יונתן מאיר | נפתולי סוד: שלוש הרצאות על ר' יהודה ליב אשלג והקבלה במאה העשרים
יונתן
מאיר | נפתולי סוד: שלוש הרצאות על ר' יהודה ליב אשלג והקבלה במאה העשרים
שוקן;
ירושלים תשפ"ד
הזיכרון
הראשון שלי מספר הזוהר הוא מבית הכנסת השכונתי. על המדף לידי ניצב סט שחור ומאובק.
אז עוד לא הכרתי את האפשרות להביא ספרים לבית הכנסת (ולכתוב עליהם סקירות), אז
כשהשעמום עלה על גדותיו הוצאתי את אחד הכרכים והתחלתי לדפדף. המבנה היפה של העמוד,
הטיפול המקצועי בנוסח והפירוש המושקע הרשימו אותי מאוד. לימים למדתי קצת יותר על
דמותו המעניינת של ר' יהודה לייב אשלג בעל ה'סולם'.
יש
משהו מורכב באישיותו של הרב אשלג. הוא התחיל את דרכו בוורשה הפולנית, בצל
אדמו"רים חסידים, ובראשית שנות העשרים של המאה הקודמת עלה לארץ ישראל. הוא חי
בתודעת שליחות עמוקה והיה בעל חזון רחב מאוד. הוא ראה משמעות דתית ולאומית עמוקה
בהפצת תורת הקבלה לכל העם, ועם זאת ביקש לעשות זאת בצורה טהורה מאוד ומתוך קיומן
של דרישות דתיות גבוהות. מאידך, בין תלמידיו וממשיכי דרכו ניתן למצוא את הדמויות
הצבעוניות והשנויות ביותר במחלוקת בעולם הקבלה הפופולרית.
הספרון
הקטן של יונתן מאיר נפל לידי בדרך מקרית, ושמו לא הסגיר את התוכן המעניין שבו. כשהתחלתי
לקרוא נשאבתי עמוקות לסיפור מרתק זה. הספר מבוסס על שלוש הרצאות שנמסרו במכון שוקן
על אודות דמותו של אשלג, קורותיו, משנתו ותלמידיו. האופי ההרצאתי ניכר היטב בשטף
הקריאה, לשם כך נדחו העיונים והביבליוגרפיה אל סוף הספר. כל שעשיתי הוא לפשוט את
מעילי, להתיישב על ספסל עץ צנוע בפאתי האולם, ולשים אוזני כאפרכסת לקולו של המרצה.
כפי
שפתחתי, הספרים של אשלג נשאו אופי מתודולוגי מסודר ומאורגן. לא רק שהוא היה מודע
לשאלות של נוסח, אלא הכיר גם את מחקר הקבלה שהחל לתפוס תאוצה בישראל בשנות העשרים
בעטיו של גרשם שלום. באחד מכתביו הוא מגנה מגמה זו: "איך שכבר נתקבץ
ביבליוגרפיה שמנה ועבה מסופרים האחרונים בענין חכמה זו ומהותה והשתלשלותה [המחבר
מציין כי הכוונה לספרו של שלום Bibliographia kabbalistica, Berlin 1933],
אשר אף אחד מהמחברים האלו לא הבין אותה ולא למד אותה מפי חכם מקובל, ועל כן דבריהם
מלאים בדויות וסברות בטן ומהלג'נדרס השגורים בפי ההמונים. והשגיאה הגדולה מכולנה
שמצאתי בהם, הוא כי אין עוד שום חכמה בעולם שנמצא בה ספרים מזויפים ומלאים עם
הארצות כמו בהחכמה הזאת" (מצוטט בעמ' 54–55).
המחבר
גם מרחיב בחזונותיו הסוציאליסטיים והקומוניסטיים המרתקים ביותר. היכרותו עם עולם
המדע לא הצטמצמה רק לעיסוק במיסטיקה, אלא למגוון נושאי רוח, פילוסופיה, פסיכולוגיה
וסוציולוגיה. בין היתר הוא סבר כי מן הראוי היה לאמץ את האידיאה הסוציאליסטית, אלא
שהדור לא בשל לכך מבחינה מוסרית. לאור כישלון הקומוניזם יש לבדוק, לדבריו, במה שגו
מנהיגיו, ויש לעבור לשלב הבא: "לעורר כוח אלטרואיסטי, סוציאליזם מעשי (ולא
ארגוני), שיבטל את כל המעמדות, יבטל את שנאת הדת ויעורר שנאת אגואיזם. כל זה יוצא
מפי מקובל היושב בסתר עליון בתוככי ירושלים!" (מצוטט בעמ' 58).
אחד
הסיפורים המעניינים בספר הוא בשאלת ייעוד ספרו על הזוהר. מטרתו העיקרית של אשלג
הייתה לפרש את הזוהר לפי דרכו של האר"י. בפירושו הוא ראה גילוי מיוחד והוכחה
שהגיעו ימות המשיח. בלחץ בני ביתו הוא נאות להוסיף לצד הפירוש תרגום עברי לזוהר,
אך התרגום היה בעיניו דבר שולי, ויש שטענו שהוא נכתב בידי אחד מבניו. למרבה
האירוניה דווקא התרגום, שהיה כמעט התרגום הראשון בעברית של כל הזוהר, הביא לתפוצתו
הרחבה של הספר, וחודשים ספורים לפני פטירתו הוא התבשר שפירושו זכה בפרס לספרות
תורנית של תל־אביב יפו ע"ש הרב קוק. בנימוקי הפרס נכתב כי "אין אנו דנים
כאן על הפירוש של המחבר. הפירוש הוא עצמו קבלה [...] אבל התרגום של דברי הזוהר
עצמו הוא מלאכת מחשבת, תרגום מדוייק המוליך ומביא אותנו לפרדס הזוהר על כל נתיביו
ושביליו [...]". אשלג סירב לקבל את הפרס, באופן פורמלי היה זה משום התנגדותו
העקרונית לפרסים, אך מחברנו טוען כי אין ספק שחרה לו על ההכרה בחלק הכי פחות חשוב
בספר, בעוד שהעיקר בספר, לדידו, היה הפירוש – הוא סוד הגאולה!
ההרצאה
השלישית מספרת על גלגולי תורתו של אשלג בעולם החדש. תלמידיו העיקריים היו נטועים
בעולם האורתודוקסי כאדמו"רים חסידיים, בהם בנו בכורו ר' ברוך שלום אשלג, בנו
ר' שלמה בנימין, ותלמידו ר' יהודה צבי ברנדוויין. בדור הבא הופצה תורתו של אשלג
כבר מעבר לגבולות האורתודוקסיה, בין היתר אצל לוי יצחק קרקובסקי, שרגא פיליפ ברג
ומיכאל לייטמן. חלקם נודעו בפרשיות סנסציוניות שגם גררו אחריהן התנגדויות לא קלות,
חרמות ושריפות ספרים. [דומני שכיום ניתן להוסיף לרשימה זו גם את אברהם מרדכי
גוטליב, תלמידו של ר' ברוך שלום אשלג, שהפך לרב פופולרי ברשתות החברתיות ואף עורר
לא פעם סערות רשת.]
סקרתי
כאן רק נקודות ספורות ואקראיות מתוך כל הטוב הצפון לצדיקים הקוראים בקונטרס היפהפה
הזה. אני ממליץ בחום על קריאתו, והרי מה יהודי צריך בימים אלו יותר משעה של קורת
רוח.
תגובות
הוסף רשומת תגובה