נפתלי הירץ וייזל | דברי שלום ואמת: מהפכת החינוך היהודי המודרני | מהדורת שמואל פיינר

 

נפתלי הירץ וייזל | דברי שלום ואמת: מהפכת החינוך היהודי המודרני | מהדורת שמואל פיינר

מוסד ביאליק; ירושלים תשפ"ה

 

בין האירועים המכוננים של תנועת ההשכלה היהודית והקרע בינה לבין היהדות השמרנית בלט בהשפעתו ספרו של נפתלי הרץ וייזל – 'דברי שלום ואמת'. בספרו ביקש וייזל להציע שינוי משמעותי בתוכניות החינוך היהודי. כתשתית לדבריו ביקש להבחין בין 'תורת האלוקים' ל'תורת האדם'; לדבריו, החינוך המסורתי, התמקד לחלוטין בחלק הראשון, אך שכח לגמרי את החלק השני, החשוב לא פחות. תורת האדם כוללת נימוסים ומידות טובות, אך גם תחומי השכלה כמו היסטוריה, גאוגרפיה, אריתמטיקה, אסטרונומיה, רפואה ועוד. מעבר לביסוס גישתו במקורות ולפריסת המגרעות של החינוך המסורתי, הוא גם הציג תוכנית מעשית להקמת בתי ספר חדשים. כפי שמציין פיינר, החיבור "נתן כיוון ברור לתנועת ההשכלה, ומן הצד האחר הוא הגביה את החומות שבין ההנהגה הרבנית בשלב המעבר להנהגה אורתודוקסית ולעומתית למודרנה ובין האינטלקטואלים היהודים החדשים שצידדו ברפורמות בחינוך ובתחיית התרבות העברית".

מובן שאיגרת זו קוממה עליו את החברה המסורתית. הפולמוס שנפתח סביב שאלת החינוך חצה מדינות, ורבנים רבים, בראשם רבי יחזקאל לנדא בעל 'נודע ביהודה' ורבי דוד טעביל מליסא, יצאו למלחמה נגד וייזל. אלו כינו אותו אפיקורס, צורר, נבל, ואף קראו להחרימו ולגנוז את ספריו. וייזל מצדו לא התייאש והמשיך לכתוב ולענות על ההתקפות נגדו. חלקו השני של הספר, 'רב טוב לבית ישראל', הוא איגרת פומבית ששלח לתומכיו האיטלקיים מקהילת טריאסטה, אשר מצידם תמכו בגישתו במידת מה. חלקו השלישי של הספר, 'עין משפט', מכיל את הפסקים שנשלחו אליו מאת רבני איטליה. באיגרת 'רחובות', המהווה את חלקו הרביעי של הספר, הציג וייזל את דרשתו של הרב מליסא, ובהערות בשוליים הגיב על טענותיו. ארבעת החלקים נדפסו בברלין בין השנים 1782–1785.

הספר נדפס עוד מספר פעמים ואף תורגם למספר שפות. במקורו נכתב הספר בלשון הקודש, אך מלבד המשלב המקראי־משנאי, הוא גם מכיל מילים לועזיות בגרמנית, עובדה המקשה על קריאתו השוטפת בזמננו. לראשונה ניצבת לפנינו מהדורה חדשה ומאירת עיניים, שבה נשמרה לשון הספר לחלוטין, אלא שבסוגריים מרובעים נוספו הערות מן המהדיר, בהן ביאור מילים, שמות אנשים, כותרות ספרים ועוד. בראש הספר הוסיף פיינר מבוא מרתק הגולל את כל פרשיית הספר, המלחמות נגדו וההשלכות הרחבות של הפולמוס (עיקרי הדברים הופיעו בצורה שונה בספרו 'מהפכת הנאורות', ירושלים תשס"ב, פרקים ד, ו). בסוף המבוא מוצג לוח אירועים עשיר המעניק סקירה ממעוף הציפור על קורות חייו של וייזל יחד עם שלל אירועים משמעותיים בהשכלה היהודית.

הפולמוס של וייזל והרבנים טרם הסתיים. בדומה לרבים מרבני גרמניה שעשו שימוש בספריו של וייזל, גם הראי"ה קוק ואחריו רבים בציבור הדתי התייחסו אליו בהערכה (ראו בין היתר במאמר של הרב משה צוריאל שבו הוא מסביר מדוע ההדיר את ספרו של וייזל 'יין לבנון'). בציבור החרדי, לעומת זאת, שמו של וייזל הוא למשל ולשנינה, והוא נקשר תמיד לראשיתה של תנועת ההשכלה המושמצת לחלוטין (על וייזל מנקודת מבט חרדית, ראו למשל בסדרת מאמרים שהתפרסמה בקובץ 'בית אהרן וישראל' בשנים תשנ"ג–תשנ"ד, ובספרו של הרב יהושע ענבל, 'נאורות והשכלה', שכתבתי עליו בעבר). העמדות הקוטביות ביחס לדמותו מתבטאות גם בדמות החינוך בשני הציבורים; בראשון אמצו במידה זו או אחרת את גישתו החינוכית של וייזל, בה שמים דגש גם על 'תורת האדם', ואילו בשני דוגלים בבלעדיות כמעט מוחלטת ל'תורת האלוקים'. אציין פרט קטן מתוך מרכיבי הפער התפיסתי העמוק. בניגוד לתפיסה הרווחת לפיה 'חברת הלומדים' היא חידוש מודרני, מתוך דברי וייזל מתברר כי שורשה של חברה זו נעוץ כבר בעבר הרחוק. וייזל מזדעק נגד החינוך המסורתי בטענה "כי לא נוצרנו כלנו להיות בעלי תלמוד ולעסוק בעמוקות הדתות ולהורות הוראות, כי השם הבדיל בין הנפשות, ונתן לכל אחד כחה מתחלת יצירתה, וכל אחת תשתלם כפי ענינה וכפי כחה" (פרק ח, במהדורה החדשה עמ' 84). מדבריו ניתן ללמוד כי החינוך המסורתי שאף להעמיד אך ורק תלמידי חכמים, ולכן נמנע מהענקת ידע או מידות הדרושים לשם השתלבות בשוק החיים המודרני. ברי כי במציאות שהתקיימה אז, לא ניתן היה לממש בפועל 'חברת לומדים' כזו, אך התפיסה העקרונית לא השתנתה, וגם בנושא זה מתברר כי תפיסות שנראות חדשות אינן אלא מבנים ישנים שלכל היותר לובשים צורה חדשה.

ספרו של וייזל הוא לא רק תעודה מכוננת היסטורית של תנועת ההשכלה היהודית, אלא גם חיבור רלוונטי לכל דיון בשאלת המתכונת החינוכית הראויה, בין אם מאמצים את גישתו ובין אם דוחים אותה. יישר כוחם של המהדיר ושל כל העוסקים במלאכה. לצערי מצאתי בספר כמה שגיאות הקלדה, ולאור חשיבותו האמורה של הספר, ראוי להגיהו שוב בדקדוק רב.