבים חיברו ספרים או כתבו עבודות דוקטור על הנושאים שעבורם הם נבחרו לכתוב: ישי רוזן־צבי כתב מבוא למשנה; פינחס מנדל - על התוספתא; מנחם כהנא - מדרשי התנאים; ורד נעם - מגילת תענית; חיים מיליקובסקי - סדר עולם; משה עסיס - התלמוד הירושלמי; תמר קדרי - מדרשי האגדה האמוראיים; אורי ארליך - התפילה בארץ ישראל; יוסף תבורי - הגדת הפסח בארץ ישראל; אברהם טל - תרגומי המקרא הארמיים; דוד רוזנטל תרם שני פרקים משלימים – הראשון על תולדות נוסח המשנה, והשני על תורת ארץ ישראל בתלמוד הבבלי.

הכרך השני מוקדש לכמה נושאים רחבים יותר הקשורים למכלול הספרות הנידונה. מנחם קיסטר כתב על מסורות חז"ל בזיקה למסורות מימי בית שני – מאז הופעת אסופה זו הוא כבר הספיק לפרסם את הספר 'אחור וקדם' על נושא זה, וכפי שציין בהערת הפתיחה לפרק (ראו המלצתי החמה); דוד לוין ועוזיאל פוקס כתבו על ההלכה בספרות חז"ל – מה מעמדה ומה משמעותה, איך יוצרים אותה, איך כותבים אותה, האם ההלכה של חז"ל משקפת את הנוהג בפועל בחברה היהודית בת זמנם ועוד; מנחם הירשמן ותמר קדרי כתבו על מדרש אגדה – מהו מדרש ומהי אגדה, מהם המדרש הפרשני והמדרש הדרשני, החיבורים המוגדרים כמדרשי אגדה ואופיים, הצורות הספרותיות באגדה, קהל היעד שלה, הפולמוסים הסמויים ועוד; עדיאל שרמר הקדיש פרק לעולמם של החכמים בחברה היהודית בארץ־ישראל בתקופת המשנה, ולמעמדם ה"אמיתי" בקרב הקהל היהודי הרחב; ישעיהו גפני כתב על היסטוריה, היסטוריוגרפיה ודימויי העבר בספרות חז"ל, בהשוואה לספרות החיצונית בת זמנם ושקדמה להם; משה בר־אשר ויהודית הנשקה הקדישו מאמר מרתק במיוחד על לשון חכמים, גבולותיו, השפעותיו, תהליכי המסירה, מסורות הגיה בעל פה, מקורות חוץ־חז"ליים המלמדים על שורשים וצורות, השפעת לשונות זרות ועוד; שני מאמרים נוספים הוקדשו לתחומים קרובים: אברהם טל כתב באופן ספציפי על הארמית בארץ־ישראל; שמואל פסברג כתב על אוצר המילים של ספרות חז"ל, וסקר כמה ספרים ומילונים שהוקדשו לתחום מחקר זה; הלל ניומן כתב על ספרות חז"ל באספקלריה של ספרות הכנסייה הנוצרית; ולבסוף גדעון בוהק כתב מאמר בלשון ציורית ואפילו מעט הומוריסטית על המאגיה בארץ־ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, כפי שהיא משתקפת בקמעות הרבים שנמצאו באזור (אך לא על קערות השבעה, שהיו נפוצות בבבל בלבד).

קשה להפריז בחשיבותם של שני הכרכים הללו, שכן המבואות שבהם מהווים שילוב של מחקר מעמיק עם הנגשה בהירה וקולחת של מרב הידע באופן השווה לכל נפש.