מרדכי זלקין | אל היכל ההשכלה: תהליכי מודרניזציה בחינוך היהודי במזרח אירופה במאה התשע־עשרה
מרדכי
זלקין | אל היכל ההשכלה: תהליכי מודרניזציה בחינוך היהודי במזרח אירופה במאה
התשע־עשרה
הקיבוץ
המאוחד; תל־אביב תשס"ח
על
תקופת ההשכלה כתבו הרבה מאוד, אבל כמו במקרים רבים לא זוכרים די הצורך את תחום
החינוך של הדור הצעיר. ראשיתו של תהליך זה הייתה במשכילים הוגי דעות שישבו ודנו
וכתבו והתוו דרך, וסופו במורים ה"קטנים" שהיו אלו שהשפיעו בפועל על
אלפים ורבבות ושינו לחלוטין את פני החברה היהודית במזרח אירופה. ספרו של זלקין
מבקש להסב את תשומת הלב אל תחום מהותי זה של החינוך בדרך ההשכלה.
למעשה,
אחד מחידושי הספר הוא עצם קיומו והצורך בו. בניגוד לדימוי הרווח במחקר לפיו ספרות
ההשכלה שימשה פלטפורמה רחבה לתהליכי ההתמשכלות של יהודי מזרח אירופה, טוען זלקין
כי בפועל התהליך היה הפוך. סופרי ההשכלה בראשית המאה ה־19 כמעט לא יכלו לוותר על
הרצון הבסיסי שלהם לכתוב בעברית (או גרמנית), ולמרות שרוב קהל היעד לכאורה דיבר
יידיש, הם לא חשבו כי "המטרה מקדשת את האמצעים", שכן הכתיבה בעברית
הייתה מטרה לעצמה. לפיכך לא ניתן היה להתגבר על המשוכה הלשונית ללא פיתוח מערכות
חינוך משכיליות שבין תפקידיהן המרכזיים היה הקניית המיומנויות הלשוניות הנדרשות.
ואכן הנתונים שמספרים על מספרי בתי הספר לעומת מספר עותקי הספרים שנדפסו, מראים
תמונה ברורה לפיה תפוצת הספרים מתפשטת לאחר מערכות החינוך ולא לפניהן. הדימוי
הרווח נובע, לדברי זלקין, מהעובדה שמספר גדול מהמשכילים האינטלקטואלים הצביעו
בזיכרונותיהם על מקומו המרכזי של הספר בתהליך הטרנספורמציה התרבותית אותה חווה
בצעירותם. אך למען האמת לא ניתן להשליך מקבוצת אוטודידקטים קטנה על המרחב החברתי
היהודי כולו.
מדובר
בספר לא ארוך (224 עמ'). במבוא קצר הוא סוקר את ספרות המחקר, תוך שהוא מדגיש שלושה
היבטים של הספר שלפנינו: ההיבט הכרונולוגי המקדים את החינוך המשכילי עוד קודם
להקמת בתי הספר הממשלתיים וה'השכלה מטעם'; השפעת החינוך המסורתי, כבר ב'חדר', על
משכילי מזרח אירופה; מערכת החינוך לבנות שפותחה במאה ה־19, ובניגוד לחוקרים שזיהו
ביחס המשכילים לבנות 'ביטול' או שלילה, כאמור (הרחבתי בסקירה הקודמת על ספרה של טובה כהן, קול משלהן, שם גם הבעתי הסתייגות מכך שזלקין כולל את תהליכי ההשכלה של הבנות
במסגרת ההשכלה הכללית, ומחשיב נשים כותבות כאנשי ההשכלה).
גוף
הספר מחולק לארבעה פרקים מרכזיים: הפרק הראשון – "העם ההולכים בחושך",
סוקר את מוסד ה'חדר' והקשיים או המשברים שהניעו את המהפך ההשכלתי. הפרק השני –
"מה'חדר' לאן?", סוקר את השינויים החדשים של המשכילים, ביניהם העיתונות
והספרות, שבשיאם הקמת מוסדות משכיליים שלוו בתחילה בקשיים בכמות התלמידים, בכלכלה,
בעמדת השלטונות ובהתנגדות מצד החוגים השמרניים ("מפני השתנות דעות בני אדם,
כל אחד כפי הרגלו, ושנקבע בדעתו ממצות אנשים מלומדה מקטנותו, משיחת הילדים, חושבו
לאמונה עיקרית, וכששומע איזה שאומר דבר שהוא היפוך מדעתו שבא לו על ידי הרגלו,
מחזיקו ליוצא מגדר האמונה," כלשונו של ר' מנשה מאיליא שנדמה שלא איבדה
מהרלוונטיות שלה). הפרק השלישי – "בית הספר המשכילי – רעיון ומעשה",
סוקר את הקמת בתי הספר בפועל, ואת גורמי ההשפעה החינוכית על דמותו, הן
מ"בפנים" הן מ"בחוץ", כמו גם את תוכניות ותכני הלימוד. הפרק
הרביעי – "המורה", מוקדש להארת דמותם של המורים ה"פשוטים"
כביכול, שרק בעזרת תרומתם ועבודתם הקשה והאפורה צמח דור משכיל. הספר מסיים ב'אחרית
דבר' שבו מתואר מהפך החינוך המשכילי כ"המהפכה השקטה".
מדובר
אם כן בספר שעוסק בנושא די בסיסי ומרכזי, בהיותו סוקר חוליה חשובה ומהותית בתהליכי
ההשכלה של העם היהודי, והעובדה שבנוסף לכך הוא גם כתוב בצורה נעימה ומעניינת, לא
מותירה לי אלא להמליץ על קריאתו בחום.
תגובות
הוסף רשומת תגובה