הרב אליעזר מלמד | פניני הלכה: אמונה ומצוותיה (ב' חלקים)

 

הרב אליעזר מלמד | פניני הלכה: אמונה ומצוותיה (ב' חלקים)

מכון הר ברכה; ישראל תשפ"ה

 

סדרת פניני הלכה של הרב מלמד היא אחת מסדרות ספרי ההלכה המשפיעות ביותר בדורנו. הסדרה החלה את דרכה לפני למעלה משלושים שנה, ובמסגרתה ראו אור כבר למעלה מעשרים כרכים. שני הכרכים שלפנינו בולטים בחריגותם משאר כרכי הסדרה, בכך שעיסוקם בענייני אמונות ודעות. בשאלה האם אפשר לקבוע הלכה בעניינים אלו הדעות קוטביות. יש שרואים בהלכות אלו חלק בלתי נפרד מהקורפוס ההלכתי היהודי; כשם שאפשר לצוות על אדם לשמור שבת, כך אפשר לצוותו במה להאמין. בצד השני יש קולות הטוענים שרבדים רבים בשאלת האמונה כרוכים בידע עובדתי או פילוסופי, ולא ניתן לצוות על האדם להאמין במשהו שהשכל אינו יכול לקבלו. אקדים כי למרות העובדה שאני נעזר מפעם לפעם בספריו ההלכתיים של הרב מלמד, איני איש הלכה, ולכן לא אתייחס לטיבו ההלכתי של הספר.

הרב מלמד אינו יורד לעומקם של דיונים פילוסופיים מסתעפים, אלא בעיקר מלקט את הדעות המקובלות בספרות התורנית (וכמעט שלא הפילוסופית). למשל בשאלת ההוכחות הלוגיות לקיומו של האל, הוא מציין בקצרה את שלושת הטיעונים העיקריים: הקוסמולוגי, הטלאולוגי והאונטולוגי, אך מסכם כי רוב חכמי ישראל לא נשענו על הוכחות פילוסופיות אלו, אלא על המסורת הנאמנה מדור לדור. קהל היעד שלו הוא אפוא אנשים שכבר מחויבים לאמונה ומבקשים לדעת את עיקריה ואת הלכותיה. מתוך כך הוא מתאר למשל את האירועים ההיסטוריים המכוננים, כמו בריאת העולם ומתן תורה, את פולמוס הידיעה והבחירה, פולמוס קביעת עיקרי האמונה, שאלת הרוע בעולם, והכול בעזרת ארון הספרים היהודי לדורותיו, ללא דיונים פילוסופיים מעמיקים. גם בפרק האחרון המוקדש לשאלת האמונה בדורנו הוא מתאר בקצרה את האתגר שמציב המדע לדת ולמסורת, אך מתחמק מדיון, ולו חלקי, באפשרויות המקובלות ליישוב הסתירות. תחת זאת הוא מעדיף להרחיב במשנת הרב קוק הבוחר לראות את הניצוץ שבכפירה ואת צמיחת האמונה מתוכה (כשאהיה גדול, אני מקווה ללמוד את משנת הרב קוק, לעת עתה לא זכיתי לאורה).

בעוד החלק הראשון עוסק בשאלות הלכתיות כלפי הדתות השונות, עבודה זרה, איסורי הנאה, פיסול וציור ועוד, החלק השני עוסק בעיקר בשאלות חמקמקות בדברים שאינם נראים לעין, למשל נבואה, רוח הקודש, ניסים, כספים, קבלה מעשית, בעלי מופתים, עין הרע, אסטרולוגיה, כשפים, שדים וכדומה. דומני שאנשים דתיים רבים בעולם המודרני אינם מקבלים את מרבית ה"עובדות" עליהן עומדים תחומי ידע אלו, ובדרכו של הרמב"ם. יש אפילו משהו אירוני בהעמדת דעת הרמב"ם כשיטה בין השיטות בשאלות אלו, למשל ביחסו לכשפים כאל שקר וכזב, כביכול מדובר במחלוקת בענייני איסור והיתר ולא בתפיסות עולם רחבות שעשויות להעמיד בספק את כל העיסוק בשאלות הללו. המחבר מביע לא פעם עמדה הנוטה להבנת הדברים באופן מופשט, אך ככל שלדברים יש מקורות בחז"ל הוא מנסה לגייס הסברים המקרבים את הדברים לשכל בן ימינו, ולא לבטל מכול וכול את האמונות הללו. למשל שלאסטרולוגיה יש אמת מסוימת, שכן "מסתבר שברואים שהופיעו בזמן מסוים מושפעים מאופיו המיוחד של אותו הזמן" (ב, עמ' 261), אלא שלדבריו מצב הכוכבים מורכב מאוד, וכיום בעידן של מדע מדויק קשה לדייק בזה. בהתאם לתפיסתו של המחבר הוא נוטה לקיצור עד התעלמות משאלות של שמירת הגוף והנפש, שהעסיקו פוסקי הלכה במשך דורות רבים.

לשם השוואה, יש מי שכן עסק בכך. לדוגמה, הרב יוסף יצחק לרנר חיבר ספר בן שני כרכים בשם 'שמירת הגוף והנפש' (ירושלים תשמ"ח) שעוסק כולו בענייני הנהגות שמקורן בחז"ל או בספרים מאוחרים יותר ועניינם אינו הלכתי אלא סגולי או רפואי. המחבר עוסק בהנהגות אלו לרוב בזיקה לתפיסות המדעיות של זמנם או לעולמות דמוניים (וההבדל ביניהם אינו כה חד בעבר). לפי תפיסתם של הגאונים ושל כמה ראשונים, כל העניינים הללו אינם רלוונטיים כיום, אם משום שמבחינה מדעית ידוע לנו אחרת, ואם משום התירוץ הידוע 'נשתנו הטבעים', הנוח יותר מבחינה תאולוגית. למרות זאת הוא עוסק בסוגיות אלו, לרבות בשאלת הרלוונטיות שלהן, ברצינות רבה.

מבין כל ההתלבטויות האפשריות בנוגע לספר זה, מעניינת מאוד ההתלבטות שבחר המחבר להבליט ב'פתח דבר' – האם להרחיב ביחס לדתות השונות. את השיקולים בשאלה זו הוא משקף עם הקוראים: "הן מפני האתגר הגדול שבכך, שמחייב לימוד רחב בסוגיות הלכתיות שלא רגילים ללמוד בבתי המדרש, והן מפני שהנושאים הללו מאוד מורכבים, שכן הטוב והרע שבהן מעורב". הנצרות למשל רדפה את היהדות וגרמה לעם היהודי סבל רוב, ומאידך היא קידמה את העולם ועודדה רבים לתקן את מידותיהם ולעשות מעשים טובים. בעקבות עידוד מהציבור, הוא הכריע בעד כתיבת הספר. את הפרק על הנצרות הוא פותח, בהתאם לכך, בניסוח מעניין: "מתוך אימה ויראה כלפי חומרת הנושא וזיכרונם של הקדושים שנהרגו על קידוש השם, ומתוך אהבה לכל אדם שנברא בצלם אלוהים, וכבוד לכל המאמינים בה' ומתפללים לתשובה ולגאולה, אשתדל לבאר את עמדת התורה ביחס לדת הנוצרית" (א, עמ' 173).

שזה מעניין. המיסגור של שאלת הנצרות דרך הרדיפות והשמדות, ולא בטיעונים פילוסופיים או היסטוריים, הוא אכן הדרך המסורתית שעוצבה כנראה מתוך החוויה האישית בזמנים ובאזורים נתונים, וכפי שהתבטאה בהיסטוריוגרפיה היהודית או בתפילות ובפיוטים הרבים. לאור התנצלותו של המחבר על הזכרת הרדיפות והגזרות, בעיניי היה ניתן לחשוב על הסטת הדיון לאפיקים תאולוגיים וניטרליים יותר. בסופו של דבר ההצדקה להכללת הדיון בספר היא הסוגיה ההלכתית, זאת למרות שלעיסוק המעשי בשאלת הכניסה לבתי עבודה זרה או היחס לצלב הוקדש פרק נפרד. אעיר רק בקצרה שבעוד בפרק על הנצרות מוקדש סעיף לתרומתה של הנצרות לעולם, בפרק על האסלאם אין התייחסות לתרומת האסלאם. לא לפריחה התרבותית של תור הזהב היהודי בספרד שעמדה ביחסים הדוקים עם האסלאם, וגם לא להשפעה העצומה של האסלאם על עולם התרבות, הפולקלור והמנהג היהודיים.

מדובר בספר שמקיף מגוון נושאים מעניינים וגם נוגע לא מעט בשאלות אמוניות ואפילו מעט הלכתיות. נראה כי הוא מתאים בעיקר לצעירים או לאנשים שמעוניינים בהיכרות קלילה עם סוגיות האמונה ועם התפיסות של חז"ל וממשיכיהם לאורך הדורות. עם זאת, הבחירה לצרפו לסדרת 'פניני הלכה', שאולי נעשתה מטעמים שיווקיים, שגויה בעיניי. אחתום בדברי שבח. כתיבתו של הספר רהוטה ובהירה, והלוואי שכל ספרי ההלכה ילמדו ממנו.