אלדד ברין | דירה בבירה: אִכלוס ושיכון בירושלים הישראלית 1948–1967

 

אלדד ברין | דירה בבירה: אִכלוס ושיכון בירושלים הישראלית 1948–1967

יד בן־צבי; ירושלים תשפ"ה

 

אלדד ברין הוא מורה דרך ומדריך סיורים ברחבי ירושלים. בכובעו השני הוא עמית מחקר באוניברסיטת חיפה. את עבודת הדוקטור שלו, שכעת זכתה להיכלל בספרו החדש, הקדיש לאכלוסה מחדש של ירושלים לאחר מלחמת העצמאות, לאחר שנות הזנחה ועוני קשות. בסיומה של המלחמה מצאה את עצמה ירושלים פצועה, מדולדלת וגם חצויה בין יהודים לערבים. מדינת ישראל נדרשה לאכלס מחדש את העיר תוך עמידה במספר אתגרים: איומים ביטחוניים בעיקר בסביבת השכנות הלא־יהודיות והכפרים הנטושים; הקמת מחנות לעולים והתמודדות עם האתגרים שהביאו עמהם; שימת לב לגיוון המיוחד שבין חילונים ודתיים, עניים ובני המעמד הבינוני וכן קבוצות ועדות שונות.

את הספר חילק המחבר לכמה פרקים מרכזיים. ראשית, מבוא כללי הסוקר את אתגרי היסוד שייחדו את העיר ירושלים, את מצבה לאחר המלחמה ואת יחסי הגומלין בין הגורמים השונים סביב פיתוח העיר. הפרק הבא עוסק בסוגיות ביטחוניות, דמוגרפיות וחברתיות. הפרקים הבאים מוקדשים לאכלוס השכונות שננטשו במהלך מלחמת העצמאות ולאכלוס הכפרים הערביים הנטושים בקרבת ירושלים. הפרקים האחרונים מוקדשים לשיכון הארעי – מחנות העולים, המעברות וריכוזי האסבסטונים, ולבניית הקבע – מפעלי הבנייה לאוכלוסיות השונות, שיכוני המפונים והשכונות החרדיות בעלות האופי הייחודי.

אומר משהו על הספר. כיליד ירושלים מאוהב וכמי שמקווה למות בה, סקרן אותי מאוד לקרוא את הספר. בפועל, מלבד העובדה שבאופן אישי גדלתי בשכונות חדשות שנבנו לאחר התקופה שסוקר הספר, מצאתי שהספר מכיל נתונים מספריים וארכיוניים רבים מספור, ובמובן זה הוא אקדמי ומעט יבשושי. מעבר למספרים ולתאריכים חיפשתי גם קצת סיפורים, מהסוג שמורי דרך מחזיקים באמתחותיהם. לא אומר שהספר ריק מאנקדוטות מעניינות. למשל הסיפור על המכתב ששיגרו בשנת 1950 פקידי ממשלה ששוכנו בבקעה ובו הלינו על 'יהודי ממרוקו' ששכר מבנה בשכונה במטרה להקים בו 'בית־קפה מזרחי'. הללו לא הסתירו את הגזענות שלהם ושרטטו תמונה עתידית מחרידה מבחינתם שבה "ישמש המקום קן לכל מני טיפוסים שאינם חשודים באהבת השלום, השקט והמנוחה. בלי כל ספק תפרוצנה בבית־הקפה בכל יום קטטות ומריבות [...] כטוב לב המסובים ביין ובקלפים נשמע גם את משב הכסאות המעופפים ואנקת האנשים הנדקרים בסכינים" (עמ' 133). אבל מלבד מעט סיפורים ופרשיות כאלו, סוקר הספר בעיקר את הנתונים היבשים והמספריים. עם זאת, הספר מומלץ מאוד לכל מי שמתעניין בהיסטוריה של ירושלים החדשה, למורי דרך או לאנשים שעוסקים בתחומי בנייה והתיישבות.