ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

  נפתלי הירץ וייזל | דברי שלום ואמת: מהפכת החינוך היהודי המודרני | מהדורת שמואל פיינר מוסד ביאליק; ירושלים תשפ"ה   בין האירועים המכוננים של תנועת ההשכלה היהודית והקרע בינה לבין היהדות השמרנית בלט בהשפעתו ספרו של נפתלי הרץ וייזל – 'דברי שלום ואמת'. בספרו ביקש וייזל להציע שינוי משמעותי בתוכניות החינוך היהודי. כתשתית לדבריו ביקש להבחין בין 'תורת האלוקים' ל'תורת האדם'; לדבריו, החינוך המסורתי, התמקד לחלוטין בחלק הראשון, אך שכח לגמרי את החלק השני, החשוב לא פחות. תורת האדם כוללת נימוסים ומידות טובות, אך גם תחומי השכלה כמו היסטוריה, גאוגרפיה, אריתמטיקה, אסטרונומיה, רפואה ועוד. מעבר לביסוס גישתו במקורות ולפריסת המגרעות של החינוך המסורתי, הוא גם הציג תוכנית מעשית להקמת בתי ספר חדשים. כפי שמציין פיינר, החיבור "נתן כיוון ברור לתנועת ההשכלה, ומן הצד האחר הוא הגביה את החומות שבין ההנהגה הרבנית בשלב המעבר להנהגה אורתודוקסית ולעומתית למודרנה ובין האינטלקטואלים היהודים החדשים שצידדו ברפורמות בחינוך ובתחיית התרבות העברית". מובן שאיגרת זו קוממה עליו את החברה...

מירב ראובני | העברית מסמל למציאות: שיח על שפה מתחדשת שזר; ירושלים תשפ"ה   "כאשר באתי לארץ, לא ידעתי לבנות משפט טבעי בעברית. ולדבר לועזית לא רציתי", מספר ברל כצנלסון. "החלטתי שלא אוציא מפי מלה לועזית. במשך עשרה ימים לא דיברתי כלל. כשהייתי נאלץ לענות משהו – הייתי עונה באיזה פסוק קרוב לעניין". והסופר והעיתונאי ישראל חיים טביוב התאונן: "כמה יגיעות יגע אני עד שאעל על זכרוני את המלה הדרושה לחפצי והמצויה בתנ"ך או בתלמודים, וכמה אני מתעמל לברא מלים שאינן מצויות כל עקר באוצרות שרשינו!". במפנה המאות ה־19 וה־20 הייתה העברית שפה בהתהוות. שורשיה עתיקים ביותר, אך השימוש היומיומי בה היה כמעט בלתי אפשרי. מדוע התאמצו אותם כותבים כדי שהעברית תהיה ללשונם? כיצד באמת יצרו את השפה המוכרת לנו כיום, מה היו מקורותיה של העברית המתחדשת והאם היו לה גבולות? איך באמת הגענו למצב שבו העברית, הכתובה והמדוברת, נראית לנו שפה טבעית ופשוטה? בספר שלפנינו מבקשת מירב ראובני להשיב על שאלות אלו. את ראשית הדרך היא רואה בתקופת השכלת ברלין בשלהי המאה ה־18. המשכילים לא חלמו על שפה עב...

  עדן אביטבול | כובעים וחליפות: סיפורים מהישיבה ידיעות ספרים; 2025   עדן אביטבול למד בישיבות ידועות בזרם החרדי־ליטאי. במשך כמה שנים הוא פרסם טור במוסף 'מוצש' של 'מקור ראשון', תחת הכותרת 'סיפורים מהישיבה'. בסיפורים אלו הוא ביקש להעביר לקוראים את הרגשות ואת החוויות שמלווים בחורי ישיבות בחיי היומיום. בספר שלפנינו, פרי הטורים השבועיים, כמעט לא תמצאו תיאורים עמוקים של חוויות הלימוד עצמן, אולי כי אילו חוויות משותפות לכל לומדי הגמרא באשר הם. גם שמו של הספר 'כובעים וחליפות' משקף את עיסוקו ב'מסגרת', בחומות התרבותיות של הישיבה, וכמעט שלא בלב לבה של הישיבה – הלימוד או התפילה. בחורי הישיבות באיור שעל הכריכה היפה עומדים סתם כך, משוטטים או מתאספים סביב עניין כלשהו, אך לא יושבים ליד הסטנדרים בבית המדרש (השוו לאיור הסטנדר על ספרו הראשון של אביטבול - 'נועדנו לגדולות אחרות'). מי שמעוניין בתיאור חי של רגש לימוד הגמרא, מוטב שיעשה זאת בכתיבתם של ביאליק ואחרים. כתסריטאי טוב, עדן יודע לספר סיפורים ולהאיר דרכם פינות מוכרות פחות בחיי היומיום של בחורי הישיבו...

  גדעון טיקוצקי | תפרי העבריוּת: ארכיון הספרות לנוכח הקאנון מאגנס; ירושלים תשפ"ה   לפנינו ספרון קצר (141 עמ') אך גדוש, המגולל את סיפור הקמתו של 'גנזים' – ארכיון הספרות העברית החדשה. ארכיון גנזים הוא ביו־ביבליוגרפי, כלומר הוא מכיל הן את פרטי החיבורים הספרותיים הן את פרטי היוצרים. סיפור הקמתו כרוך בסיפור המאמצים ליצירת הקאנון העברי ולהכרה בו כתחום חשוב ומוגדר לעצמו. הספר נפתח בסיפור מעניין על המפגש של כמה מגדולי הסופרים עם בן גוריון במארס 1949, פחות משנה לאחר הקמת המדינה. בן גוריון ביקש לרתום אותם לסייע "בעיצוב דמות האומה במדינה ישראל". בדבריו הוא הציף את הניגוד בין המדינה הריבונית, נבחרת העם, לבין "אזרחי הרפובליקה החופשית של הרוח", וביקש ליצור ביניהם מגע ושיתוף פעולה. בסיכום דבריו הוסיף דימוי לא פחות מעניין: "אנחנו אנשי השלטון הננו בורסקים, ואתם הסופרים הבַּשמים [...] אני חושב, מלאכת הסופר והמשורר – אני מדבר על הסופר והמשורר האמתי – למלאכת עדנה וניחוח, אבל יש צורך גם בבורסקי העושה במדינה את המלאכה הגסה והקשה – מלאכת השלטון, ואנו זקוקים לכם"...

  דוד סורוצקין | לידתה של יהדות נורמטיבית: הנדסה חברתית, קאנוניזציה וצנזורה בספרד בימי הביניים הקיבוץ המאוחד; בני ברק תשפ"ה   דוד סורוצקין, כהיסטוריון ייחודי ובולט, לא מוכן לקבל את התבניות ההיסטוריוגרפיות המקובלות, והוא מבקש תמיד לנסוק אל על. שם, ממעוף הציפור, הוא משליך אבנים ומנתץ גבולות שהוצבו בין תקופות ובין תחומי מחקר. סיפור המסגרת של מחקריו של המחבר, לרבות ספרו הקודם וספרו החדש, הוא התהוותה של הדת – 'דת' כתופעה ששואפת לחול על ציבור הומוגני, בניגוד לזמנים קדומים בהם התקיימו אליטות דתיות שלצידן ציבור רחב ולא מלומד שיחסו לדת חלקי ואקראי. לידתה של יהדות נורמטיבית הגדירה גבולות לכלל הציבור, וגם פעלה, כיוצרת וכמושפעת, לצד אזורי חילון שהלכו והתפשטו. התרחשות זו אירעה בשלוש פעימות עיקריות: הראשונה, העומדת במוקד הספר הנוכחי, אירעה במאה ה־13, ובמהלכה נוצרה דת נורמטיבית אחידה הפונה לקהלים רחבים, בד בבד עם תהליכי חילון המתרחשים מתוך תהליכי הדתה אלו, בעקבותיהם וכריאקציה להם (ועל כך להלן); בפעימה השנייה, במאות ה־16 וה־17, עלו ה'אורתודוקסיה ומשטר המודרניות' (כשמו של ספר...

  נמרוד זינגר | בעל השם והרופא: רפואה ומאגיה בקרב יהודי גרמניה בראשית העת החדשה אוניברסיטת חיפה וידיעות ספרים; ישראל 2017   זה היה באפריל של שנת 1999. שמועה על דיבוק שנכנס באישה מדימונה בשם יהודית סיגאוקר עשתה לה כנפיים וה"רוחות" סערו. נמסר כי ב'ישיבת השלום' יערוך המקובל הרב דוד בצרי טקס מיוחד להוצאת הדיבוק. למדתי אז בקרבת מקום ואיני יכול לשכוח את המתח והדריכות שהורגשו באוויר. היום המיועד הגיע, וישיבת המקובלים מלאה מפה אל פה. הרב תשאל את הדיבוק, שהתברר כבעלה הנפטר של האישה – פנחס, והלה נענה לפרקים לשאלותיו, לעיתים בכעס, לעיתים בזלזול ולעיתים אף בבוטות. למיטב זכרוני סופר כי התשובות יצאו מפיה מהסוף להתחלה, למשל כאשר נשאל היכן הוא נמצא השיב 'ינומכחת' במקום 'תחכמוני'. הטקס ארך זמן רב, אך בסופו נאות הדיבוק לצאת, בתמורה להבטחה לתיקון נשמתו. סיפרו כי יצא דרך החלון, ואולי גם נופץ החלון. את הפרטים האחרונים אני כותב מזיכרוני, כי לא מצאתי להם תיעוד כתוב. לא אכנס כאן ללעג הרב שהיה בזמנו מצד התקשורת, לשמועות הסותרות בשאלה האם האירוע היה אותנטי או שהאישה עשתה ...

  נתן נטע הנובר | יוֵן מצולה | מבוא מאת אדם טלר כרמל; ירושלים תשפ"ה (מהדורת צילום מהוצאת הקיבוץ המאוחד 1945)   היום, כ' בסיוון, נוהגים יהודים אחדים להתענות לזכר כמה מהמאורעות והצרות שאירעו בארצות אשכנז, כשבשיאם 'גזירות ת"ח ות"ט' (1648), אשר היו מהאירועים המכוננים והקשים ביותר לעם היהודי לדורותיו. אירועים אלו התרחשו בקרב הקהילות היהודיות בחלקים מממלכת פולין־ליטא, אוקראינה של ימינו, כחלק מהתקוממות הקוזקים בראשות בוגדן חמלניצקי נגד מלך פולין והסיים. אירועים אלו גם נודעו בקרב היהודים בשם 'החורבן', שכן בעיניהם היה זה האסון הנורא ביותר שפקד את העם מאז חורבן הבית. נתן נטע הנובר היה אחד מהיהודים שחוו את המאורעות. הוא נולד בזסלב שבאוקראינה בין השנים 1630 –1634. בפרוץ הפרעות הוא היה כבר נשוי ובעל משפחה, והוא נאלץ לברוח עם כל הקהילה למדינות הגרמניות. ב־1653 שהה באופן זמני באיטליה, והדפיס שם את ספרו יון מצולה, שהיה רק אחד מכמה ספרים שחיבר. הספר נדפס מאז חיבורו במהדורות רבות עקב איכויותיו הספרותיות וההיסטוריוגרפיות. לפנינו הדפסה חדשה של המהדורה המתוקנת ש...

  יעקב צ' מאיר וישי רוזן־צבי | התלמוד: תולדות הלמדנות מאגנס; ירושלים תשפ"ה   לא בכל יום מתרחש אירוע כה משמעותי בעולם המחקר התלמודי. בעשרות השנים האחרונות ראו אור כמה מבואות לתלמוד, אך בזהירות אומר כי את מרביתם ניתן לשייך או לאקדמיה או לבית המדרש המסורתי. אם ניצור דיכוטומיה ביניהם, לצורך העניין, הרי שהמבואות האקדמיים נועדו ברובם למיטיבי לכת ולא נכתבו בצורה ידידותית דיה. בצד התורני או הפופולרי יותר ראו אור למשל המבואות של הרב שטיינזלץ או של מהדורת שוטנשטיין, שניהם עממיים, הראשון אומנם אינו "נקי" לגמרי מחידושי המחקר כחברו, אבל משניהם קשה לקבל תמונה אמינה ומעודכנת של המחקר התלמודי. המבוא שלפנינו הוא חיבור מיוחד בין שני העולמות. מחד הוא נכתב בידי שני חוקרי תלמוד מבריקים ואין צריך לומר שהוא מבוסס על מיטב הידע המעודכן בכל הקשור לתהליכי עריכת התלמוד ותפוצתו. מאידך נעשה מאמץ להגישו בלשון קלה ונגישה לכל קורא, כאשר גם ההפניות הביבליוגרפיות וההרחבות העיוניות הועברו לסופי הפרקים. מבנה הספר מעניין מאוד, וגם משקף את שני מוקדי העניין שלנו בתלמוד: שלב היצירה והעריכה, ושלב המס...

  יהדות תימן: זהות ומורשת | בעריכת י"י טובי וא' גימאני מכון בן־צבי ומרכז דהאן; ירושלים תשע"ט   לפנינו מאסף מגוון ויפה של מאמרים העוסקים ביהדות תימן, המבוססים על הרצאות שנמסרו בכנס שנערך לציון שישים שנה לעליית 'על כנפי נשרים'. מצאתי עניין בכמה מהמאמרים, ואציג בקצרה כמה נקודות. יוסף יובל טובי חשף רשת מרהיבה של קשרים בין תימן וארץ ישראל בעת העתיקה. עד כה היו רק רמזים במקרא, בפסוקים שמספרים על 'זהב אופיר' שנשלח לשלמה המלך עבור בניית בית המקדש, בסיפור מלכת שבא, וגם בנבואת יחזקאל על סחורה שהובאה מ'אוזל' המזוהה עם תימן, אך בעשרות השנים האחרונות נמצאו כמה ממצאים ארכאולוגיים ששפכו אור על הקשרים הללו. אחת הכתובות נחשפה לפני כ־90 שנה באולם קבורה גדול בבית שערים, המכיל קברים שהם ללא ספק של יהודים. בכמה כתובות על הקירות נכתב באותיות יווניות: "של אנשי חִמְיַר" או "קול חמיר", כלומר נגיד חמיר. בכתובת נוספת נכתב: "מנח[ם] זקן העדה". ככל הנראה, קברים אלו הם מן המאה השלישית או המאה השנייה לספירה. ממצאים אלו מוכיחים כי כבר בעת העתי...

צחי וייס | ראשית הקבלה: חשיבה מחודשת מוסד ביאליק; ירושלים תשפ"ה   לרוב אני חווה ספרי מחקר דרך המוח, זר כי יאזין ישמע את גלגלי השיניים נעים באינטנסיביות. נדיר ביותר מצב שבו אני מרגיש את הקריאה דווקא בבטן, כפי שקרה לי עם הספר הזה. תחילה אספר מה יש בספר. לספרות הקבלה אנחנו רגילים להתייחס כאל נושא מוגדר ותחום, אליו אנחנו משייכים מגוון רחב של ספרים ומחברים, החל מהעת העתיקה ועד לימינו אנו, לרוב בעזרת זיהוי של מוטיבים מסתוריים ולא רציונליים. בתוך ה"סל" הזה אנחנו מכניסים את ספר יצירה, ספרות ההיכלות והמרכבה, ספר הבהיר, קבלת פרובנס, קבלת קסטיליה, חסידי אשכנז, ספרות הזוהר, ובהמשך גם קבוצות ואישים ידועים כמו הרמ"ק, האר"י, ר' חיים ויטאל, הרמח"ל, שבתאים, חסידים וליטאים. למעשה בתוך כל השמות שנזכרו עלו גישות שונות לחלוטין, מהן עוסקות ברקיעים, מלאכים ושדים, מהן עוסקות באלוהות ובספירות, מהן בטכניקות אקסטטיות לדבקות עם האל ומהן במאגיה על שלל צורותיה. אלו הן רק דוגמאות אחדות מעולם מסתורי שלם ומרהיב . צחי וייס מבקש לעצור לרגע ולשאול: מי בעצם אסף את כל הזרמים הללו ל...